הקץ לשמועות: גברים ונשים במבחן הרכילות
מי מרכל יותר, נשים או גברים? האם יש הבדל בין נושאי הרכילות והאם נשים משתמשות ברכילות כדי להשמיץ או להתנקם באחר? מחקר ישראלי חדש הצליח לנפץ לא מעט סטיגמות על יחסי גברים-נשים ועל ההבדלים ביניהם
מי מרכל יותר, נשים או גברים? אם עניתם שנשים מרכלות יותר, צפויה לכם הפתעה. מסתבר שנשים וגברים הולכים רכיל במידה שווה, כך לפי מחקר ישראלי חדש שיפורסם בגיליון הקרוב של Journal of Gender Studies. החוקרים, ד"ר בתיה בן הדור וד"ר אייל אקהאוס מהמחלקה לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אריאל, ביקשו לעשות סוף למיתוס שנשים מרכלות יותר מגברים. "הסטריאוטיפים הקיימים הם שנשים מרכלות יותר מגברים, ואף מרכלות רכילות מרושעת יותר, ובאופן כללי ישנה התייחסות לרכילות כאל דבר מאד שלילי במהותו", אומרת ד"ר בן הדור בראיון ל-ynet. "לכן ניסינו לבדוק את הסטריאוטיפים הללו ולהבחין בין תגובות של נשים לתגובות של גברים".
המחקר, שכלל 1858 משתתפים, היה מורכב ממספר שלבים: בשלב הראשון בדקו החוקרים מי מרכל יותר מבחינה כמותית - נשים או גברים, כאשר כל משתתף ביקש מחברים וקרובים לכתוב תיאור של אדם כלשהו, והללו תיארו מגוון של דמויות, החל מעצמם, דרך אהוב ליבם ועד לאדם שאותו אינם מחבבים. מניתוח הטקסטים נמצא שנשים וגברים מרכלים באותה מידה, אם כי גברים מתנגדים לרכילות יותר מאשר נשים, וחלקם אף הפגין כעס כלפי החוקרים בשל בקשתם לדבר על אנשים אחרים. גם כאשר התבקשו הנחקרים להעיד על עצמם באיזו מידה הם מדברים עם חברים על אנשים אחרים, נמצאה מידה שווה של נכונות לדבר על אדם שלישי.
לאחר מכן, ביקשו החוקרים לברר על אלו נושאים מרכלים נשים וגברים, ובדקו את הסטריאוטיפ לפיו גברים מרכלים על הישגים ואילו נשים מרכלות על מערכות יחסים ומראה חיצוני. הם מצאו שאכן יש הבדל בנושאים עליהם נשים וגברים מרכלים, אבל בעוד שנשים דיברו יותר על יחסים חברתיים והופעה חיצונית, לא נמצא נושא ספציפי שעליו גברים דיברו באופן מובהק. הסטריאוטיפ האחרון שבדקו החוקרים הוא שנשים משתמשות ברכילות כדרך להשמיץ או להתנקם באחר. הם בחנו את כמות הביטויים החיוביים והשליליים בתיאוריהם של הנחקרים, והופתעו לגלות שנשים משתמשות בביטויים יותר חיוביים כאשר הן מרכלות, ולא באופן שלילי כמו שהונצחו על פי הסטריאוטיפים. כלומר, לא רק שנשים וגברים מרכלים על אחרים במידה שווה, אלא שנשים מרכלות באופן חיובי יותר מגברים.
אבל כנראה שהממצא המעניין ביותר של המחקר מתייחס לאופן שבו הנשים ביקרו את הופעתם החיצונית של הגברים. כך, למשל, הן תיארו גבר כ"נראה טוב אך הוא שחצן ולא כל כך חכם", או טענו ש"הוא מתלבש יפה, אבל...". "יתכן שהדבר נובע מנטייתן של נשים לרצות", מבארת ד"ר בן הדור את הממצאים. "לכן הן יכולות להיות ביקורתיות אם הביקורת תלווה במחמאה, וקל יותר לתת מחמאה למראה חיצוני. היינו מצפים למצב ההפוך - שגברים שמדברים על נשים יתייחסו למראה החיצוני שלהן, אם הן נראות טוב או לא טוב נניח, ולכן הממצא הזה, יותר מכל, מבסס את המקום של רכילות כאמצעי להעברת מסרים מורכבים".
מכאן מגיעה ד"ר בן הדור אל תפקידה החיובי, ואף החיוני, של הרכילות. "אומנם מרבית האנשים מתייחסים לרכילות באופן שלילי, אך רכילות היא אמצעי תקשורת א-פורמלי חשוב, שלרוב אינו מערב דווקא השמצה או השחרה של מושא הרכילות". את האשם להתייחסות השלילית לרכילות היא תולה במידה רבה בדת: "תפקידה השלילי של הרכילות מגיע מהדת, שכן היא נחשבת בה לדבר מאד שלילי, אבל רכילות זו פשוט העברת מידע מתוחכמת, שיכולה להיות חיובית.
"למרות ריבוי הסטריאוטיפים, המחקר שלנו מצא שגברים ונשים מרכלים באופן כמותי באותה מידה, ויתרה מכך, נשים מתייחסות בצורה יותר חיובית לאדם שעליו מדברים. חשוב לנו באמצעות המחקר להפחית את הסטריאוטיפים ולשנות את הגישה של אנשים כלפי רכילות כדבר שלילי, ולעבור לגישה שרואה רכילות כדבר לגיטימי ואף מועיל. הראינו שגם כאשר מבטאת האישה תפיסות שליליות הן לא חייבות להיות הרסניות, ויש לראות בהן כאמצעי להבעת התפיסות האמיתיות של האישה".
