"רווקה בת 35? תגידי תודה שמסתכלים עלייך"
באופן מוזר, עם כל הקדמה והרוח הפמיניסטית, תכניות הריאליטי עדיין מחזירות לשיחות החברים ולדיוני הטוקבקים את השיח הלא-פוליטיקלי קורקט, לפיו "רווקות מעל גיל 30 הן מסכנות ובודדות". כמובן שאם אתה גבר ורווק, אתה פשוט ילד חסר אחריות שנהנה מהחיים ולא חושב קדימה. אבל הנשים? הן כמובן לבד כי אף אחד לא רוצה אותן
יש לה קריירה מצליחה, חברים עוטפים, חוש הומור מדהים, גוף של דוגמנית ותור של מחזרים מחוץ לדלת. נשמעת כמו מושא לקנאה והשידוך האולטימטיבי? חכו, היא רווקה בת 35. רווקה-רווקה, לא גרושה עם ילדים. אחת שמחפשת להתחתן כבר ולהתחיל את כל זה. נו, כמה שניות לקח לתחושת ההערכה שלכם להתחלף בתחושת רחמים ורתיעה?
המדריך לגרושה הטרייה. ממני, הגרושה הוותיקה
התאכזבתי מגברים ולקחתי את עתידי בידיים
באופן מוזר, עם כל הקדמה והרוח הפמיניסטית, תכניות הריאליטי עדיין מחזירות לשיחות החברים ולדיוני הטוקבקים את השיח הלא-פוליטיקלי קורקט השגור בפי רבים, גם אם לא בקול רם, לפיו "רווקות מעל גיל 30 הן מסכנות שאף אחד לא רוצה". שהן אחרי גיל 30, ולבד. כמובן שאם אתה גבר ורווק, רוב הסיכויים הם שאתה פשוט ילד חסר אחריות שנהנה מהחיים, לא חושב קדימה, קל דעת, פזיז ופלרטטן. זה לפי הסטיגמה, כן? אבל זה ודאי לא בגלל שאתה ממורמר ומסכן וחסר אהבה מבפנים ומבחוץ. אתה מקבל אהבה מנשים, אתה פשוט ילדותי מכדי להתחייב ולהתמסר למישהי אחת כרגע. אבל הנשים? הרווקות? הן כמובן לבד כי אף אחד לא רוצה אותן.
"איך הן מעזות להיות בררניות?"
קחו את "חתונה ממבט ראשון" למשל. גם אם לקחנו אשת קריירה יפיפייה, אינטליגנטית ומצחיקה, הגבר שהוצמד לה משוכנע שהוא בכלל אמור לצאת עם צעירות ממנו בעשר שנים שתמיד יפות ותמיד מחייכות, ושהוא עושה טובה גדולה עבורה (ו"לתהליך האישי של עצמו") בכך שהוא בכלל נותן לה הזדמנות. ואז, כשהיא לא מחייכת או להוטה למגעו - הוא מוצא עצמו המום מכך שהיא מעזה להתנהג כך נוכח גילה ה"מבוגר", והופך בשנייה לאכזר, פגוע ופוגע.
בתוכניות הריאליטי של השידוכים, בהם המשתתפים הם בני למעלה מ-30, אנו רואים זאת ביתר שאת, בעיקר בטוקבקים המפצירים ברווקות הללו "להגיד תודה" לרווקים המבוגרים הזכרים שעומדים לגאול אותן מייסוריהן. "הבחורות האלו מסכנות" הם כותבים שם, "כי אם הן רווקות בגילן, כנראה שאף אחד לא רצה אותן, והן עוד מעזות להיות בררניות?!".
אותי זה מעט מצחיק, כי על פניו, המציאות הפוכה. ואני אפילו לא מדברת על הרווקות בנות ה-30 פלוס שהן מחוזרות בצורה מטורפת, יפהפיות, מטופחות, מצליחות ומוקפות בחברים. אני מדברת על כך שרבות מהרווקות בגיל זה אכן היו כבר בזוגיות ארוכה ויציבה, ופשוט במקום להמשיך, להתחתן וללדת ילדים לאדם שלא מתאים להן - קרה משהו שפירק להן את הזוגיות לפני החתונה. תחשבו למשל על שתי נשים שמתחזקות זוגיות מגיל 25 עד גיל 30. האחת נפרדת מבן זוגה ממיליון ואחת סיבות אפשריות (הוא רוצה לעשות רילוקיישן לחו"ל, הם כבר לא מאוהבים, אחד מהם בגד), בזמן שהשנייה נשארת בקשר למרות אותן סיבות בדיוק, ואף מתחתנת עם בן זוגה, אפילו אם גם בראשה עברו מחשבות סוררות על פרידה.
וזה לא משנה אם המתחתנת עשתה את הבחירה הזו כי היא מאוהבת או כי היא פוחדת להישאר לבד, או כי התחשק לה לסתום את הפה להורים המנדנדים שלה. וזה גם לא משנה אם היא עכשיו תחיה עם בעלה הטרי כשהיא לא מאה אחוז שמחה ושלמה עם מה שיש לה, ולא לחלוטין מסופקת. וזה גם לא משנה אם הבחורה הראשונה, זו שנפרדה מבן זוגה, כן תמשיך ותנהל חיים מאושרים כרווקה ויהיה לה כל יום תור של מחזרים מחוץ לדלת…
מה כן משנה? שמבחינת החברה שלנו, בסופו של דבר אנו נסתכל על הרווקה במבטים מרחמים, בצער ובצקצוק לשון; באי-מתן לגיטימציה לבררנות שלה בגברים ובדיבור לעגני, כמו זה שאני רואה בתוכנית וגם בטוקבקים של מגיבים רבים לפרקי התוכנית. אז מה אם הן כיום רווקות מתוך בחירה בלבד? אז מה אם חלקן היו ממש לפני שניה במערכות יחסים ארוכות ומבטיחות שהסתיימו בגלל סיבה שלאו דווקא קשורה בהן?
מבחינתם, הן צריכות להתבייש בעצמן שעכשיו הן לבד, ולהגיד תודה רבה שבחורים כמו שחר ויוגב מסכימים בכלל להסתכל עליהן. עצוב נורא והגיע הזמן שהחברה שלנו תתחיל להסתכל על עצמה במקום לצקצק עלינו, הנשים, ותשים סוף לסטיגמות המיותרות האלה.
הכותבת היא סופרת, מרצה ומנחת סדנאות
