קיצור תולדות החיזור: מתי הפסקנו לחזר?
גברים לא מחזרים היום, כך טוענות מרבית הנשים הפנויות. אם הם מואילים בטובם לענות לווטסאפ ששלחת, הם רוצים לגשת ישר לעניין, ולא מנסים להסתיר את הכוונות שלהם מהרגע הראשון. מצד שני, גם נשים לא בדיוק משתפות פעולה ומחזרות בחזרה. למה זה קרה ומתי הכל השתבש? שלי פרץ חזרה בזמן להיסטוריה של החיזור האנושי
גברים לא מחזרים היום. כך טוענות מרבית הנשים הפנויות שאיתן שוחחתי. אם הם מואילים בטובם לענות לווטסאפ ששלחת, הם רוצים לגשת ישר לעניין, ולא מנסים להסתיר את הכוונות שלהם מהרגע הראשון. גרה מחוץ לבועה? אז מוזמנת לקחת מונית ולבוא, זה במידה ואת "ערה?". פרחים? אפשר לשים רק על הקבר של הרומנטיקה. פתקי אהבה על הכרית? אפשר למצוא רק כי הוא ממש מתנצל וחייב לרוץ לעבודה, כמובן לפני צאת החמה.
שוקולדים? חבל, זה הורס לך את הגזרה, נשמה. פלייליסט שירים רומנטיים? זו בדיחה טובה לדרינק עם חברה שמנסה להשכיח ממך את עוגמת הנפש מהדייט ההוא, שלא רצה לשלם לך את הארוחה. נו, חיזור זה ארכאי, אנחנו אומרות לעצמנו כדי להחליש את הצריבה. זה רק טקס נושן ששייך לימים הטובים ההם. לנו נותר כנראה רק להשלים עם העובדה שהחיזור אינו ניתן למחזור, בטח בעידן שהלבבות שלנו מכוסים שכבת קרח דיגיטלי, ואהבה שווה מין מהיר ופונקציונלי.
במלחמת המינים השקטה הזו, נשים לרוב מאשימות את הגברים על כך שהם נעשו עצלים ו"יבשים", וגברים טוענים שהם בכלל מפוחדים מהכוחניות הנשית, או ש"זה נעשה קל מדי להיכנס בין הסדינים", ולכן הם לא באמת מתאמצים. אבל חיזור זו מערכת אוטומטית שמושרשת בטבע של שני המינים, והיא צו החיים של הזוגיות. מאז שקיים האדם, גם החיזור תמיד היה שם, רק בפורמט שונה כי האגו שמתפתח תמיד מחפש מקסימום אהבה במינימום השקעה. אם נסרוק בזריזות את תולדות הזוגיות, יתכן שנתחקה אחר מי שגנב לנו את החיזור, ונראה האם יש סיכוי שבלעדיו נצליח אי פעם לחוות אהבה?
חיזור במקרא: סוגרים עסקה
סצנות חיזור ופיתוי רבות פזורות לאורך המקרא, שגיבוריו ידעו היטב שלא על הלחם לבדו יחזר האדם, אבל עם פיסה קטנה ממנו ניתן לקנות פיסה גדולה מליבו של המין השני. אביגיל יצאה לקראת דוד עם מאתיים לחם וסיימה כאשתו. בועז משך את רות כפרפרית אל הלחם כשאמר "גשי הלם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ". נכון שסגירת "העסקה" נחתמה בין ההורים כאשר אבי החתן נהג לשלם מוֹהַר לאבי הכלה לאחר מקח וממכר בין השניים, אבל פיתוי וחיזור היו כבר אז חלק ממשחק החיים.
ימי הביניים: דרוש שותף לנטל החיים
בימי הביניים דווקא פשוטי העם היו חופשיים יותר בבחירת בן/ת הזוג על בסיס הפוטנציאל שלו להיות שותף טוב לעבודה פיזית בשדה, ובעל גנטיקה משובחת שתבטיח ילדים בריאים בעלי מסוגלות לקחת בנטל הכלכלי. האריסטוקרטיה, לעומת זאת, נהגה ליצור בריתות נישואים דיפלומטיות מתוך אינטרס לייצב יחסים פוליטיים או לשמור על סטטוס חברתי גבוה. בת מעמד האצולה נהנתה אולי מסרנדה תחת המרפסת בעודה משליכה מטפחת לרגליו של האביר על הסוס כאיתות של אהבים, אבל מרבית הבריתות נסגרו בין המשפחות מבלי לשאול את המיועדים שהיו לרוב ילדים - בנים הותרו לכלולותיהם מגיל 14 ובנות מגיל 12.
גם השידוך היהודי פעל לפי אותם כללים, ובעיקר מתוך ההנחה הפשוטה שהאהבה צומחת מתוך חיי הנישואים עצמם, ולא מתוך החתונה. בדיוק כפי שאיש אינו בוחר את בני משפחתו הגרעינית, ובכל זאת לומד לאהוב אותם עם הזמן.
תקופת הנאורות: לאהוב או למות
עידן ההשכלה הפריח לאוויר מושגים חדשים כמו "שותפות זוגית", שדחפו ממדפי סוף העונה את תפיסת הנישואים כחוזה שמבטיח פרנסה או מעמד חברתי. החשיבה הרפואית קבעה כי שנאת האישה לבעלה מזיקה לבריאות, לכן מומלץ להכיר ולאהוב לפני הנישואים. שיטות חיזור חדשות כמו "בנדלינג" (התכנסות) אפשרו לבחור ובחורה לחיות יחד באותה מיטה, מופרדים על ידי שקי בד או קרש עץ כדי למנוע יחסי מין (פטנט שהתגלה כלא כל כך יעיל, במיוחד לאור העובדה שאחת מכל שלוש כלות היו בהיריון ערב חתונתן).
המהפכה התעשייתית: ניידות בזוגיות
החיים הכפריים הוחלפו בחיים עירוניים, התא המשפחתי המורחב חדל להוות תנאי הכרחי להישרדות, ונשים נעשו כוח משמעותי בשוק העבודה. תהליך האורבניזציה פתח את שערי הניידות המעמדית שהיו נעולים קודם לכן. ההיכרויות במקומות עבודה ציבוריים אפשרו לאישה ממעמד נמוך לפגוש גבר עשיר ולשנות את גורלה בין לילה, מה שהפך לימים לתמצית החלום האמריקאי.
בשנות ה-30 "ריקודי הקהילה" היו ה"ספיד-דייטינג" של התקופה. רווקים פגשו בני זוג פוטנציאלים רבים בלילה אחד, ומשם יכלו להמשיך לשיחה לאור ירח על המרפסת בביתה של האישה, או לקולנוע ביום המחר. אלה היו לרוב דייטים אפלטוניים, כשמשפחת הבחורה נמצאת ברקע אך לא מפריעה לבני הזוג להבין לעומק מה הם מחפשים זו בזה.
שנות השישים: אהבה חופשית, רגשות אזוקים
התחזקות הפמיניזם והעלייה המשמעותית בשיעור הנשים באוניברסיטאות, סייעו להן לחשוב על עצמן לא רק כעל "אישה", אלא גם כעל בן אנוש. תוך 3 שנים מרגע כניסת הגלולה לשוק, היא זכתה לשימוש בקרב 2 מיליון נשים אמריקניות. על רקע תרבות ההיפים המתחזקת לצלילי הגיטרה של ג'ון לנון, הושתתה האמונה שהארוטיקה צריכה להיות מוחצנת כחלק נורמלי של החיים. חנויות פורנו נפתחו בערים המרכזיות, והמין נעשה חשוף ונגיש לכולם.
המעבר מהגישה השמרנית לסקס פתוח הוליד קשרים מזדמנים רבים, לצד דרמה רגשית בלתי פוסקת. המיניות החופשית לא הייתה מווסתת עם הרובד הרגשי בעיקר בקרב הנשים, שעדיין ציפו למחויבות רבה יותר מבן זוגן ללילה. הדייטינג האפלטוני נעלם מהמפה המערבית והפך ל"יוצאים קבוע" החדש. רשת הביטחון שאפשרה להכיר לעומק את האדם השני נפרמה, והזירה המינית הפכה דומיננטית ביצירת הקשר הראשוני. האיידס שהתגלה בשנות ה-80 כפה על האנשים להוריד הילוך ולפעול באחריות.
שנות ה-2000: דייטינג דיגיטלי
אתרי הפורנו הזמינים לצד אתרי ההיכרויות, חדרי הצ'אטים, הרשתות החברתיות, האפליקציות והאפשרות להזמין כלות בדואר - העניקו את הפנטזיה שאנשים יכולים להעמיד פנים שהם מי שהם רוצים. יתרה מזו, הכלים הטכנולוגים מסייעים לדלג אפילו על הדייט הראשון המביך, ולהוריד את עולם ההיכרויות לכדי חילופי תמונות ומסרים קצרצרים בדרך למיתת האהבים. הבדידות שלנו היא חומר הדלק שמניע את תעשיית ההיכרויות הדיגיטלית, שהנפיקה אף "חברת בת" נלווית של קואוצ'רים זוגיים ו"יוצרי פרופילים" עבור אלה שמתקשים לשווק את הסחורה של עצמם.
"אנחנו חיים בחברה נטולת אהבה, שבה קשה מאוד ליצור קהילות שמספקות רשת ביטחון ותחושת ערך עצמי לאורך זמן, וקשה לא פחות למצוא בן זוג", אומרת הסופרת האמריקאית, מוירה וייגל, שבספרה החדש מתעדת את ההיסטוריה של תרבות הדייטים.
חיזור אמיתי הוא העתיד שלנו
רובנו נוטים לחשוב שחיזור הוא רק מעין "משחק מקדים" ליחסים. אבל חיזור זו מערכת קשר פנימית שקיימת בין שני המינים, וכיום היא פשוט מנוטרלת. שטיפת המוח השיווקית שאנחנו עוברים על כמה טוב להיות לבד (הרי כולם מרוויחים מכך שאנחנו קונים הכול שניים במקום אחד), בצירוף האגו הגדל שלנו, הופכים אותנו למרוכזים בעצמנו עד שלעיתים גם כאשר אנחנו בזוגיות, אנחנו מתרגלים להיות קשובים ורגישים רק ל"אני" שלנו.
נוסיף לכך את העצמאות הכלכלית של רובנו, שמבטלת את התלות שהחזיקה משפחות בעבר - והרי לנו מצב שבו אין שום דבק שיחזיק שני זרים במיטה אחת לאורך שנים. לכן היום יותר מתמיד, דווקא כשהפכנו אנשים חופשיים, אנחנו זקוקים נואשות לחיזור כדי להצליח להחזיק קשר אמיתי ועמוק. אז מהו הפוטנציאל העצום שטמון בחיזור? חיזור זו סדרה של בדיקות עדינות, בה כל אחד מהמינים בודק ורואה מה גורם לצד השני להרגיש טוב ומה גורם לו להרגיש רע. את הנקודות הללו אנחנו מתחילים למלא בטוב, ונמנעים מלעשות זה לזה את הרע.
מובן שהחיזור הגברי שונה מהנשי. הטבע נטע בגבר צורך להיות מוערך על ידי האישה. לכן הוא מחזר לא רק כדי לזכות בלבה, אלא גם בהערכתה כלפיו. החיזור הגברי מעניק לאישה את הביטחון שהוא רוצה למלא את כל תשוקותיה, ואילו החיזור הנשי, בתגובה, מעניק לגבר הרגשה שהאישה רואה ומוקירה את מעשיו למענה, ונהנית לפרגן ולהחמיא לו על מי שהוא.
בכך היא מטעינה אותו במוטיבציה להמשיך ולחזר, והוא מספק לה את הצורך הטבעי לחוש מחוזרת ואהובה. מובן שכאשר בן הזוג לא מעניק יחס יפה, אנחנו לוקחים צעד אחרונה כדי שיתגעגע לאותו יחס חם ונעים מצדנו.
החיזור הזה אינו נפסק לעולם. ככל שאנחנו מכירים יותר זה את זה, כך הוא נעשה עמוק ומעורר הרבה יותר. המערכת הזו נמצאת בתוכנו ומחכה להפעלה, אבל זה תלוי רק בנו אם נלחץ על "פליי" או נשים אותה על "הולד" באותו ניגון מפלרטט שבין המינים.
שלי פרץ היא תסריטאית, שחקנית ומנהלת תוכן וקריאייטיב ב"קבלה לעם".
