למה זוגות נשואים מפחדים מארוטיקה?
כאשר אנו מפרידים את הארוטי מהאינטימי, אנו גורמים במו ידינו לדעיכת התשוקה שהייתה נוכחת באופן טבעי בתחילת הקשר. רועי צור על היצרים שמאיימים על יציבות ושלום הקשר הזוגי, ועל התמודדות עם הכמיהות הכי שבריריות שלנו
דעיכת הרומנטיקה, ירידת חשק והתמעטות יחסי המין הפכו לעניין שבשגרה עבור זוגות רבים. הדעה הרווחת היא כי אלה שמורים לימים היפים של תחילת הקשר, ועם הזמן הם מפנים את מקומם ליציבות, בטחון ומחויבות. המחשבה הטיפולית המקובלת נוטה לחשוב כי בעיות בחיי המין הם שיקוף של בעיות ביחסים האינטימיים בין בני הזוג, ולפיכך הפתרון נמצא קודם כל בשיח האינטימי בין השניים.
במובנים מסוימים זה נכון. בני זוג שנמצאים במשבר אינטימי ובריחוק - סביר להניח שלא ימהרו לקיים יחסי מין, וכאשר יקיימו, הבעיות הרגשיות מחוץ למיטה כגון: שליטה, פאסיביות, תלות ופגיעות, יצופו גם במהלך הסקס ויפגמו בו. לפי קו מחשבה זה, זה לא סקס טוב שמביא לחיבור רגשי, אלא חיבור רגשי שמוביל לסקס טוב. גישה זו נכונה אולם לא שלמה, כיוון שיש זוגות רבים החווים אינטימיות טובה או סבירה ביניהם, וכמעט שלא מקיימים יחסי מין.
כאשר אנו מסתכלים על זוגיות רק דרך הממד האינטימי, אנו מזניחים את הממד הארוטי שמוצא בלית ברירה ערוצי ביטוי אחרים כגון: פנטזיות מיניות, פורנוגרפיה ורומנים מהצד. כאשר אנו מפרידים את הארוטי מהאינטימי, אנו גורמים במו ידינו לדעיכת התשוקה שהייתה נוכחת באופן טבעי בתחילת הקשר. אולם מדוע אנו עושים זאת?
היצרים שמאיימים על יציבות הקשר
רומנטיקה וארוטיקה לא בהכרח דועכות עם הזמן. הן נעשות מסוכנות יותר. על פניו זהו פרדוקס, כיוון שעם התהדקות הקשר אנו אמורים לכאורה להרגיש יותר בטוחים לעשות את אותם דברים שעשינו בתחילת הקשר. אולם ככל שאנו מתקרבים, אנו הופכים לתלויים יותר באחר. בבסיס האינטימיות שוכנת תלות באחר שבאה לידי ביטוי בכוח שהקשר מעניק לו - כוח לשפוט אותנו, לדחות אותנו, לנטוש אותנו או לסרב לנו. למעשה, בתחילת הקשר כאשר אנו אוהבים פחות, אנו תלויים פחות, ולכן אנו פחות חוששים לאבד את האהבה או להיפגע מבן זוגנו.
כלומר, ככל שאנו מתקרבים לבן זוגנו, אנו מרגישים פחות ופחות בטוחים לצאת להרפתקאות ארוטיות שיצאנו אליהן ללא חשש בתחילת הקשר. אינטימיות וארוטיקה מנהלות גם קשר דיאלקטי ביניהן - ככל שיש יותר מהאחת, יש בדרך כלל פחות מהשנייה. מדוע ארוטיקה מפחידה כל כך? כדי לענות על השאלה הזו אנו צריכים להגדיר קודם מהי ארוטיקה, ומה מבדיל אותה ממין. בניסוח מתמטי, ארוטיקה שווה מין כפול דמיון. המין משלב רק את אברי הגוף ושייך לחלק החייתי שבנו, בעוד הארוטיקה משלבת את הפסיכולוגיה שלנו (אני לא חושב שכשאריה מזדווג עם הלביאה עולה לו פתאום תמונה של האקסית שלו).
ארוטיקה משלבת חוויות אנושיות כגון: פגיעות, תאווה, כמיהה, הזדקקות, אגרסיה, נקמנות, שימוש באחר באופן אנוכי וקנאה. שילוב של יצרים אלה בתוך קשר אינטימי עלול לאיים על יציבות הקשר ולאמלל את האהבה. לכן רובנו נרחיק אותם לשולי החיים הנפשיים שלנו. באופן כללי, זוגות רבים מעדיפים את הריטואל של זיון ואורגזמה על פני ארוטיקה. זה מפחיד להיות בקרבה אינטימית עם מישהו וגם חשוף אליו מבחינה ארוטית, במיוחד כאשר הארוטיקה נתפסת כמלוכלכת, חשופה מאוד ומביישת. אחרי הכול, איך אפשר להסתכל על אדם כהורה של ילדינו ופרטנר ארוטי בעת ובעונה אחת?
אם כך, כדי לשקם את יחסי המין עלינו לשלב את הארוטי עם האינטימי. תהליך זה כרוך בסכנה ובפגיעות רבה, כיוון שמה שמדליק אותנו ומתדלק את הפנטזיות הארוטיות שלנו, אינו מיקרי כלל ועיקר, אלא קשור בעבותות לפצעי ילדותנו (באופן המזכיר את האופן שבו הם מנווטים את תהליך בחירת בן הזוג שלנו). להכניס את הארוטי לתוך האינטימי זה לחשוף את בן זוגנו לפחדים העמוקים שבתוכנו ולכמיהות הנסתרות ביותר שלנו הקשורות לשליטה, כניעה, הזדקקות, כל-יכולות, היבלעות, תחושת זכאות, ולשאר התחושות הגולמיות והלא מרוסנות המסתובבות לנו במעמקי הנפש. להביא לידי ביטוי תחושות אלה עומד בסתירה ליציבות ולביטחון שקשר זוגי אמור להעניק.
איך בכל זאת ניתן להכניס את הארוטי לתוך הזוגיות? מדריכי זוגיות רבים ממליצים להכניס את הסקס כמטלה מתוכננת ביומן, אולם טיפ זה בדרך כלל לא עובד. מדוע? כיוון שהוא לא מרגש, ולכן הוא אינו ארוטי. אם האהבה האינטימית זקוקה לתכנון, למחויבות ולקרבה, האהבה הארוטית זקוקה לחופש, מרחב וספונטניות. אם תתכנן לעשות סקס פעמיים בשבוע בשעה קבועה, תקבל מין ולא ארוטיקה. מה שבכל זאת ניתן לעשות הוא ליצור את ההקשרים שבהם הארוטיקה משגשגת. כלומר, להתכוונן ליצירת מרחב ארוטי שיאפשר מצע פורה שיאפשר לתשוקה החופשית לבוא לידי ביטוי. הדשן של הארוטיקה הם הציפייה, הכמיהה, הגעגועים, הבלתי מושג, הבלתי נשלט והפיתוי. או בקיצור, כל מה שבא בניגוד למערכת יחסים יציבה.
אוסקר ויילד כתב פעם כי בעולם יש שתי טרגדיות: האחת היא אי-השגתו של משהו והשנייה היא השגתו. חלק מההתרגשות בתחילת הקשר נובעת מאי-השגתו של האהוב. בהמשך, השגתו של בן הזוג מחבלת בהתרגשות של הציפייה, ולפיכך פוגעת בארוטיקה. אנו ממשיכים לאהוב את בן זוגנו, אך האם עדיין נרצה אותו? כל מי שנפרד ממישהו לתקופה וחזר לאחר זמן מה, יודע כמה הפחד לאבד ואיתו הכיסופים, יכולים באחת להפוך אותו מאדם צפוי ומוכר לאהוב מסתורי ומפתיע.
הסתכלות על אהובנו כמוכר וצפוי היא בסך הכול עוד הבנייה של המציאות, שנועדה לשמר את תחושת הביטחון והיציבות איתו. אך האמת היא שהאדם שלצדנו לעולם לא יהיה מוכר לנו עד תומו, ולעולם לא יהיה באמת שלנו באופן מוחלט. בכל אדם לעולם יישארו חלקים לא מושגים, וטוב שכך. כמו שאמר מאיר אריאל המנוח: "אני לא יכול להקיף אישה שלוש מאות שישים מעלות, תמיד נשאר סדק דרכו היא יכולה להתגלות". עלינו ללמוד להתבונן באהובנו באופנים חדשים, באותו מבט רומנטי שאבד בתחילת הקשר. ולהפך, עלינו להפסיק להתבונן באהובנו כאילו הוא מוכר, צפוי ובטוח כפי שאנו חושבים.
בוא נשחק באדונים ומשרתים
אז איך מייצרים את אותו מרחב ארוטי, את אותו הקשר שבתוכו יכולה לצמוח מחדש הארוטיקה? דרך משחק. משחק הוא הדרך לברוח מהמציאות החונקת של ילדים, סידורים ושגרה לוחצת. תסתכלו על ילדים ותיראו באיזה קלות הם משחקים, בונים ארמונות בחולות הדמיון ואז שוטפים אותם, וחוזרים ובונים אחרים. ככל שאנו מתבגרים אנו שוכחים איך לשחק, אולם משחק הוא האמצעי העיקרי שיכול לחבר את האינטימי עם הארוטי, כלומר את המציאות עם הדמיון.
יתרון נוסף במשחק הוא שאין לו תכלית, או שאולי התכלית היחידה שלו היא בעצם קיומו. הוא כיף, מהנה ומחדש. משחק ארוטי, בניגוד למין, חייב לכלול פיתוי, חיזור, הליכה על הסף, משחק מקדים. במשחק אנו יכולים לגלם תפקידים שונים, להעמיד פנים, לשנות את הכללים, לממש פנטזיות, להתריס, לשמור סוד משותף מאחרים. העניין הוא שכשאני מדבר עם זוגות על פיתוי או על כיבוש, צצה ועולה אותה פגיעות הקשורה לתלות שהזכרתי קודם. "למה שאני אעשה? שהיא תעשה". או "למה שאני איזום? שהוא יזום".
בבסיס הטענות הללו מסתתר הפחד להידחות, להיפגע, להרגיש מושפל, ומסתתרת המשאלה שיאהבו אותנו ללא תנאי, מבלי שנצטרך להתאמץ בשביל זה. קשר רומנטי הוא מבחינות רבות שיכפול של קשר אם-תינוק. אז, כמו היום, אנו מצפים שהאחר ידע איך, כמה ומתי לאהוב אותנו, מבלי שנצטרך לומר או לעשות דבר בשביל זה. ארוטיקה הופכת אותנו לחשופים הרבה יותר מרק גופנו העירום במיטה. זוגות לא מדברים על סקס מכיוון שהתעלמות מהבעיה היא עוד דרך להימנע מדחייה.
אולם כדי להימנע מהפיכת הסקס לבעיה, על בני הזוג לשוחח באופן פתוח על כך, ולשאול את בן זוגם שאלות כגון: מהו סקס בשבילך? איך התייחסו לסקס בבית שבו גדלת? מהם הרגשות שקשורים אצלך לסקס? אשמה? ואולי זו בושה? ומה לגבי גועל או חופש? אילו אירועים עיצבו את גישתך לסקס? מה היית רוצה לחוות מבחינה מינית ומה מפחיד אותך? האתגר של כל זוג הוא להכניס את הארוטיקה הביתה, ולהתבונן יחד ובאומץ במשאלות, בפחדים, בפגיעות, באיסורים ובכמיהות שהיא מביאה איתה לקשר.
רועי צור הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט – עוסק בטיפול פרטני, זוגי וקבוצתי. מעביר במסגרת "Funzing" הרצאות לקהל הרחב. בט"ו באב ישתתף ב"מרתון אהבה על הבמה".
