ואז, במקום לנשק אותה, הוא שלף את הטלפון וצילם סלפי
מה לא נכתב על הצעירים שמארגנים את סדר היום שלהם בהתאם לתמונות שהם ישתפו אחר כך בסטורי? אלא שד"ר לירז מרגלית מבהירה כי לא הכול שחור: "מחקרים חדשים שנעשו לאחרונה מגלים לנו שלתיעוד יכולות להיות גם השפעות חיוביות מאוד, בעיקר על הזיכרון שלנו"
דייט שני מוצלח, והוא מציע שתלכו לטייל על החוף. יש רוח נעימה, ריח מלוח של ים, צבעים מדהימים של שקיעה ואת מרגישה שאת עומדת לטבוע בתוך עיניו הכחולות. "זה יהיה ממש רומנטי אם הוא ינשק אותי עכשיו", את חושבת לעצמך, בזמן שהוא שולף את הנייד ומציע שתעשו סלפי שיתעד את הרגע הזה.
מי קבע שמוכרחים להיות שמח? היו עצובים
אינספור מאמרים נכתבו על הנזק של התיעוד האובססיבי ועל האופן שבו הוא לא מאפשר לנו לעצור רגע וליהנות מהרגע. הפסיכולוגיה החיוביות וטרנד המיינדפולנס (mindfulness) שצברו תאוצה בשנים האחרונות מסבירים לנו שהאושר טמון ביכולת להיות כאן ועכשיו, והטענה היא שצילום אותו רגע קסום מסיח את דעתנו ולא מאפשר להיות נוכחים בחוויה.
מה לא נכתב על הצעירים שמארגנים את סדר היום שלהם בהתאם לתמונות שהם ישתפו אחר כך בסטורי? אלא שמחקרים חדשים שנעשו לאחרונה מגלים לנו שלתיעוד יכולות להיות גם השפעות חיוביות מאוד, בעיקר על הזיכרון שלנו. חוקרים מצאו למשל שצילום תמונות מעלה את מידת המעורבות של האנשים בחוויה, מוביל לרמה מוגברת של הנאה, ואפילו עוזר להם לזכור טוב יותר פרטים מהאירוע, גם בלי שהם יצטרכו להסתכל שוב על התמונות שצילמו.
צילום עשוי להגביר את ההנאה מהחוויה
באחד המחקרים התבקשה קבוצת נבדקים לצלם באופן חופשי במהלך סיור מודרך במוזיאון, בעוד הקבוצה השנייה התבקשה להשאיר את הנייד מחוץ למוזיאון. לאחר מכן, כאשר נשאלו המבקרים אודות המוצגים שאליהם נחשפו במהלך הסיור, נמצא כי אלו שצילמו תמונות זכרו פי 2 טוב יותר את המוצגים שראו במוזיאון בהשוואה לאלו שלא צילמו אף תמונה. מסתבר שמיקוד בגירויים הוויזואליים, בחינת הזווית המיטבית לצילום והניסיון להעביר את החוויה לאנשים שלא נוכחים באירוע, מובילים לקשב מוגבר יותר לפרטים, ולדומיננטיות של חוש הראייה על פני חושים אחרים.
במחקר נוסף התבקשה קבוצת נבדקים לתעד את החוויה הקולינרית בזמן אכילה במסעדת יוקרה, בזמן שהקבוצה השנייה נאלצה להשאיר את הניידים מחוץ למסעדה. נמצא שהנבדקים שצילמו נהנו יותר מהחוויה, הפגינו רמות מעורבות גבוהות יותר ודירגו את האוכל כטעים יותר בהשוואה לאלו שלא צילמו. הקשב שהוקדש לתיעוד האירוע הוביל לתשומת לב מוגברת לפרטים, והפך אכילה שגרתית במסעדה לחוויה אסתטית וייחודית.
אם כן, תיעוד החוויה מאפשר לנו לחלוק אותה עם אחרים שלא נוכחים כרגע בסיטואציה. זאת הסיבה שבזמן התיעוד אנחנו מביאים למודעות את הפרספקטיבה של האחר, חושבים על החוויה מהזווית של אלו שיראו אותה לאחר מכן ובכך מעשירים את האופן שבו אנו חושבים על אותו רגע בזמן. בנוסף, תהליך הבחירה של הרגעים שנרצה לחזור אליהם מוביל לקידוד ויזואלי אפקטיבי יותר של רגעים אלו בזיכרון לטווח ארוך, ומכאן לאחסון יעיל יותר של החוויה בזיכרון.
תחשבו רגע על היום שלכם - במהלך יום סטנדרטי אנו חווים המון תתי חוויות, אך לזיכרון שלנו קיבולת מוגבלת ולכן אין אפשרות לזכור את כולן. מכיוון שאנו לא זוכרים כל רגע ורגע בחוויה, אנו יכולים להשפיע על הרגעים שנרצה לזכור ובכך לחזור ולגעת שוב ברגעים מהעבר.
לא הכול ורוד
באופן מפתיע או שלא כל כך, האיר המחקר גם את הצדדים הפחות זוהרים בתיעוד. באותה מידה שצילום עשוי לשפר את ההנאה מחוויה חיובית, הוא עשוי להעצים חוויות שליליות כתוצאה ממעורבות גבוהה יותר בחוויה וגיבוש יעיל יותר של זיכרונות, מה שיקשה עלינו להניח זיכרונות אלו מאחור. בנוסף, כאשר המטרה של התיעוד היא ניהול רושם באמצעות שיתוף ברשתות החברתיות, נעלמת ההשפעה החיובית של התיעוד.
ניהול רושם הוא התהליך שבו אנשים מנסים להשפיע על האופן שבו אחרים תופסים אותם, ולייצר לעצמם מוניטין חיובי באמצעות מניפולציה על המידע שהם מספקים לאחר באינטראקציה. כך למשל, אנשים אומרים דברים שיציגו אותם באור חיובי ונמנעים מלהציג דברים שעשויים להותיר רושם שלילי. ניהול רושם עונה על צורך אנושי בסיסי - הצורך בשייכות לקבוצה חברתית. זהו צורך אשר חשוב להישרדות באותה מידה של צרכים ביולוגיים אחרים כמו מזון ומין.
בעידן הנוכחי, אחת הפלטפורמות העיקריות לניהול רושם היא כמובן הרשתות החברתיות, כאשר שיתוף תמונות הוא אמצעי מרכזי בתרומה לכך. על פי מגזין TIME, אנשים ברחבי העולם משתפים 1.3 טריליון תמונות בשנה. "לפני יומיים התקשרה אליי חברה שלומדת איתי והציעה שנצא לשבת איפשהו. האינסטינקט הראשוני שלי היה לומר לה לא, הייתי עייפה והתחשק לי להיכנס למיטה ולראות טלוויזיה. אבל אז פתאום עבר לי בראש שנוכל אחר כך להעלות תמונות שלנו מבלות לאינסטוש והאקס שלי יראה את זה ויבין שהתגברתי עליו", סיפרה לי דנה (השם האמיתי שמור במערכת), סטודנטית בת 24, בתשובה לשאלתי על מה מניע אותה להעלות תמונות לרשת החברתית.
מסתבר שכאשר המטרה העיקרית של הצילום היא ניהול רושם, זה יכול להוביל לעיסוק אובססיבי בצילום התמונה המושלמת שתקנה לנו תגובות ולייקים, ועשוי אף להעלות את רמות החרדה כתוצאה מהניסיון לצפות את התגובות לתמונה. בנוסף, כמו בכל דבר, גם הפעם יש לשים לב למינונים - כאשר אנשים עסוקים באופן אובססיבי בתיעוד, אכן נוצר מצב שבו במקום להיות נוכחים בחוויה, הם מתבוננים באירוע מתוך עדשת המצלמה, מה שיוצר חיץ בינם לבין הסביבה ומנתק אותם מהדינאמיקה החברתית.
לסיכום, התבוננות על העולם מבעד לעדשת המצלמה מובילה לחוויה שונה של העולם. נראה כי תהליך הבחירה של הרגעים שנרצה לחזור אליהם מוביל לקידוד אפקטיבי יותר של תוכן ויזואלי ולאחסון יעיל יותר של החוויה בזיכרון, מה שמאתגר את ההנחה שצילום תמונות מסיח את דעתנו מ׳הכאן ועכשיו׳. עם זאת, כאשר הצילום נעשה לצורך שיתוף ברשתות, נעלמת ההשפעה החיובית של התיעוד, המחשבות ממוקדות סביב הניסיון לצפות את התגובות לתמונה וכל החוויה הופכת לשטחית וחסרת משמעות.
שיהיה לכם חג שמח! תצלמו את החוויות שלכם אבל בשבילכם, לא בשביל הרושם שאולי תייצרו בעזרתן.
ד"ר לירז מרגלית היא חוקרת התנהגות משתמשים בעידן הדיגיטלי ומרצה בבינתחומי
