מכת בחורים או בחורים שהם מכה
לנדוד במדבר 40 שנה היה מעייף? נסו להחזיק 40 דקות באפליקציית היכרויות. תמצאו שם את העבדים שעדיין לא יצאו ממצרים, את אלה שיותר גרועים מכינים ופשוט אי אפשר להיפטר מהם, ואת אלה שעושים לך חושך בעיניים כשהם שולחים לך תמונה של המטה שלהם
מה נשתנה הלילה הזה, אתם שואלים? ובכן, לא הרבה. מרפי עדיין משחק אותה פרעה, מקשה את ליבו ושולח אותי לנדוד במדבר הצחיח של הרווקים הנחשקים. כמדי שנה, הכיסא של אליהו (שם בדוי כמובן) נותר ריק. גם הצד שלו במיטה ובלב שלי נותרו ריקים, וכמו בבלדה המפורסמת, אני עדיין נאיבית והוא עדיין שותה ובורח.
אנחנו אוהבות להתבדח לא פעם שהגברים שאנחנו יוצאות איתם הם כמו אבוקדו - לא בשלים, לא בשלים, לא בשלים, הופס, רקובים. בפרפראזה חגיגית לפסח, הרשו לי נא לפנות לכל הרווקים שם בחוץ בקושיה שאף גאון עוד לא הצליח לפצח: מה המצה יא גבר? במקום להיות לא בשלים, אתם כמו מצה. תקועים איפשהו בשלב ההתפחה ומסרבים לשנות מצב צבירה משטוח לתפוח. למעשה, הדבר היחיד שאתם כנראה מתפיחים אצלנו הוא את הווריד במצח, עם תירוצים וסיפורים שבעיקר גורמים לנו לרצות לפרגן לעצמנו בעוד כוסית (או עשר).
אבל רגע, אל תבינו אותי לא נכון. אני לא אומרת חלילה שכולכם פרעה ואנחנו קורבן פסח. זה לא שאתם מקשים את ליבכם וכולנו מתמודדות ראויות לעונה הבאה של "סיפורה של שפחה". גם אנחנו לא פעם קשות כמו הביצה על צלחת הסדר, ורבות מאיתנו מתקשות להמתיק את המרור שליבן, אבל אתם באמת יכולים להאשים אותנו? תחשבו כמה מתסכל זה כשבכל פעם שנדמה שהנה, סוף-סוף הגיע האחד שיוציא אותנו מעבדות עולם הדייטינג לארץ המובטחת של אהבה וזוגיות (שגם היא כמובן לא חפה מקשיים ודרמות), אתם עושים חיקוי מופלא למצה ונסדקים בקלות תחת הלחץ.
ובדיוק כמו החורים שבמצה, כך גם הסיפורים והתירוצים שלכם: אתם לא מחפשים שום דבר רציני (או שאתם בעצם כן מחפשים, רק לא איתנו), סיימתם את שלב המשחקים (אבל בעצם ממש לא), אתם בתקופה לחוצה (ברור. זה באמת נורא קשה למקבל בין כל האפליקציות והבחורות), וכמובן התורה מסיני שבלעדיה חייכם לא יהיו שלמים - זו לגמרי לא את. זה אנחנו. לנדוד במדבר 40 שנה היה מעייף? נסו להחזיק 40 דקות באפליקציית היכרויות או בדייט גרוע.
תמצאו שם הכול מהכול: את אלה שלא שמעו שכבר יצאנו מעבדות לחירות ורוצים להיות העבדים שלך, אלה שיותר גרועים מכינים ופשוט אי אפשר להיפטר מהם, אלה שעושים לך חושך בעיניים עם ניבולי הפה והגסויות שהם כותבים לך, או מתעקשים לשלוח לך תמונה של המטה שלהם, וכמובן הצפרדעים - אלה שאת מאמינה בכל ליבך שלא משנה כמה חלקלקה הלשון שלהם, בפנים מסתתר נסיך. אז בדיוק כמו בארוחת החג, את מסבה איתם לשולחן, מרימה איתם צ'ייסר, משתפת פעולה עם הקושיות שלהם ומנסה להבין איך שוב נפלת על הקמייץ שמתחשבן איתך על התרי זוזי.
וכמו בסופה של ארוחת החג, את מסיימת את הערב עם טיט מסביב ללב וכרטיס VIP לאפטר פארטי בערי המסכנות של הרווקות. ממש כמו למרתין לות'ר קינג, גם לך יש חלום: את רוצה לזכות בנס קריעת ים סוף משלך. את תעמדי בים עמוס הדגים, שבתוכם - כך מספרת האגדה (וגם ההגדה) - מסתתר גם האחד שלך, תעשי סווייפ ימינה וסוייפ שמאלה, וכל הדושים, החרטטנים, הממקבלים הלא בשלים, השקרנים וסתם אלה שאולי חבל שלא הושלכו היאורה, יטבעו.
כשתשכך הסערה, יישאר לעמוד רק נסיך מצרים הפרטי שלך, וכך תוכלי סוף-סוף לעדכן סטטוס בפייס: זהו נס חג הפסח! מצאתי את האפיקו Man שלי.
