"גברים צריכים להפסיק לשתוק על הטרדות"
ד"ר ירון שוורץ עוסק בניתוח גבריות והבניות מגדר כבר 13 שנים. בראיון ל-ynet הוא מדבר על מערכת הציפיות והאידיאלים שמושרשים בגברים מגיל צעיר, ועל האופן שבו הם משפיעים על ההתנהגות של גברים כלפי גברים מחד וכלפי נשים בפרט. מיוחד
בינואר 2014 מגזין טיים אאוט יצא בקמפיין שנקרא "תשמרי על הכוס שלך", שנועד להיאבק בסם האונס. הקמפיין עורר ביקורת פמיניסטית רבה, בטענה שהוא מטיל את האחריות על הנשים שנאנסות במקום על הגברים שאונסים. לפני מספר חודשים עיריית תל-אביב בשיתוף עם חברת המועצה גבי לסקי, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, שדולת הנשים, "עיר שווה" ו"לילה טוב" יצאו בקמפיין חדש. תחת הכיתוב "אל תהיה הגבר הזה" הוצגו שתי סיטואציות: גבר שתוקף אישה וגבר שמתנהג באנושיות עם אישה. הקמפיין החדש מסמן את התזוזה בשיח הפמיניסטי - מזכויות נשים לדיון על מהי גבריות, כשהדיון על הגבריות מדבר על גברים כקורבנות של המערכת המגדרית, וגם על איך הגבריות המאצ'ואיסטית פוגעת למעשה בנשים.
להתנהג "כמו גבר"
אחד מראשי החץ של הדיון על הגבריות הוא ד"ר ירון שוורץ. שוורץ עוסק בגבריות כבר 13 שנים. הוא התחיל בשנת 2004 בהוראת מגדר בתיכונים, כתב דוקטורט על חינוך ומגדר באוניברסיטת בר-אילן, כתב תכניות לחינוך מגדרי למשרד החינוך והיה ממקימי אסל"י (ארגון סרט לבן ישראל), תנועה להפסקת אלימות של גברים כנגד נשים וקידום שוויון מגדרי. בשנים האחרונות הוא מרכז ומפתח תוכניות מגדר בתיכון התורני ניסויי לבנים של מכון שלום הרטמן בירושלים.איך מלמדים היום ילדים ונערים "להתנהג כמו גברים"?
"הגבריות שמלמדים היום היא אגרסיבית. היא לא מתונה בשום צורה. זו גבריות שמהללת את הגיבור שמממש את יצרו בכל צורה אפשרית. בגבריות הזו יש הרבה מצבים שנויים במחלוקת, שלא מתווכים לנערים או לגברים, כמו למשל: להיות נורא שיכור אבל נורא בשליטה; להיות הגבר שמגן על בחורות אבל יש לו זכות לתקוף כשהוא רוצה או צריך או חייב. מועברים הרבה מסרים דואליים - להיות גם חיה וגם ג'נטלמן".
"האידיאלים הגבריים האלה מאוד מבלבלים. מצד אחד, האיש הבודד במדבר, אותו איש מרלבורו שמעשן סיגריה, ומצד שני, צריך להיות הכי קול וחברותי ופופולרי. מי שווה? מי שנראה טוב ועושה הרבה סקס. אין כמעט התייחסות למושג של יופי פנימי, על כל המימדים שלו - זהותי, אישיותי, רוחני או רגשי. מלמדים את הגברים שעליהם לעשות ניתוק רגשי ולבטל את היחס לרגש. ואז, במקום הרגש מכניסים המון הזדהויות. אומרים לך בוא תזדהה עם קבוצת כדורגל, עם מפלגה, עם עמדה. תהיה כמו החבר'ה, כמו קבוצת השווים".
איך זה קורה?
"אנחנו מקבלים את זה מגיל אפס. אומרים לנו ׳אם תבכה, אתה תהיה כמו אישה׳, המשפט הזה מייצר הבנה של מהי הזהות הגברית. המשטור הזה נקרא 'משטרת הגבריות' ואנחנו כולנו לוקחים בה חלק, כולל ההורים. אין אדם שלא מעיר לגברים ולנערים על הגבריות שלהם, ממשטר אותם ומחזיר אותם למקום שבו הם 'צריכים' להיות. אם נגיד אני אלך עם חצאית, יעירו לי. אנשים יתערבו באופן שבו אני מעצב את הזהות המגדרית-גברית שלי".
"המשטור הזה כל כך מלחיץ עד שכמעט כל דבר שאני עושה יכול להפיל אותי בגבריות שלי: הלבוש שלי, הנעליים, השיער, המראה החיצוני, תנועות הגוף, תנועות הידיים, היעדר גובה, משחקי מחשב, אפליקציות, איזו מכונית יש לי, איפה בחרתי לגור, מהם התחביבים שלי. כדי להיות גבר אני צריך להיות סוג של רובוט שיודע את הכללים, משנן אותם ולא יוצא מ׳קופסת הגבריות׳ שנהיית יותר ויותר צרה".
הגבריות הזו זהה בכל מקום?
"בכל חברה או תת-חברה יש את הגבריות המקובלת שלה, אבל כמעט בכל התרבויות בנים מחונכים לשלושה עקרונות: דם, יזע וזרע. דם - מצפים מאיתנו להיות מוכנים להקריב את עצמנו עד כדי מוות בשביל כל מיני דברים, אחד מהם זה הגנה על אנשים אחרים או על עצמנו. יזע - הציווי לספק פרנסה. והאחרון, זרע - כל גבר יודע שעליו לעשות הרבה סקס ולהביא ילדים. כל גבר יודע שאם הוא לא יקיים את אחד הציוויים הללו הוא יהיה בצרה צרורה, והוא ייחשד כלא גבר. אם מישהו הוא איש עסקים מצליח למשל אבל הוא לא מביא ילדים, הוא ייחשד בגבריות שלו".
אבל דווקא קיים מודל של רווק מבוגר, מצליח ונחשק.
"כן, אבל אם אתה רווק בן 40, אז לאימא שלך, אחותך והחברים שלך שכן יש להם ילדים, יהיו שאלות לגביך. הם כל הזמן ינסו להכיר לך נשים. יש כפייה זוגית - לך תשיג אישה שהיא עדיין פורייה".
"הגברים הם אלו שמובילים את החברה. כל משאבי האנרגיה של החברה - מזון, מים, דלק, תרופות, תחבורה, אינטרנט, סלולר, מדיה - הם בידיים גבריות. כל הכוח - שב״כ, משטרה, מוסד, מג״ב - נמצא בידיים גבריות. נשק, תעופה, חלל, הממשלה – הכל בידיים גבריות. ההנהלות הציבוריות והפרטיות, השטח הפרטי, הקבלנים הדירות - הרוב הגדול שייך לגברים. למעשה, כמעט כל התשתית הקיומית נמצאת בידיים גבריות. הדבר הזה נותן לבנים את האקלים שהם בעלי הכוח. לרוב, מי שיש לו כוח נהנה להשתמש בו, וגם מתקשה לוותר עליו או על חלקים ממנו. במצב כזה, שבו יש אי-שוויון כל-כך גדול, נוצר פתח להרבה פגיעות".
"באופן אנושי, כבני אדם, הסיטואציה היחידה שבה אני לא אפגע באדם אחר היא אם אראה אותו כשווה אליי. גברים יודעים שאם הם יושבים עם אישה שהם רואים כשווה, הם לא יתחילו איתה בניגוד לרצונה או יכפו עליה מעשה או יתקפו אותה. ברגע שאני מרגיש שיש לי את היכולת או הרצון לעשות כזה דבר, אני עושה את זה כי אני חושב שמי שמולי פחות שווה ממני. אני יודע שאני אצא בסדר והיא תצא לא בסדר. אותה ישאלו מה לבשת, איך התנהגת, בזמן שמגבר לא ידרשו כלום. הוא הרי חייב, הוא צריך והוא לא יכול להחזיק את עצמו. גברים מתגאים בשליטה עצמית, אבל כשמגיעים לנשים, השליטה העצמית הזאת נעלמת. פתאום זה המוח הקטן שעושה את מה שהוא רוצה".
איך "משטרת הגבריות" מתקשרת למקרים הללו?
"קחי למשל את השיר 'טודו בום' של סטטיק ובן אל. יש שם שורה על אישה, 'יש שמועות עליה שסירבה לכולם פה', ושורה על גבר 'יש שמועות עליו שאף אחת לא אמרה לו לא' - זו הבנייה. הבנייה נוספת היא ש'אין לא שהוא לא', ואת תראי את זה בהרבה מאוד סרטים ושירים, אפילו בקלאסיקות כמו של מאיר שליו ועמוס עוז, ובטח שבסרטים של ג'יימס בונד. בהתחלה יש אישה שלא רוצה, ואז באמצע או בסוף הסרט היא פתאום כן רוצה. זה כמובן קשור למיעוט השחקניות שיש בסרטים, שכשהן כבר כן מופיעות, הן או נחטפות או מורדמות. ועוד לא דיברנו על פורנוגרפיה, שם זה מאוד ברור שמותר לקחת".
"נכון, והביקורת שלהן נתקלת בביקורת מצד גברים אחרים, כשהתגובה הכי נפוצה, לצערי, היא להגיד ׳זה לא קורה׳. כלומר שכל מה שאתן הפמיניסטיות או חוקרות המגדר מדברות עליו, לא באמת קורה. הם יגידו שמתוך עשר מתלוננות, יש אולי אחת שקרה לה משהו. מבחינתם, אתן לא מתארות מציאות אמיתית, או שהם יגידו שלגברים יש אופי שונה, או שהחברה כבר שוויונית כי יש נשים נמצאות בתפקידים בכירים בבנקים. יש אטימת אוזניים מוחלטת. יש אפילו אמירה שאומרת ׳די, בואו נעצור את המרוץ לשוויון ונחזור למה שהיה פעם׳ - שהיא בעצם קריאה לחזרה לגבריות השמרנית".
"אין דבר כזה ניטרלי"
"יש גם גברים שיודעים שהדברים האלה קורים, אבל אומרים שזה לא מעניין אותם ושאין להם כוח להיכנס לזה למרות כל הכוח שיש להם. גם זו עמדה שמרנית. עמדה נוספת שמקטינה את הגברים היא העמדה ששואלת 'מה אני הקטן יכול לעשות? איזה כוח כבר יש לי כדי לעצור תופעה תרבותית של ניצול נשים', ואז הם מעדיפים ללכת על העדר כדי שלא ימשטרו גם אותם ויגידו 'יא הומו, אתה לא גבר'. לבסוף, יש את העמדה של הגבר שאומר שזה מעניין אותו, שהוא שומע ומדבר על זה ושהוא בעצמו עובר שינויים. זו עמדה מעולה, אבל זו לא עמדה שיוצרת תנועה".
"במגדר, מה שקשה ללמד ולהסביר זה שאין שלושה צדדים. אין נגד, ניטרלי ובעד, כי אין ניטרלי. כל מי שרואה עבירה מגדרית אמיתית כמו הטרדה או תקיפה מינית ולא מתערב, או יודע שיש משהו במקום העבודה או אצל המכר שלו ולא מתערב, הוא בעצם שותף לעבירה. יש לנו סיסמה באסל״י - גם אם אתה לא חלק מהבעיה אתה יכול להיות חלק מהפתרון. ברור שיש לך כוח".
אז מה גברים יכולים לעשות?
"ברמה ההתנהגותית, יש מקום להפסיק לעמוד מהצד. זה הצעד הכי חשוב בחברה מתוקנת. לא מספיק לשבת על הכורסה ולהגיד שאני לא תוקף אף אחת. העמדה הזו לא נשמעת והיא לא מניעה גברים אחרים לפעולה, וגברים צריכים גב כדי לפעול. אם נגיד מישהו זורק סיגריה על הרצפה ברחוב, יש לי גב להעיר לו כי רוב האנשים סביבי יהיו בעד. אבל אם אני רוצה להעיר למישהו, לא להביא משטרה אלא להסביר לו שהדרך שבה הוא בחר להתחיל עם בחורה היא לא לגיטימית, כאן כבר אין יותר גב מגברים אחרים במועדון, בפאב, במקומות העבודה או בבית הספר, שיגידו גם הם 'תקשיב לו, ככה לא מתנהגים'".
"יש עוד הרבה דברים שגברים יכולים לקחת בהם חלק: כתיבת מאמרים תומכים, הבעת תמיכה פומבית, תמיכה ברשתות החברתיות, ספרים, מאמרים, השתתפות במצעדי נשים, התנדבות במעונות של נשים מוכות, כמו לדוגמה בצביעה וגיוס כספים. הם גם יכולים לעבוד עם גברים אחרים – למשל להתנדב או לעבוד עם גברים מכים או גברים שביצעו תקיפה מינית. אפשר גם עם גברים על הקשת הלהט"בית. הם יכולים לעסוק בחינוך, הוראה, ניהול".
"מנהל של בית-ספר שהוא פרו-פמיניזם יכול לשנות את החברה. בית-ספר של 1,500 תלמידים שבו לא לומדים שוויון מגדרי, מוציא החוצה 1,500 תלמידים בורים שמתגייסים לצבא, הופכים לקצינים וחיילים, וככה אי-השוויון המגדרי טס קדימה. היום, לא ללמד שוויון מגדרי, זה כמו להסתיר מידע רלוונטי מבני נוער שיכול להציל חיים ולשפר ולשנות אותם. זו לא סוגיה של נוחות. לבסוף, המסר ההורי מאוד משפיע, ולצערי רובם פשוט מעדיפים לא לדבר על זה".
כל הדוגמאות שמנית הם בעצם פמיניזם.
"אחד המושגים שלמדנו הוא 'פרו-פמיניזם'. אני תומך במתן שוויון הזדמנויות וקידום נשים. מה שחשוב במושג הזה הוא שהוא מתאר מצב אקטיבי. אני אבחר אישה שתהיה לצדי במקום העבודה כי חשוב לי לקדם נשים. אני אעשה העדפה מתקנת. אני מודע שיש אפליה והדרה ואני רוצה לתקן אותן דרך הדברים שאני עושה. זה מצב שלא ידענו לדבר אותו עד לפני כמה שנים. ויש בעולם הרבה ארגונים פרו-פמיניסטיים, אפילו בארצות כמו לבנון והודו. המונח קיים בעולם כבר משנות ה-70, וברוב העולם ארגונים כאלה פועלים משנות ה-90. אחת המדינות היחידות שלא היה בהן ארגון כזה היא דווקא ישראל".
"אחת הבעיות היא שחסרות לנו היום הרבה מילים כדי לתאר מצבים וכדי לדבר על מה המטרה בסוף. צריך להרחיב את השיח על פמיניזם, שוביניזם, גברים וגבריות. השיח של מי יותר סובל, מי יותר פוגע, מי מדיר את מי וכן הלאה, לא מוביל לשום מקום. צריך להיות שיח של אמפתיה וראיית אנשים כסובייקטים. להתווכח מי נפגע יותר ממי לא עוזר. צריך להתווכח על איך משתפים פעולה".
"אני בעד שגברים יהיו רגישים ברגישות הגברית הייחודית להם. אני לא רוצה שרגשות יהיו מזוהים רק עם נשים. אני לא רוצה לוותר על הזהות הגברית, אלא להרחיב אותה. לגברים יכולה להיות שפה רגשית מפותחת. גבר יכול לבכות כמו גבר. להפוך גברים לנשיים יכול להגביל אותנו, אני לא רוצה שכל הבעה רגשית תיחשב לנשית".
מה אתה חושב על הקמפיין החדש שקורא לגברים "אל תהיה הגבר הזה"?
"מבחינה ויזואלית הקמפיין מאוד יפה, אבל לדעתי הוא מתוחכם מדי ונותן מענה לקהל שבכל מקרה אינו בין התוקפים, ובעיקר מורכב מאנשים כמוני וכמוך. הרבה קמפיינים הופכים את הגברים למשהו מאוד צר ולא מפותח. גברים אינם כאלו, וכדי לגייס אותם אני לא חושב שמה שיעזור זה לרדת עליהם או לרדד אותם לכאלו שלא מבינים מה זה לא. בגלל זה אני גם חוזר שוב ושוב לנקודה הבאה - אל תהיה הגבר שעומד מהצד ורואה תקיפה או שומע על תקיפה ולא מתערב".
"יש לי סיפור בהקשר זה: פעם אחת הלכתי עם החולצה של אסל״י ברחוב, והתחיל לדבר איתי גבר ושאל אותי למה אני חושב שגברים שותקים ביחס לאלימות כלפי נשים. שאלתי אותו: אם היית רואה גבר נוהג באלימות כלפי אישה - היית מתערב?, אז הוא אמר: 'ברור'. אז שאלתי: ואם הוא היה חבר טוב שלך, גם אז היית מעיר לו?, ועל זה הוא ענה בפסקנות: 'לא. לחבר טוב לא הייתי מעיר'".
"וזה לב העניין - כולנו רואים, שומעים ויודעים. ברמנים, מפקדים בצבא, מנהלי משמרת, רופאים בבתי חולים - בכל מקום גברים רואים תקיפות קלות עד חמורות ולא מתערבים - ודווקא הם האנשים שכן הייתי רוצה לחזק. אבל לא הייתי רוצה ליצור אקלים לפיו כל גבר הוא סכנה מהלכת על שתיים".
