הקומיקס הנשי שהציל אותנו מאשפוז
מה עושים במקום להתאשפז? כותבים קומיקס ומקבלים עליו המון לייקים, כמובן. אבל לא סתם קומיקס, אלא כזה עם הומור שחור, חד ופוגע, שעוסק בכל העניינים העדינים שבינו לבינה בעידן הטינדר והרשתות החברתיות
2016 הייתה שנה קשה לכל הדעות. דונלד טראמפ נבחר לנשיאות, סלבס הוליוודיים אהובים נקטפו בזה אחר זה אל שדרת הכוכבים שבשמיים, ובל מפרומאל ונינה מפרומסקי (השמות האמיתיים שמורים במערכת) פשטו על רחובות תל אביב הגשומה, כשהן חמושות בשיר אהבה מודפס במאות עותקים ומתודלקות בהתקף מאניה מסונכרן היטב. גם התאריך לא היה מקרי: ה-13 לפברואר 2016, ערב יום האהבה הארור והבא עלינו לרעה. ומכאן, הכל היסטוריה. או היסטריה, אם נדייק.
"הכול התחיל בטעות ממש", מספרת בל, חציו של זוג היוצרות של קומיקס הפייסבוק הפופולרי "במקום להתאשפז". "מין בדיחה פרטית כזו, שאנשים פתאום התחילו לעשות לה לייקים ושרים. היה לי את העמוד שלי, '50 גוונים של אפור בלב', והעליתי בו קומיקס אחד שממנו באה לי ההשראה לצייר את הדמויות של נינה ובל. בערך חודש אחרי שהוא עלה כבר הבנו שאנחנו הולכות לעשות את 'במקום להתאשפז'".
נינה: "בעצם זה התחיל ממאניה - מאניה מאוד יפה. פשוט אמרנו לעצמנו, אוקיי, אפשר להתאשפז, אבל מה אפשר לעשות במקום להתאשפז? אה! אפשר לעשות קומיקס ולקבל עליו לייקים, לקבל את תשומת הלב ממש במקום. כי באשפוז, ממה שהבנתי לפחות, העניין הוא פחות תשומת לב ויותר כדורים. וגם אף אחד לא מרחם עלייך שם, כי רוב המאושפזים יותר מסכנים ממך. אז מה יש לנו לחפש שם?"
צרות עם בנים ותשוקה ללייקים
החיבור בין השתיים לא מובן מאליו - נינה מתל אביב, בל בכלל מחיפה, אבל נסיבות חיים דומות ("ילדות קשה! ממש קשה!"), צרות עם בנים וכמיהה משותפת ללייקים הביאו אותן זו לזו, וליצירה התרפויטית המשותפת. "2016 הייתה השנה הכי נוראית בהיסטוריה, כך שיצא שנפגשנו במקומות הכי מבאסים בחיים", מסבירה בל, ונינה ממהרת להוסיף: "פשוט הייתה שנה של לקבל כאפות מכל כיוון. גם עברנו ביחד את התהליך הכי קשה - טירונות 2016. יצא שחווינו דברים דומים באותה תקופה, ועברנו מיליון תהליכים במקביל. השנה אומנם לא קרו הרבה אירועים, פשוט כי לא כל כך יצאנו מהבית, אבל עדיין יש מטענים מדברים קודמים, אז בהרגשה אנחנו יותר סוגרות חשבון עם עצמנו של לפני שנה, עם אנשים שהיו בחיים שלנו בתקופה הזו".
בל: "הקומיקס מתאר את איך שהשנה הקודמת נראתה לנו - סוג של עיבוד חוויות. תהליך הכתיבה לעומת זאת, מתבסס על דפוסי התנהגות שאנחנו מכירות כבר כל החיים, של בורדרליין. אז יש גלים כאלה של מאניה שבהן את צובעת את הכל בוורוד ממש בוהק ומוגזם שלא משכנע אף אחד חוץ ממך, ועושה אידיאליזציה למצבים ממש קשים בשם המאניה, ואז מגיע גל שבו את נוחתת מזה, ונוחתת עמוק יותר ויותר ושונאת את הכל ורוצה לשרוף את הכל, וחוזר חלילה".
הקומיקס שיוצרות השתיים עוסק בנושאים העדינים והכאובים ביותר של החוויה הנשית, בעולם הדייטינג ובכלל, ומסתכל להם ישר בלבן של העין, בלי להתיפייף ובלי להתחשב באף אחד - גם לא בגברים שזה, תכלס, עליהם. "לפעמים אנחנו נכנסות באנשים בצורה מאוד אישית", אומרת נינה. "לפעמים?" מתפלאת בל, ונינה ישר מתקנת "כל הזמן. מי שיודע - יודע". "אבל זו אשמת האנשים", אומרת בל, ונינה מסכימה: "כן! אם הם לא היו מאכזבים, לא היה מה לכתוב עליהם". "וחוץ מזה", מוסיפה בל, "אנחנו בסך הכל לוקחות את מה שקרה, והופכות את זה לאמנות מתוקה. אנחנו לא עושות מזה משהו אחר".
אבל לא תמיד כולם מסכימים על הגבולות הללו, וכבר היו מקרים שבהם יצירות של השתיים צונזרו על ידי משטרת המחשבות של צוקרברג. "לקראת מצעד השרמוטות הכנו תרשים זרימה שאנשים ממש אהבו, וקראנו לו 'האם מגיע לך להיאנס?'", מספרת בל, "וכל השאלות הובילו בסוף לזה ש'כן מגיע לך להיאנס, יא זונה'. וזה היה ציני לחלוטין, כן? אבל מישהו דיווח על זה, ופייסבוק מחקו. למרות שאני אישית לא חושבת שזה רחוק מדי, כאילו - זה עף במצעד עצמו".
ביצירות שלכן אתן נוגעות בנושאים כמו מחזור, היסטריה, מין לא מספק שהם נושאים מאוד נשיים במהות שלהם. איך זה לפעול כיוצרות בעולם הקומיקס, שהוא בראש ובראשונה עולם גברי?
נינה: "העולם הוא עולם גברי, זה לא רק הקומיקס - זה בכל מקום. ואנחנו עושות קומיקס כזה, ולא מתעלמות מזה שאנחנו בנות. זה לא סוד ואנחנו לא בורחות מזה, אז אנחנו צריכות להיזהר שלא ליפול לתוך מקומות מסוימים. זה לא כל כך ׳קומיקס של בנות׳ במובן הקלישאתי, אבל זה קומיקס על הנושאים שמעניינים אותנו, כבנות. וזה לא רק מחזור, כל השיח הזה. כל הדינמיקות הן דינמיקות שבסוף נשים חוברות אליהן, וזה לא סתם שנשים יותר מזדהות עם מה שאנחנו עושות, ולדעתי זה משהו שחשוב שיהיה".
בל: "חוץ מזה, קומיקסים של בנים הם פח, וזה נחמד כשנשים מדברות על המיניות שלהן. רק שזה נושא מאוד-מאוד מורכב. נשים הן לא חולות נפש באמת, הן פשוט ממש מסכנות. את הרי מדממת פעם בחודש אחרי רכבת הרים של הורמונים, ולאנשים עוד יש מה להגיד. והכי כיף זה להיות על כדורים פסיכיאטרים ועל זה להעמיס גלולות למניעת הריון, ודיאטות. זה ממש קשה. כאילו, זה עובד, אבל לפחות מהניסיון שלי, קורים דברים לא טובים. מצד שני, אנשים צריכים לעבוד וללמוד ולהעמיד פנים שהם עושים משהו טוב, אז איזו ברירה יש?"
לא קשה לכתוב על חלק מהנושאים? העיסוק בדברים הללו לא גורם דווקא לשקיעה בהם?
בל: "אני חושבת שהניתוק שאנחנו עושות בזה שאנחנו משתמשות בדמויות המצוירות, מאפשר לנו לגעת בהרבה נושאים. הכתיבה היא תרפיה, למעשה".
נינה: "אנחנו בלאו הכי מתבחבשות עם זה, וכל הקטע הוא שמדובר במחשבות האובססיביות היום-יומיות שלנו שיוצאות החוצה, ואז כולם משתתפים בזה, וזה לא רק שלנו".
יש קומיקס שזכור לכן במיוחד?
נינה: "הקומיקס עם המזגן זה אחד שהיה קשה איתו. היו עליו יחסית הרבה לייקים ותגובות, וכולן היו כזה 'יה! איזה מקסים הבחור!', ואני אפילו שלחתי את זה לבחור שזה נכתב עליו ואמרתי לו, 'תקשיב, אף אחד לא הבין את הבדיחה', והוא שאל - 'רגע, מה הבדיחה?', אז שאלתי אותו - 'מה אתה חשבת שהבדיחה?', והוא אמר: 'סתם, שהיא מתנצלת וקר לה והיא בורדרליין', וזה היה רגע כזה של אומייגאד! כי באמת, איזה נסיך! 'אני סולח לך על זה שקר לך', ואז הוא לא מכבה את המזגן אפילו! רק מעלה את הטמפרטורה".
מה יהיה עם הגברים האלה?
בל: "יש לנו תכנית סודית להשמיד את כולם. סתם. אפשר להשאיר כמה. נעשה להם פינת ליטוף".
נינה: "הם אפילו לא צריכים להיות בכלוב. הם יכולים להיות חופשיים מבחינתי, רק ללטף אותי ולשים לי סדרות".
בל: "נעשה להם פינה יפה כזאת, מטבח יוקרתי יפהפה עם מה שהם רוצים".
נינה: "לבשל ולגלגל, זה כל מה שהם צריכים לעשות. לבשל לגלגל וללטף".
בל: "ולעשות לייקים!"
נינה: "כן! לעשות לייקים על תמונות זה הכי חשוב!"
בל: "שלא יגעו בי אבל".
ומה לגבי אפליקציות לדייטינג? ממליצות?
בל: "זה כיף להכיר בנים באינטרנט! זו הדרך היחידה, בעצם. רק אל תיקחי בנים ברצינות - אל תתני להם שום קרדיט".
