אתה עושה לי את המוות אך גם משאיר אותי בחיים
אתה לא יכול לזרוק לי "אני אוהב אותך", בכל עת שמתחשק לך. כלומר, אתה יכול, אבל זה לא פייר. זה להיות זבל ואתה יודע את זה
"אני אוהב אותך", סימסת לי ביום ראשון ההוא. זה היה רגע אחרי שהחמאת לי על הטור שבו חשפתי שאף אחד אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי. ובכן, חוץ מאבא שלי. ואני יודעת, באמת אמרת לי את המשפט הזה כבר כמה פעמים בעבר, אבל אני גם יודעת שלא התכוונת לזה בצורה רומנטית.
הפעם העיתוי גרם לי להסתחרר ותפס אותי לא מוכנה. אבל מה שהכי תסכל אותי הוא שקראת את הטקסט וידעת טוב מאוד לאיזה "אני אוהב אותך" התכוונתי, ובכל זאת בחרת לומר לי דווקא את המילים המקוללות האלה. אף פעם לא ידעתי מה אתה פאקינג רוצה ממני, ולמה אתה בכלל אומר לי אותן. כבר שנתיים וחצי, און אנד אוף, שאתה עושה לי בלגן. מחבק אותי ביד אחת ומוציא אותי מהכלים בידך השנייה. משמח ואז מעציב, מרתיח ואז מרגיע. איך אפשר שלא להתחרפן ממך?
מאז שנהיינו בקשר, שיחות הטלפון הארוכות של ההתחלה הסתכמו במשפט אחד שניסיתי לרסן ולשמור לעצמי: "מעולם לא פגשתי בחור כמוך". כשברחתי מהבית, למרות שעדיין לא הכרנו באמת, פשוט נכנסת לאוטו ובאת להציל אותי. אלא שעד היום לא הצלחת להציל אותי באמת. דאגת להזכיר לי שאתה רוצה שאהיה מאושרת, לעיתים היה לך אכפת ממני, בפעמים אחרות כעסת עליי, אבל רוב הזמן עשית הכול חוץ מלעשות אותי מאושרת. אתה הבחור שעושה לי את המוות, אבל גם גורם לי לרצות להישאר בחיים.
כל הזמן חזרת ואמרת לי דברים שבדרך כלל לא אומרים. לא הצלחת להסביר לא לעצמך ולא לי למה אתה כל כך נמשך אליי, למה אתה רוצה להיות איתי, למרות שבינינו, אתה אפילו לא קרוב לשם. אתה לא נותן לעצמך להתקרב אליי, לא באמת. הבעיה היא שגם אם אתה הורג אותי בכל פעם מחדש, אתה כנראה אחד הדברים המעטים ששווה לחיות בשבילם.
אני לעולם לא אוכל להיות ידידה שלך, גם כי אין דבר כזה "ידידים", אבל בעיקר כי אי אפשר שלא להכניס אותך לתוך הלב. אתה מבין? אני לא יכולה שלא. בנוסף לזה, יש לנו היסטוריה מוזרה שמורכבת ממיליון שיחות סקס וגם נפש, תמונות עירום, נשיקה אחת ליד הבית הנטוש, ניסיון מועד לכישלון של "להיות ידידים", ושינה משותפת על החוף בראש השנה האחרון.
בהתחלה רצית אותי ולפני שמשהו הספיק לקרות חזרת אל ההיא, ואז שוב החלטת שאתה בעניין, ואז שוב חזרת אל ההיא. בפעם האחרונה, אחרי הלילה ההוא על החוף בקיבוץ, לא היית עם ההיא, היית איתי, אבל בעצם גם איתי לא באמת היית. כשנסעתי בחזרה אל הדירה מלמלתי לעצמי, מה הבעיה שלו? אחרי שחוץ מלהחזיק לי את הידיים ולחבק אותי כל הלילה בשק שינה, לא עשית דבר.
אני לא יודעת מה אתה רוצה ממני, אבל אני יודעת מה אני רוצה ממך. אני רוצה שתחליט, ושתפסיק לשגע אותי. שתפסיק לקחת את הרבע לב המעוך שנשאר לי ולעשות איתו סלטות באוויר. אתה לא יכול לזרוק לי "אני אוהב אותך", בכל עת שמתחשק לך. כלומר, אתה יכול, אבל זה לא פייר. זה להיות זבל ואתה יודע את זה. בגלל זה אתה כל הזמן בורח אחרי שאתה אומר לי את המילים היפות בתבל, כי אתה יודע בעצמך שאתה לא יכול לקיים אותן. כמו אז, כשהצעת לי שנלך לטייל במדבר ביחד, רק אנחנו והחול הצהוב, ואז נעלמת לי שוב. ואחר כך עוד אומרים שאנחנו, הנשים, משוגעות. כנראה שמי שאמר את זה עדיין לא פגש אותך. מצד שני, אני אוהבת אותך ככה, משוגע.
שנינו יודעים שאתה ואני זה לא סתם משהו. היה בינינו חיבור אמיתי, בין נשמה אחת לאחרת. חלקנו עולמות, ואיכשהו כל פעם מחדש זה נגדע או התקלקל בגללך, בגללי ושוב פעם בגללך. אתה כל פעם מחדש אומר לי שאתה לא ה"דוש-לייט" שאני חושבת שאתה, אבל אתה לא עושה שום דבר שיוכיח לי אחרת.
אם היית אוהב אותי, אפילו לא בצורה רומנטית, אלא בתור בן אדם, היית שם סוף להתעללות הזו שאתה מעביר אותי. אתה חושב שאני כזו כלבה קשוחה וקרה, שלא מסוגלת להרגיש שום דבר ואולי בגלל זה אתה מתנהג ככה, עושה מה שבא לך וחוזר אחר כך עם עיניים בצבע ים ומילים שמנצחות אצלי את הכול, אבל אתה טועה. אתה הבחור היחיד שאכפת לי ממנו באמת.
נזכרתי שפעם אמרת לי שאתה תוהה מתי יגיע היום שבו אני אכתוב על הקשר שלנו, ושאלת אם אתה צריך לשבור לי את הלב כדי שזה יקרה. אבל זו לא הפעם הראשונה שאני כותבת עליך, ואני באמת מקווה שזו גם לא האחרונה. וחוץ מזה, אתה לא חושב שזה יהיה יותר כיף לקרוא על לב שלם ולא על לב שבור?
