מכתב פתוח לאושיית הסטוריז שנפרדה מהחבר
שתדעי לך שאני עוקבת אחרייך באדיקות מאז שנפרדתם. אני יודעת לאן יצאת עם החברות, באיזו פוזה עמדת, ותמיד יש לך את החיוך המשגע הזה שגורם לאנשים לתהות – איך לעזאזל היא שמחה אחרי שהוא הלך? אבל אני יודעת את האמת - את עצובה מבפנים
שלום לך אושיית סטוריז יקרה.
אני יודעת שזה לא נראה לך שאנחנו מכירות, אבל אני מדברת אלייך, אותה אחת שיש לה כמה מאות עוקבים ומשתדלת לעדכן את הסטורי שלה לפחות פעם אחת ביום. שלא יחשבו שאין לך חיים חלילה, כי בתכלס, אם אין עדכוני לייב מהשטח – שום דבר מעניין לא קורה בחיים שלך.
ובכן, שתדעי לך שאני עוקבת אחרייך באדיקות מאז שנפרדתם. אני יודעת לאן יצאת עם החברות, באיזו פוזה עמדת, ותמיד יש לך את החיוך המשגע הזה שגורם לאנשים לתהות – איך לעזאזל היא שמחה אחרי שהוא הלך? אבל אני יודעת את האמת - את עצובה מבפנים. התמונה האחרונה שלכם ביחד עלתה לפני חודשיים בערך, ומאז את מקפידה לעלות כל יום לפחות תמונה אחת ממקום בילוי אחר.
אני פותחת את האפליקציה הזו ומסתכלת בפיד שלי, לעיתים אני נתקלת בך ומדפדפת בין הרגעים המיוחדים שלך. לא מזמן נכנסתי גם לאינסטגרם של החבר שלך לשעבר, אצלו אין אף תמונה שלכם ביחד. הוא החליט למחוק הכול. ולמרות שאני לא מכירה אותו בכלל, קצת כואב לי. בכל התמונות של שניכם שמופיעות אצלך, שניכם נראים מאושרים. כאילו נועדתם זה לזו. הנה תמונה מיום העצמאות, האחרונה שלכם יחד. ברקע רואים את הזיקוקים ואת שניכם מחייכים, כאילו אין דבר יותר נפלא מלהתאהב ולהיות ביחד.
אני מודה שלפעמים קצת קינאתי כי מעולם לא היה לי קשר כזה, שאפשר להציג אותו ככה בגאווה לכל העולם באינסטגרם. התגובות לכל התמונות המשותפות הן קצת כמו ספר זיכרונות. "מתוקים!", "חמודים", "איזה מושלמים אתם!" ושאר הטקסטים המביכים והקיטשיים האלה שעדיין מופיעים אצלך, וגורמים לי כל כך לרצות להתחלף איתך. כולם אוהבים לצחוק על הזוגות הדביקים האלה שמעלים תמונות ביחד ועושים פעילויות משותפות, אבל לגלות לך סוד? הם היו מתים להיות את. את מזכירה לי את כל הזוגות המפורסמים שדואגים להאכיל את קהל המעריצים הרעב באבק כוכבים זוגי. ממש כמו יהודה ושלומית, רק פחות מוכרים ויותר נגישים.
אני יודעת שאת עצובה עכשיו, אולי לא בגלל שנפרדתם, אלא בעיקר בגלל שעכשיו את לבד. נכון, אני יודעת מה את חושבת: "אני לא לבד, יש לי משפחה וחברים", וזה נכון, הם תמיד יהיו שם בשבילך. אבל הם לא יגיעו איתך לכל המקומות שאת חולמת להגיע אליהם. הם לא יחלקו איתך את החוויות הכי אישיות ואינטימיות, והם לא יעזרו לך ליצור משפחה חדשה (הלכתי קצת רחוק אולי, אבל את יודעת למה אני מתכוונת). הם אומנם תמיד פה בשביל לעודד, לחבק ולתת מילה טובה, אבל הם לא זה. ובעיקר, הם לא הוא.
כנראה שלא נפרדתם סתם. זה היה צריך לקרות. מי יודע? אולי יש לך מישהו חדש עכשיו שאת פשוט לא מציגה לכל העולם. מישהו שאת חולקת איתו מערכת יחסים נסתרת שאינה מוצגת לעוקבים שלך ברשת. אומרים שאם אין תמונה – החוויה לא התרחשה. וככה הפכנו להיות, משתדלים להשוויץ ברגעים הטובים והיפים שלנו. את הכאב והבכי אנחנו שומרים ל"מאחורי הקלעים", לחיים האמיתיים, לאופליין.
אולי בגלל זה בכל פעם שאני חוזרת מדייט כושל אני נכנסת לחשבון שלך לראות כיצד אפילו את, אחרי הפרידה שעברת, נותרת עדיין זוהרת ושמחה. לי אין תמונות עם בנים באינסטגרם. אני תמיד אומרת לאלו ששואלים שאת הדייטים שלי אני שומרת לעצמי. היו כמה שכן היו שווים את השיתוף הזה ברשת, רק שהם נעלמו כמו אורך החיים של הסטורי הבא שלך - אחרי 24 שעות בלבד.
אני לא ממש מכירה אותך, ואת לא ממש מכירה אותי, ואולי באמת כל העדכונים האלה ברשתות החברתיות הם הצגה אחת גדולה. אבל אם כבר משחקים את המשחק, לפחות שזה יהיה עם עוד שחקן. החיים האלה קצרים מדי בשביל לבלות אותם עם עצמך. ושימותו הקנאים.
שלך,
החברה המכורה לאינסטגרם
לפנייה לכתב/ת 
