בכייה לדורות: למה גברים בוכים ולמה נשים?
מחקר חדש ניסה לבדוק כמה פעמים גברים ונשים בוכים במהלך חייהם - ועד כמה הם פתוחים ופומביים לגבי זה, וחושף חידוש מרענן בהבדלי הגישה
"מתי בכית בפעם האחרונה?" שאלתי ידיד שלי בשיחה שקיימנו השבוע. סיפרתי לו שאני בוכה הרבה בזמן האחרון ואפילו פירטתי לו כמה מהסיבות לכך, אך שמתי לב שהוא מתמהמה עם תשובתו. לבסוף הוא הודה בפניי שהוא לא זוכר את הפעם האחרונה שבה הוא בכה, וזה כנראה היה לפני יותר משנה, בעקבות מוות של חבר. הופתעתי מהתשובה שלו, בייחוד בגלל שאני לא זקוקה למקרה טרגי באמת כדי לבכות ויכולה למרר בבכי גם בגלל דברים ממש קטנים ואולי קצת "ילדותיים", כמו סרט עצוב שנגע בי. השיחה הזאת גרמה לי לחשוב על ההבדלים בין גברים לנשים בכל הנוגע לבכי או לזכות הזאת לשחרר ולבכות, שנדמה שזוהי עדיין פריבילגיה שיש בעיקר לנשים.
נזכרתי שכבר ב-2010 העניק אבא אמריקני הרצאה בדיוק על הנושא הזה. טוני פרטר, איש חינוך ופעיל במאבק באלימות כלפי נשים, דיבר בכנס TED על הרגע שבו הבין שהוא מתייחס באופן שונה לבנו ולבתו בכל הנוגע לבכי. כשהבת שלו באה אליו בוכה, לא משנה בגלל מה, הוא מחבק אותה, מנחם אותה ואומר לה שהכול יהיה בסדר. אבל כשהבן שלו בוכה, הוא מייד מתייחס אליו בצורה נוקשה ומבקש ממנו לא לבכות כי "בנים לא בוכים". ביום שבו קלט את הבדלי הגישות הוא היה מזועזע מעצמו ונזכר כיצד הוא עצמו זכה לתגובה דומה מאביו בכל עת שבכה. פרטר תהה אם הוא בכלל היה יכול ללמד את בנו משהו אחר, שכן את כל מה שהוא מכיר - הוא למד מהחינוך של הוריו.
מחקר חדש שיצא החודש, כשבע שנים אחרי הרצאתו של פרטר, חושף שינוי די מעודד בגישה של גברים כלפי בכי: מסתבר שהיום גברים מרשים לעצמם לבכות יותר מבעבר, אבל כמובן שזה עדיין לא קורה בתדירות שבה נשים בוכות. המחקר, שנערך על ידי חברת Hycosan Fresh, יצרנית של טיפות עיניים, בחן 200 אנשים כדי לבדוק מהם ההבדלים בין נשים לגברים בכל הנוגע לבכי, והוא מצא שנשים בוכות בממוצע 4,680 פעמים במשך חייהן, בעוד גברים בוכים כמחצית מזה.
על פי המחקר, נשים בוכות 72 פעמים בשנה ושש פעמים בממוצע בחודש, לעומת גברים, שבוכים שלוש פעמים בחודש, אם בכלל. אבל החידוש של המחקר הנוכחי עוסק באלמנט הבושה: מסתבר שארבעה מתוך עשרה גברים לא מתביישים בכך שהם בוכים ואפילו מוכנים לבכות בציבור, לעומת רק שליש מהנשים. למרות שזה עדיין מספר נמוך, זהו עדיין שינוי בגישה הרווחת.
הפסיכולוגית אמה קני הסבירה ל"ניו יורק פוסט": "בעוד נשים מקושרת סטריאוטיפית לבכי יותר מגברים, תוצאות המחקר מראות שכיום גברים דווקא מרגישים יותר בנוח עם הפגנת רגשות ליד אנשים ומבינים שבכי הוא פעולה מקובלת ואף רצויה במצבים מסוימים". קני הוסיפה ש"רובנו חושבים שנשים בוכות מבלי לעשות מזה עניין, אבל המחקר מראה שדווקא הן חשות מובכות יותר מהפגנת רגשות בציבור. כמו כן, מבחינה מספרית, נשים עדיין בוכות יותר בציבור (80%) לעומת גברים (44%), פשוט גברים היום מתביישים בכך פחות".
ומה לגבי הסיבות שמביאות גברים ונשים לבכות? ובכן, על פי המחקר, נשים מרבות לבכות בגלל דברים קטנים שלא קשורים אליהן, כמו סרט, סדרת טלוויזיה או ספר עצוב, ואילו גברים בוכים בעיקר בעקבות רגע מעציב או זיכרון כואב שעלה בראשם. בנוסף, נשים נוטות יותר לבכות גם במצבים משמחים - 40% מהנשים במחקר הודו שהן מרבות לבכות מהתרגשות, לעומת רק 24% מהגברים. לבסוף, נשים גם בוכות יותר, סתם. בלי סיבה. 64% מהנשים הודו שבחלק מהפעמים הן בוכות ללא סיבה נראית לעין, לעומת רק 10% מהגברים.
רציתי לבדוק אם זה גם המצב בישראל ופרסמתי השבוע סטטוס בפייסבוק, שבו ביקשתי מאנשים לספר לי כמה פעמים הם בכו בחודש האחרון ולמה. קיבלתי עשרות תשובות מגברים ונשים כאחד, ולמרות שהרבה גברים באמת סיפרו לי שהם בכו בחודש האחרון, כולם, ללא יוצא מן הכלל, ביקשו שלא אחשוף את הזהות שלהם בפומבי, מה שמוכיח שהגבר הישראלי אולי בוכה יותר מפעם, אך הוא עדיין לא מוכן שאנשים אחרים ידעו על כך.
