אני לא מונוגמי ואין לי צורך לשקר לך על כך
יקירתי, נורמלי זה לא להתחייב למונופול מיני לכל החיים, כשאינך מוכן להתחייב אפילו לסלקום למשך ארבעה חודשים. זה נקרא להיות גבר רציני, והוא יכול להית ג'נטלמן, הוא יכול להיות מסור, הוא יכול להיות משפחתי, הוא יכול להיות החבר הכי טוב בעולם – אבל למה הוא חייב לתת לך את המפתחות של האורגזמה שלו?
ישנן בנות שמשתוקקות שישקרו להן. אילו שקרים? למשל "אני תמיד אוהב רק אותך". הן הרי יודעות שבין שליש למחצית מהזוגות מתגרשים. הן גם יודעות שהיתר סובל או "עובד על הקשר", יודעות שענף החקירות הפרטיות הוא מהצומחים במשק, יודעות שהחקלאים בשרון עברו מגידול תותים לגידול צימרים להשכרה לפי שעה, ובכל זאת.
ישנן בנות שבכל זאת משוכנעות שהן אינן במשחק הזה. שהן תנצחנה את הביולוגיה. זו אולי הדחקה, הכחשה, תמימות ואולי כל התשובות נכונות. אבל מי שמתעלם מהעניין, בסופו של דבר עלול למצוא עצמו מנסח כרטיס חדש באוקיי קיופיד, רק שהפעם הוא מסמן את האפשרות "גרוש" ו"יש ילדים". מעט מדי הצליחו לנצח את התכנית העליונה שעיצבה אותנו במשך מאות אלפי ואולי מיליוני שנים, לחיים בלהקה. הטבע מתחלחל מהמחשבה על אורגניזמים מונוגמיים. איזה הגיון אבולוציוני יש בחיי בינוניות סבירה במודיעין עם 2.7 צאצאים מאותו בן או בת זוג?
זוגיות אינה פיקניק, זה נכון, אבל זה רק משום שבני אנוש אינם מיועדים לזוגיות. המאמצים שעושה הטבע כדי שנערבב את הגנים מתנגשים במוסכמות, ואז נוצרות טלנובלות מרהיבות. טרגדיות שבהן השחקנים האומללים מעבירים את מיטב הונם ליועצי זוגיות, ומשהללו נכשלים, לעו"ד לענייני משפחה. המדינה, הדת והחברה זקוקות למונוגמיה כבסיס לתא משפחתי-כלכלי. הרשויות והמוסכמות חוששות ממצב לא מוכר של תא משפחתי שאינו זוגי, ועל כן הן דאגו למתג את כל מי שחושב אחרת כ"נואף", "בוגד", והתווית הקשה מכל: "לא רציני".
אבל אני דווקא איש רציני מאוד - תואר שלישי, מעריץ רואי חשבון ועורכי דין, מקפיד תמיד על חזות חמורת סבר, אפילו בהופעות של אדיר מילר. אדם מסור, יציב, מגדל ילדים, נוסע במכונית הכי משפחתית, הכי 1600 אוטומטית והכי קוריאנית. בתל אביב אני נחשב "סחי", ברעננה "איכותי". איני אומר לא לסמים כי איש אינו מציע לי, וחילופי הזוגות היחידים עבורי הן של הגרביים היוצאות מהמייבש. אך איני מעוניין לשקר, איני מונוגמי.
יש נשים שמגיבות לוידוי בעניין במשפטים שאין להם קשר לנתונים, דוגמת: "אז אם תהיה איתי, תזיין מהצד?", "אז אתה בוגד?", "אני לא מחפשת רק סקס", וכן הלאה. מציאות זו מביאה לכך ששוב ושוב ניתן לזהות את אותן שאלות רטוריות באתרי ההיכרויות, דוגמת "למה אין גברים רציניים המוכנים להתחייב?", והשאלה המעצבנת מכולן: "איפה כל הגברים הנורמלים?".
אז יקירתי, אנחנו הגברים הנורמלים. נורמלי זה לא להתחייב למונופול מיני לכל החיים, כשאינך מוכן להתחייב אפילו לסלקום למשך ארבעה חודשים. זה נקרא להיות גבר רציני, והוא יכול להיות ג'נטלמן. כי אם מסירים את עניין המונופול המיני, מתגלה עולם שלם. אז כן, הוא יכול להיות מסור, הוא יכול להיות משפחתי, הוא יכול להיות החבר הכי טוב בעולם – אבל למה הוא חייב לתת לך את המפתחות של האורגזמה שלו?
כל פגישה עם אדם היא עולם ומלואו. בכל קשר עם אדם אחר מתגלה ארץ חדשה ורגשות חדשים. אבל מי הוא האדם שמוכן להישאר במודיעין כל חייו רק משום שלצדו נמצא בן זוג קנאי או חסר בטחון? אני לא. מה איתך?
לפנייה לכתב/ת 
