חכם ברגע: איך הגענו להתנשק בחצות?
אחד הסמלים שהכי מזוהים עם ליל השנה האזרחית החדשה הוא נשיקת החצות המפורסמת, וזאת סיבה מספיק טובה כדי לספר לכם איך הכל התחיל, ולמה מיליוני אנשים הולכים לעשות זאת גם הפעם
נשיקות לוהטות בפומבי ולעיני כל התרחשו כבר בפסטיבלים העתיקים בתרבות הרומית, שבה בכל חג לאלים החוגגים השתכרו, הימורים הותרו ונשיקות הופרכו לכל עבר. אחד החגים הללו היה פסטיבל סאטורנאליה (Saturnalia), שיש המתייחסים אליו בתור ההשראה למנהג הידוע. סברה אחרת היא שהמסורת נולדה מהפולקלור הגרמני והאנגלי, שם ישנה אמונה תפלה שהשנה החדשה תהיה כאופי המפגש עם האדם הראשון שבו תתקלו, ומה אפשר לאחל יותר משנה של נשיקה אוהבת?
אבל רומא, אנגליה ואפילו גרמניה יכולות לעמוד בתור, כי מי שללא ספק לקחה את המנהג והפכה אותו לסמל השנה החדשה כפי שאנו מכירים אותו, היא ארצות הברית של אמריקה. באינספור סרטים, מחזות וספרים מתואר הרגע הנוצץ: הספירה לאחור, הזיקוקים והנשיקה החושנית והארוכה.
ד"ר גלעד פדבה מסביר שהמנהג הוא תוצאה של שני צרכים מקבילים: הצורך להיחשף ולהראות את הקשר הרומנטי לעולם, אל מול יצר המציצנות (שבואו נודה, נוכח אצל מרביתנו). הוא גם מסביר שיש משהו פגאני ברעיון ששנה חדשה שנפתחת בנשיקה מסמלת משהו טוב שיקרה בה ואת קידוש הזוגיות המונוגמית בתרבות ובחברה. ד"ר דויד גורביץ', לעומת זאת, מייחס למנהג רומנטיקה דביקה שמעודדת אושר שמעודד צריכה, והמנהג הוא בעצם תולדה של גישה קפיטליסטית שמעודדת את הנפש שלנו לצרוך עוד ועוד.
אז אם לאחר כל ההסברים האלו עוד יש לכם חשק להתנשק - לכו על זה, והכי חשוב - תאהבו, עם נשיקה או בלעדיה. ושתהיה לכולנו אחלה שנה אזרחית!