למצוא אהבה? זה כמו לעשות אקזיט
את יושבת בספות המפונפנות של המתחם ההייטקיסטי, פוזלת לעבר הבר, ותוהה איפה ישנם עוד הייטקיסטים כמו ההייטקיסט ההוא. זה שאמור היה להיות האחד שינפיק את המניה שלך ולא ינצל רק את האחוזים שהשקיע בך, ואז יפנה ימינה וילך להשקיע את ימיו ובעיקר את לילותיו בסטארט-אפ אחר
"בזה הבניין רב הקומות לא יבוא הנאחס, לא תכה האינפלציה, לא יתחרט המשקיע ולא תתרסק המניה. ברוך אתה אלוהי האקזיט, בורא מיני אופציות". ממרומי הקומה ה-25 במגדל רב הקומות ההייטקיסטי בו אני עובדת, בין מתקן המים העילאיים המתנשאים לברז הבירה, בעודי נושאת כמדי יום את התפילה הזו, הגעתי למסקנה חשובה: לחפש אהבה היום זה קצת כמו לחלום על הסטארט-אפ המהפכני הבא. למצוא אותה זה כבר בבחינת החלום המטורף על האקזיט. לחוות את הכול בפועל, זה לא פעם החלום ושברו.
הכול מתחיל ברעיון שקורם עוד וגידים אצלך במוח. מבחינתך הוא מבריק, הוא חדשני, הוא מטורף, הוא יסחף אחריו את ההמונים, הוא יוסיף לך אפסים (ולא אנושיים לשם שינוי) למאזן, הוא יוציא אותך מהאופן ספייס הישר למשרד מפנק משלך, וידאג שתככבי בראש רשימת 30 או 50 הצעירים המבטיחים או שקר כלשהו אחר, אבל כזה שתוכלי למסגר על הקיר. בדיוק כמו בדייטינג.
את תהיי כמו ווייז אנושי. תגדירי מסלול חיפוש, תשני אותו, תלכי לאיבוד, תמצאי את עצמך אבודה באין כניסה, תתפללי לפרסה כשתמצאי את עצמך תקועה על אי תנועה של אהבה, ותשכנעי את עצמך שמדובר במהמורה זמנית בדרך להנפקה המטורפת שתגיע בסוף. אבל לא. ואת לא מבינה למה. כמו בסטארט-אפ בתחילת דרכו, זה התחיל ורוד ואופטימי ומלא פרפרים והתרגשות. עשית סקר שוק מטורף. הבנת מה חסר, מה יש, מה את רוצה ואפילו הצלחת לגבש מפת דרכים שאמורה להפוך אותו מעוד פנטזיה למציאות.
השקעת ימים ולילות ארוכים, שינה הפכה אצלך מזמן למותרות, גם נשימה סדירה. את כבר לא זוכרת את הפעם האחרונה שהצלחת להגיע מהמקלחת למיטה מבלי לתפוס נמנום בדרך, אבל היי, זה שווה את זה כי את לגמרי הולכת להיות האיט גירל הבאה. בנית תוכנית עסקית מפורטת שכוללת לא רק מפרט של הכריש הזוכה שישקיע בך (ואת בו), אלא גם תוכנית גיבוי. עשית את כל מה שצריך מבחינה שיווקית – למדת את החזקות והחולשות שלך ושלו, מצאת משקיעים וגייסת כספים לפיתוח העסקי.
אקזיט חד צדדי. בלעדייך
עברתם את הראונד הראשון בדייט סמי-מוצלח, הצלחת אפילו להגיע לשלב הסבב השני שמגיע אחרי שכבר הושקע הסכום הראשוני. ואז? בום. המערכת קורסת. הכול מתרסק כמו דומינו, והמשקיע עושה אקזיט חד-צדדי, בלעדייך. את יושבת בספות המפונפנות של המתחם ההייטקיסטי, פוזלת לעבר הבר, ותוהה איפה ישנם עוד הייטקיסטים כמו ההייטקיסט ההוא. זה שאמור היה להיות האחד שינפיק את המניה שלך ולא ינצל רק את האחוזים שהשקיע בך, ואז יפנה ימינה וילך להשקיע את ימיו ובעיקר את לילותיו בסטארט-אפ אחר.
את מוצאת את עצמך תוהה איך מצאת את עצמך בצד האפל של הנרטיב מדירה להשכיר. בבניין יפה בין יותר מדי קומות, מסתובבים עשרות רווקים הייטקיסטים שיכולים בפוטנציאל להיות ההשקעה הכי טובה שלך בחיים. הנאים השכנים בעינייך? נאים, אבל איך גורמים להם להחליט להשקיע דווקא בך ולא לברוח כשהשוק יחווה פתאום תנודות, ההפסדים יהפכו כמעט להספדים והאקזיט היחיד באופק יהיה זה של יציאת החירום?
במקום לבהות אחד לשנייה בעיניים בהפסקת הצהריים כמו שהיו עושים פעם, את מוצאת את עצמך שוקלת אם לסרוק לו את הרשתית בפלאפון כדי שהדלת הביומטרית תזהה את הניצוץ בעיניים שלו, תתאים אותו לשלך, ותפתח פעם אחת בלי שכל הקומה תנעץ בך מבטי רחמים ותצקצק "לא נורא. בקרוב אצלך. הדלת תפתח כשהיא תרגיש שאת בשלה".
המשקיע ברח? לא נורא, את אישה חזקה
את מנסה לשכנע את עצמך שמדובר בחבלי לידה שכולם עוברים. הצירים כואבים, אבל כשהתינוק יצא בסופו של דבר לאוויר העולם, את תשכחי את כל הכאב והכול יהיה מתוק ונפלא. אז המשקיע ברח ולקח איתו את כל כולך. אז מה? את אישה חזקה וחכמה. יש לך את הפרוטוטייפ הכי מוצלח, ואת זה הוא לא יכול לקחת ממך. את מה שהוא פספס, מישהו אחר יעיף לגבהים מטורפים. את לוקחת נשימה עמוקה, משדרגת גרסה ומוציאה אותה לשלב הבטא.
את כבר אחרי כמה סיבובים שלא הצליחו להמריא עד הסוף. לא היה קל להתאושש אחרי שהתרסקת, אבל את יודעת שאת מסוגלת. את יודעת שיש לך את כל מה שצריך כדי להפוך לסיפור הצלחה, חוץ מדבר אחד: מישהו שיאמין בך ולא יקראו לו אימא. ובכל זאת, מכל כישלון יצאת עם חבלות אבל גם עם תובנות. היום את חזקה וחכמה יותר. את יודעת באילו דלתות כן להיכנס ומאילו עדיף להימנע.
את מוכנה לחלק דיבידנדים נדיבים למשקיע הנכון, אבל את לא תמהרי לחתום על החוזה לפני שברור לך שהמשקיע רציני ולא יברח בשנייה שאיזו אחת, צעירה יותר, עם חבילה מפתה יותר (כביכול) ובעיקר כזו שתדע ללחוץ לו על כל הנקודות הנכונות, תגיע ותעשה לו מחטף, ממש מתחת לעיניים שלך. את כמו שד טזמני. הגלגלים לא מפסיקים לנוע לשנייה. הרעיונות שיש לך כבר יכלו לאכלס את כל סיליקון ואלי, אבל בינתיים הם עושים חיקוי מוצלח בעיקר לשמרים שמהם מכינים את הבירה להאפי האוור. הם תופחים ותוססים, אבל בסוף יוצא מהם בעיקר אוויר.
וזה מפתה, זה מפתה כל כך להניח את המפתחות, להרים ידיים ולהודות בתבוסה, אבל לא. את לא תוותרי. רבים ינסו לרפות את ידייך, להגיד לך שאת חיה בחלומות ושהגיע הזמן שתתעוררי, אבל את יודעת יותר טוב. את יודעת שאם תוותרי, את תתחרטי על זה. אז את נושכת שפתיים, מזדקפת ומסתכלת לעולם בלבן של העיניים. יום אחד כל המניות יתחברו, החוזה ייחתם ומרפי יעשה אקזיט. עד אז אני פתוחה להשקעות, מוכנה למשא ומתן ומחכה לך בסיבוב.
