למה לנשים כל הזמן "לא נעים": מבט מבפנים
עבור נשים רבות, כמעט כל פעולה בחיים הופכת להיות בעלת פוטנציאל לפיתוח רגשות אשמה. התוצאה היא חיים מלאי חרדות ולחץ, שבהם הצרכים שלנו לא מקבלים מענה ואנחנו מופלות לרעה. ולמרות שישנם גם גברים ש"לא נעים להם", עדיין מדובר בתופעה מגדרית שיש לעקור מן השורש. דעה
80% מהנשים (לפחות) מזייפות אורגזמה. כך לפי מחקר בריטי שיצא בשנת 2011. מחקרים אחרים מביאים אחוזים גבוהה הרבה יותר, לעיתים כמעט 100%. הסיבה? לנשים לא נעים מבן הזוג שלהן, לא נעים להן שהן לא מצליחות לגמור או שהן רוצות שהסקס ייגמר, ולא נעים להן לבטא את תחושותיהן.
תופעת ה"לא נעים לי" לא מביאה נשים רק לזייף גמירה בסקס. היא נוכחת בכל תחומי החיים שלנו. יש נשים שאפילו מתארות את החיים שלהן כרצף אינסופי של חוויות מסוג ה-"לא נעים לי", החל מחוסר נעימות לבקש מאנשים לזוז מהדרך או לשנות את הטמפרטורה במזגן; דרך אי-נעימות להגיד שאין להן זמן לשמור על הילדים של השכנה או על הנכדים; נשים ש"לא נעים להן" לדרוש העלאה בשכר, או להגיד שהן רוצות משהו בסקס, או שמשהו כואב להן.
כרוניקה של לחץ וחרדה
נדמה כי עבור נשים רבות, כמעט כל פעולה בחיים הופכת להיות בעלת פוטנציאל לפיתוח רגשות אשמה. התוצאה היא חיים מלאי חרדות ולחץ, שבהם הצרכים שלנו לא מקבלים מענה ושבהם אנחנו מופלות. אף על פי שבהחלט ישנם גברים ש"לא נעים להם", עדיין מדובר בתופעה מגדרית. כלומר, כזו שמשויכת לתכונות "נשיות". לפי התפיסה הפטריארכלית (זו שמציבה גברים מאצ'ואיסטיים בראש, ומאפשרת להם לשלוט בנשים ובגברים חלשים יותר), העולם שייך לגברים, ונשים נועדו לשרת אותם.
התפקיד של הגברים הוא לחלק הוראות ולהתחרות אחד מול השני על כוח כלכלי ופוליטי, ואילו תפקידן של הנשים בעולם הזה הוא לדאוג לאחרים ולא לעצמן, לציית להוראות ולהיות נעימות, מנומסות ויפות כשהן עושות את זה. כתוצאה מכך, כל צורך שלנו שמתנגש עם אחד התפקידים האלה הופך לתחושת "לא נעים לי". איש ברחוב אמר לך לחייך? תחייכי כי לא נעים לא לציית וזה גם לא מנומס. גבר תפס את המושב שלו וחצי מהמושב שלך ברכבת או במטוס? תצטמצמי, הוא בטח צריך את המקום יותר ממך. את רוצה להתמקח על השכר שלך או לבקש קידום? עזבי, לא נעים לדרוש, בטח למעסיק שלך אין כסף לשלם, וגם לא נעים לבקש אחרי שהוא נותן לך לצאת לבדיקות רפואיות של הילדה.
שוקלת לשאול שאלה בשיעור? אולי עדיף שלא, לא נעים לעשות רעש ולקחת את הזמן של כולם. את כבר תחפשי לבד בגוגל מאוחר יותר. תנוחת הסקס הזאת מציקה ולא נעימה לך? עדיף שתהיי בשקט, לא נעים להפריע לבן הזוג ליהנות. הוא רוצה ילד ואת עדיין לא? תיכנסי להיריון, לא נעים שהוא יחכה עוד כמה שנים, וגם לא נעים מסבתא שכל כך רוצה לראות נינים.
תחושת ה"לא נעים לי" לא שמורה רק למרחבים "נשיים", כמובן, ואינה מתבטאת אך ורק במצבים של אי-נעימות כשהבית לא מסודר, כשהילד גדל אצל המטפלת או כשאת מיניקה בחוץ. היא קיימת גם במקומות שבהם נשים הצליחו כביכול להיכנס לעולם הגברי - כמו בעבודה למשל. כי למרות שיש לנו לגיטימציה חוקית להיות במקומות האלו, מבחינה חברתית אנחנו עדיין בתקופת מבחן. כלומר, את יכולה לעבוד אבל רק אם לא תפריעי לנו יותר מדי עם חופשת הלידה שלך, וכל עוד את עדיין אמא למופת שלא מזניחה את הילדים שלך. את יכולה להיות ברחוב (שפעם היה מותר לזונות בלבד), אבל מותר לנו להטריד אותך מינית.
אנחנו מפנימות את המסרים האלה ולכן הרבה פעמים חשות הכרת תודה רק על היכולת להיות נוכחות במרחבים ה"גבריים". לפעמים אנחנו אפילו חושבות שהגענו לשם בטעות ושלא מגיע לנו להיות שם, בתופעה שנקראת "תסמונת המתחזה". במקרה כזה, כשמבקשים מאיתנו משהו, אנחנו מרגישות שאנחנו חייבות להסכים. למשל, להסכים לכתוב סיכום ישיבה או לארגן אירוע חברתי בעבודה, למרות שאף פעם לא יבקשו מהקולגות הגברים לעשות את הדברים האלה.
הבחירה לסרב
הבחירה לעשות דברים שאת לא רוצה לעשות, היא בחירה מורכבת. לא רק כי מלמדים אותנו תמיד לדאוג לצרכים של אחרים ולשים את הצרכים של עצמנו במקום שני או שלישי, אלא כי נשים משלמות מחירים כשהן עומדות על דעתן. מחקר משנת 2015 גילה שנשים שמביעות תרעומת נתפשות כרגשניות ולא אמינות, לעומת גברים שמביעים כעס ונתפסים כאמינים יותר. מחקר אחר משנת 2007 גילה שנשים שמתמקחות על השכר שלהן מקבלות יחס שלילי; ואילו נשים שדורשות הכרה או פינוק מבן הזוג, מקבלות את הכינוי השלילי "תחזוקה גבוהה" (high maintenance).
קיימים גם מצבים מיניים שבהם נשים יודעות שאם הן יביעו את ה״לא״ שלהן, הן יסתכנו באונס, או לכל הפחות בקללות וצעקות. נשים נרצחות אם הן אומרות שהן לא רוצות להתחתן עם מישהו ששידכו להן. כלומר, נשים שמביעות התנגדות עקרונית לדברים שמבקשים מהן עלולות לפגוע בקשרים החברתיים והמקצועיים שלהן, בשלמות גופן ועצמיותן, ואפילו לשלם על כך בחייהן.
אבל גם לריצוי אינסופי והיעדר חשיבה על עצמך יש מחירים גבוהים, כאמור. אז נשים מוצאות דרכים אחרות לא לוותר על עצמן לגמרי. הבדיחה "כמה אימהות פולניות צריך כדי להחליף נורה? - זה בסדר, אני כבר אשב לי כאן לבד בחושך", מראה איך נשים (פולניות) יוצרות רגשות אשם. אבל היא גם מראה היטב מה קורה לנשים שכל החיים לא נעים להן - הן מוצאות דרכים אחרות לבטא את הצרכים שלהן.
אנחנו רגילים לקרוא לזה "מרמור", "פאסיב אגרסיב" או "מניפולציה", אבל אלו למעשה דרכים שבהן נשים מבטאות את הצרכים שלהן בעולם שבו אסור להן לעשות את זה, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנשים בגילאי 50 או 60, שעברו עשרות שנים של דחיית סיפוקים והדחקת צרכים. אמא של אשתך מפעילה עליך מניפולציות לבוא לארוחה? אולי היא פשוט לא מוצאת דרך אחרת להביע את מה שהיא רוצה, או שהיא פשוט התרגלה כבר שלא מקשיבים לה ונמאס לה.
לפרק את המבנה החברתי
הפתרון, כמו תמיד, דורש גם העצמה נשית וגם שינוי חברתי. מבחינת הנשים, הרשת מוצפת במאמנות אישיות למיניהן ובשלל מאמרים שמעודדים אותך לזהות את הצרכים שלך, להקשיב להם ולפעול לפיהם. אם את חשה אשמה אז תנסי להתגבר עליה, כי הגיע הזמן שתטפלי גם בעצמך ולא רק באחרים. גם להתאמן על להגיד "לא" מול המראה עוזר. בהחלט צריך להיות לך נעים, ומגיע לך שתהיה לך נוכחות במרחב.
מבחינה חברתית, אנחנו צריכים קודם כל להפסיק לדרוש מנשים דברים שלא נדרוש מגברים, כמו לעזור לארגן ימי הולדת בגן או לסדר אחרי הארוחה. דבר שני, אנחנו צריכים לזהות את הגמגום או השקט של אחרי הבקשה כתסמין של מאבק פנימי בין הצורך להגיד "כן" לבין חוסר הרצון בכך, ולשחרר את האישה מהבקשה.
דבר שלישי, צריך באופן אקטיבי להשוות את התנאים של הנשים לאלה של הגברים, ולא לחכות שהאישה תדרוש את השוויון הזה. נגיד, לתת באופן אקטיבי תוספת שכר. ודבר אחרון, צריך לפרק את המבנה החברתי שדורש מנשים ומגברים להתנהל בתפקידים מסוימים, כי הוא פוגע בכולם. כי אמנם יותר מ-80% מהנשים מזייפות אורגזמה, אבל גם שליש מהגברים. גם הם עושים דברים כי "לא נעים להם" וכי הם מפחדים שלא יחשבו שהם "גבר-גבר".
