רוצה אהבה הדדית? ותרי על גישת ה"מגיע לי"
"ההנחה ששני אנשים עם חסכים יכולים להפוך לשלמים היא שגויה". אימון אישי
"הוא גבוה, נאה, מצליח מקצועית ומבוסס כלכלית. הוא טוב לב ונדיב, בן אוהב וחבר תומך. מצחיק, חכם ורגיש (רגיש אליי כמובן, לא מה שנקרא "רִגשי"). היו לו מערכות יחסים רציניות בעבר, אך הן הסתיימו באופן מכבד כאשר הוא הבין שבת זוגו אינה אהבת חייו (אצלו דברים לעולם אינם מגיעים לריבים מכוערים המלווים בעלבונות הדדיים). הוא תמיד נכון להקשיב לי ולתמוך בי, וכשאני עצובה הוא יעשה הכול כדי להעלות חיוך על שפתיי.
"יש לו ידע כללי עצום, אך למרות זאת הוא לעולם לא גורם לי לחוש פחותה ממנו בשל כך. להפך, הוא אוהב להעשיר את עולמי. אני מעריצה אותו והוא אותי. הוא גורם לי לחוש חכמה ויפה, משכך את כל פחדיי, מכיל את רגשותיי ומחמם את ליבי באהבתו חסרת הגבולות. מאז שפגשתי אותו אני שלווה, רגועה, מתחשבת, נעימה לסובבים ולוקחת כל דבר בפרופורציה. העול שנשאתי שנים רבות התפוגג, וסוף-סוף אני יודעת איך זה להרגיש שלמה".
התיאור שלעיל, המשקף את ציפיותיהן של רוב הנשים הפנויות מבן הזוג האידיאלי, אינו טוב מכדי להיות אמיתי, אך טמונה בו בעיה מבנית שבגללה הוא אינו יכול להתגשם – אם את האישה הזו, שסובלת ממצבי רוח תכופים, מוציאה את תסכוליה על האחרים, מרגישה שאינך שווה מספיק ומצפה שהזוגיות תשקיט את כל מכאובייך ותגרום לך לחוש שלמה – בן זוג כזה אינו יכול להיות שלך.
"אבל למה לא?", את תשאלי ובצדק. התשובה טמונה בעובדה שזוגיות היא סימטרית מטבעה. בני הזוג שאנו מושכים לחיינו משקפים לנו בדייקנות את מה שנמצא בתוכנו - את מצבנו הרגשי, את אמונותינו ואת יחסנו לעצמנו. החזון הזוגי שהוצג זה עתה מתאר זוגיות שבה הגבר מכיל את האישה כמו הורה לילדה, אך המילה "הכלה" טומנת בחובה את ההנחה השגויה שאדם בוגר יכול וצריך להכיל את משנהו, דבר שמתאים אך ורק ליחסי הורה ופעוט, לשלב הקצר שבו אחד הצדדים הוא חסר אונים. בכל שלב אחר, החל מהילדות וכמובן שבבגרות – כל ניסיון לקחת אחריות על רגשותיו של האחר, והתייחסות אליו כאל חלש ומסכן, רק יגרום לתלות לא בריאה.
ייתכן שאת חושבת שאת שונה מכולם, שרק את לא קיבלת בית הורי חם, ובשל כך את מסתובבת ומחפשת פיצוי בעולם. אך כמעט אף אחד בתרבותנו אינו זוכה להכלה בשלב הראשוני שבו היא באמת נחוצה, שכן אף שהורים רבים אכן מעניקים לילדיהם תמיכה ואהבה, מעטים המבוגרים בימינו שנמצאים במקום שלם ויציב שמסוגל להוות משענת רגשית יציבה. כל מי שכבר ניסתה להשלים את החסר באמצעות הזוגיות גילתה, מן הסתם, שאין זה סיפור פשוט. ולא במקרה זה כך, משום שהזוגיות היא סימטרית במהותה; כל עוד את ילדה אבודה, תמצאי לצידך גבר שאת חייו מנהל ילד פגוע שבעצמו מחפש נחמה.
"אז מה?" תשאלי, "כך נוכל לתמוך זה בזה". אולם ההנחה ששני אנשים עם חסכים יכולים להפוך לשלמים היא שגויה; אם לדוגמה תמצאי אדם "מכיל", כזה שיעשה הכול למענך, תגלי במהרה שאינך מצליחה להחזיר לו אהבה, ולא רק זאת אלא שלא נעים להודות – הוא אף מעורר בך סלידה. אין זאת משום שאינך יודעת לקבל אהבה, אלא משום שהאדם שמולך סובל מביטול עצמי ומתעלם מכבודו, מצרכיו ומרצונותיו למען אלו שלך, ומעשיו נובעים לא מתוך חוזק אלא מתוך חולשה.
ואם, לחילופין, תמצאי את עצמך עם אדם שאת מעריצה, תגלי במהרה שאת מרגישה לידו חלשה וקטנה, שכן הוא לא אחת מתנשא מעליך או מחנך אותך כילדה שאינה מסוגלת לנהל את חייה בכוחות עצמה. ייתכן גם שתמצאי את עצמך בצד השני של המתרס, מטפלת בגבר מלא בעיות ו"מכילה" אותו. אזי במהרה תתעצם בליבך טינה חמוצה על כך שהוא אינו תומך בך בעת הצורך ומעניק לך את אותה תמיכה בחזרה. וכך, פעם תמצאי את עצמך בצד הזה של המתרס ופעם באחר, אך הסיפור תמיד יהיה זהה: סיפור של תסכול מתמשך, של חוסר שלעולם אינו מתמלא ושל שני ילדים מגודלים שמשחקים בלהיות הורים.
החזק הוא השלם
עליך להבין שהשילוב של גבר מכיל וחזק אינו קיים. אדם חזק באמת הוא אדם שלם, כזה ששחרר את משקעי העבר וכבר אינו חש עצמו כילד נזקק. אדם כזה לא יחפש לטפל באחר אלא ישאף לזוגיות בוגרת, הדדית ומתגמלת. המחשבה המכאיבה שנושאים רבים היא שעד שלא ימלאו את חסך ילדותם, תמיד יוותר פצע מכאיב בקרבם. וכך, במשך חיים שלמים הם עומדים על הרגליים האחוריות בניסיון לגרום להוריהם להיות ההורים שלדעתם הם היו אמורים להיות, בזוגיות הם מחפשים דמות הורית וזועמים כשאינם זוכים למה שהם דורשים, ואפילו על ילדיהם הם משליכים את תסכוליהם הילדותיים.
אך הסוד הגדול הוא שמילוי החסך המכאיב אינו נדרש כלל – שכן ברגע שאנו מוותרים על מה ש"מגיע לנו", אנחנו מפסיקים לחוש כמו ילדים אומללים, ואז כל התמונה משתנה ואת חיינו ממלאת הקלה גדולה. ורק ממקום זה ביכולתנו להגשים זוגיות המבוססת על הדדיות, שיתוף ואהבה.
שרון שחף היא מאמנת אישית, מומחית לאימון רגשי.
