"אבל את לבד! איך ייתכן שטוב לך?"
אמילי נהנית מחיים שלא מצריכים ממנה להתחשב באחר כל הזמן. אביגייל הגיעה למסקנה שאין אף גבר שראוי לה, לרינת נמאס מהרמות הגבה והשאלות החודרניות, ולאה הבינה שכשהיא בזוגיות, רמת האושר בחייה דועכת. לכולן יש מסר אחד ברור: "אנחנו בחרנו להיות לבד, טוב לנו ככה ואנחנו מאושרות"
אחת המגמות העולמיות הבולטות של העשורים האחרונים היא עלייה ניכרת בשיעור הרווקים והרווקות. פחות אנשים מתחתנים עם בן זוגם, ומעבר לכך, אחוז גבוה יותר של אנשים חיים כיום ללא זוגיות כלל. כך למשל, בבריטניה מהווים הרווקים כמחצית מהאוכלוסיה הבוגרת, ומחקר שפורסם לאחרונה בארה"ב חזה כי כרבע מהבוגרים האמריקאים לא יתחתנו לעולם. ניתן לראות את המגמה בצורתה הקיצונית ביפן, שכן לא רק שהיפנים אינם מתחתנים, אלא גם אינם מתאהבים או מקיימים יחסי מין. שליש היפנים בגילאי 18-30 מעולם לא היו במערכת יחסים רומנטית, וכמעט מחצית מהם עדיין בתולים.
בהשוואה לארצות המערב, ישראל היא מדינה מסורתית בה הערכים המשפחתיים עדיין מושלים בכיפה. יותר ממחצית מהנשים היהודיות בארץ מתחתנות לפני גיל 30, וגיל הנישואים הממוצע שלהן הוא 25.8. ובכל זאת, אפשר לראות כיצד משפיעה המגמה העולמית לאט-לאט גם על המתרחש בארץ, שכן כעשירית מהנשים בגילאי 45-49 כיום הן רווקות, וזאת לעומת 2% בלבד ב-1970 ו-6% ב-2006.
מאחר שרווקים הם הפלח הדמוגרפי הצומח במהירות הרבה ביותר כיום בעולם, התגייסו חוקרים רבים כדי להסביר את התופעה ואת הסיבות להתרחשותה בנקודת זמן זו בהיסטוריה. בין הסיבות ניתן למנות מגמה של אינדיבידואליזם, תובענות הקריירה של ימינו, והעצמאות ההולכת וגוברת של נשים במאה ה-21 שיכולות לפרנס את עצמן ללא צורך בגבר. כך למשל, מסבירה אמילי, רווקה בת 40 המתגוררת במרכז הארץ: "לנשים היום יש הרבה יותר אופציות מפעם. בעבר, אישה שלא התחתנה הייתה מתה לבד. היום לנשים יש את האפשרות, אם הן רוצות, להישאר רווקות, ואפילו להקים לבד משפחה. זה מאוד מקובל, ושם את הנשים בעמדה שיש להן הרבה יותר כוח, עצמאות ויכולת החלטה".
"מאז ומתמיד הייתי אישה מאוד עצמאית", היא מעידה על עצמה. "אהבתי את הזמן שלי עם עצמי, והפסקתי לחפש בן זוג בגלל שנמאס לי מאתרי היכרויות. תוך כדי גם הבנתי שממש טוב לי לבד. מצב הצבירה הטבעי שלי זה לבד, ולהיות בזוגיות זה כאילו לא טבעי לי. אני אוהבת לחזור הביתה ולתכנן מה בא לי לעשות, לאן ללכת או סתם לרבוץ מול הטלוויזיה. אף אחד לא מחליף לי ערוץ, לוחץ עליי ללכת איתו לאנשהו או עושה לי פרצוף. זו תחושה שאני לחלוטין ברשות עצמי, ולא צריכה להתחשב כל הזמן ברגשות של האחר. אני לא צריכה לחשוב כל הזמן, 'אוי, אולי זה לא מתאים לו, אולי לא יבוא לו, אולי הוא ייעלב'".
"דווקא היתה לי זוגיות טובה לפני שנה ומשהו, למרות שלא חיפשתי קשר. זו היתה יזיזות שהתקדמה לזוגיות, להפתעת שנינו. אבל היה לי קשה עם העובדה שהרבה תחביבים נזנחו, שראיתי פחות חברות ושהיה לי פחות חופש וזמן עם עצמי. בסופו של דבר, הקשר נגדע כי הוא רצה לעבור לגור ביחד ולהתחתן, ולי זה לא התאים. היה מאוד כיף לבלות איתו, אבל בין זה לבין חיים משותפים יש פער גדול מבחינתי".
יותר מאושרות ויותר בריאות
ישנה תפיסה חברתית מיושנת שעודנה מתקיימת, שנישואים הם פסגת השאיפות של כל אדם, ובעיקר של כל אישה. משפטים כמו "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", מלמדים אותנו שכל מה שצריך כדי להיות מאושרים הוא להתחתן. לאחר הכל, יום החתונה עבור הכלה הוא "היום המאושר בחייה". התפיסות הללו גורמות לנו לתפוס את הרווקות כשלב ביניים עד לזוגיות המיוחלת, ואת מי שהגיעו לאמצע שנות ה-30 לחייהם מבלי שמצאו את "החצי השני" (מונח שלכשעצמו חושף את התפיסה של הרווקות כמשהו חסר) - כאומללים.
רווקות מבחירה או רווקות מאושרת, במובן הזה, היא קונספט כמעט בלתי נתפס שאינו מקבל את הלגיטימציה והמקום הראוי לו בחברה הישראלית, קל וחומר כשמדובר בנשים. אבל המציאות מספרת סיפור אחר, סיפור של רווקות שהן עצמאיות, שמחות ומסופקות, שאינן מחפשות בני זוג ואינן תולות את אושרן האישי בקיומה של זוגיות. בניגוד לתפיסה הרווחת, רווקות אינן פחות מאושרות מחברותיהן הנשואות. למעשה, מחקרים מראים שהן מאושרות הרבה יותר. כך למשל, מחקר שפורסם השנה מצא שנשים שמעולם לא נישאו ולא הולידו ילדים הן האוכלוסיה המאושרת ביותר מבין הנשים. בנוסף לכך הן גם מהוות את האוכלוסיה הבריאה ביותר, וחיות זמן רב יותר מנשים נשואות עם ילדים.
"החלטתי להשקיע את האנרגיה בעצמי"
"אני מתעמלת, חיה טוב, אוכלת בריא. אני חופשיה להתעורר וללכת לישון כשאני רוצה, עובדת רק כשאני רוצה, וטסה פעמיים-שלוש בשנה לבד", אומרת אביגייל בן פורת בת ה-43 ("אבל נראית פחות", היא מדגישה). "החיים שלי לא מושלמים, אבל בסך הכל יש לי את היכולת, הכסף והרצון לעשות כרצוני. אני חופשיה כציפור ואני מאושרת. אפשר להגיד שהרבה אנשים מקנאים בי אפילו. עשיתי את הבחירות שלי ואני שמחה איתן. לא הייתי רוצה להיות במקום אחר מבחינת סטטוס. לא הייתי רוצה להיות נשואה, אחרת הייתי מתחתנת, ואני לא בטוחה שאני רוצה ילדים בכלל".
אביגייל מספרת שבחירתה ברווקות הגיעה לאחר שהתאכזבה מדפוס מערכות היחסים הנהוג בארץ בין גבר ואישה. "הייתי במערכות יחסים זוגיות בחיי ושמתי לב לגודל ההקרבה שלי לעומת מה שאני מקבלת. זה פשוט לא השתלם לי. אנחנו יפות, משכילות ועובדות, ומצפים מאיתנו להיות גם פנתרות במיטה, גם להביא ילדים, גם לא להזדקן וגם לבשל ולנקות. אנחנו צריכות לעשות שמיניות באוויר כדי להשאיר את הגבר מעוניין. והגבר? רק תבוא וזהו, אתה לא צריך לעשות כלום ומספיק שאתה שם", היא אומרת.
"אני לא המטפלת של בן הזוג, לא אמא שלו ולא המחנכת שלו. ובטח שלא המנקה והמבשלת. זאת לא מערכת יחסים זוגית וזה לא התפקיד שלי. היה בזה משהו לא בריא עבורי. אני טובה מדי בשביל כל הגברים שיצאתי איתם, אז למה שאעשה שמיניות באוויר ואבזבז את כל האנרגיה שלי על מישהו שלא ראוי לי? אני לא רוצה זוגיות כשהיא באה על חשבוני. החלטתי להשקיע את האנרגיה היקרה שלי בעצמי ו-וואלה, זה היה הדבר הכי חכם ומתגמל שעשיתי בחיים שלי".
מי אמר שאני רוצה מישהו בכלל?
חלק ניכר מן הנשים שבוחרות לחיות ללא זוגיות אינן פוסלות באופן מוחלט את האפשרות לקשר רומנטי, אך מרגישות שבנקודת הזמן הנוכחית חייהן מלאים ומספקים ואין בהם מקום לזוגיות. במקרים רבים, מדובר על נשים לאחר גירושים או לאחר סיומו של קשר משמעותי. כך למשל, במקרה של רינת בת ה-41, גרושה פלוס אחת. "בהתחלה קיוויתי לזוגיות נוספת של פרק ב'", היא מודה, "אבל הגעתי למסקנה שזה לא משהו שאני מחפשת".
"יש לי חיים מאוד מלאים ומספקים", היא מבהירה. "ילדה שאני מגדלת באהבה עצומה, מקצוע שאני מחוברת אליו, משפחה וחברים מדהימים. אני לא אומרת שלא אהיה בזוגיות לנצח, אבל כרגע אין לי עניין בכך. אני פשוט לא מרגישה רצון אמיתי או כמיהה לזוגיות. הדבר היחיד שגם אני וגם הבת שלי רוצות זה להוסיף עוד ילד למשוואה, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב. אבל באופן יחידני, ללא זוגיות".
רינת מוסיפה שלמרות שהיה ניתן לחשוב שהחלטתה תתקבל בקלות ע"י הסביבה, שכן כבר סימנה "וי" על המצופה ממנה, היא נתקלת בשאלות והרמות גבה. "אנחנו חיים במדינת ישראל אחרי הכל, והמון אנשים מרגישים משום מה נוח לשאול על חיים פרטיים. תמיד יש להם מה להגיד ברגע שאת לא עומדת בסטנדרטים של אותן נורמות ישנות, וכמובן שאם נפלו עלייך ביום לא טוב וענית בלי חיוך, או לא רצית לענות, נחשי מי יצאה כלבה".
"לא מזמן מישהי, חברה של חברה, שאלה אותי אם אני נשואה", היא מספרת. "אמרתי, 'לא, אני לא'. היא ניגשה אליי, חיבקה אותי ואמרה, 'אל תדאגי, זה יבוא'. שאלתי אותה מה קורה אם אני פחות רוצה שזה יבוא, והיא פשוט לא ידעה איך להכיל את התגובה. אני חושבת שהמון הערות מגיעות ממקום של חוסר בטחון ורצון לאישור, ועם הזמן פשוט הבנתי שבאופן פרדוקסלי שכזה, לשאלות האישיות עד מאוד שמופנות אליי אין נגיעה אישית או קשר קונקרטי אליי".
רינת כמובן צודקת. הסוציולוג ד"ר אליקים כסלו מהאוניברסיטה העברית ומחבר הספר "רווקות מאושרת", טוען כי לבני האדם יש תבנית חשיבה שבטית, והם זקוקים לאנשים שיהיו כמותם ויחלקו את אותם ערכים. לכן, כאשר אנחנו פוגשים רווק שרוצה להתחתן, נחשוב לעצמנו שהוא בסדר כי הוא משתייך לאותו מחנה כמונו. אבל אם אין ברצונו להתחתן, נחשוב שהוא סוטה כי הוא לא חולק את אותם ערכים כמונו. מחקרו של ד"ר כסלו מצא שישנן הנחות שגויות רבות לגבי רווקים. הם נתפסים כמכוערים, חסרי בגרות, לא חברותיים, וכמובן – אומללים, וכפועל יוצא מהנחות אלה, אנשים רווקים שהם מאושרים נתפסים באופן שלילי יותר מרווקים שמחפשים זוגיות.
אנשים חושבים שאני חייזר
שרית, רווקה בת 45, מעידה על כך ממקור ראשון. "לאנשים מבחוץ אני נראית כמו חייזר", היא אומרת, "כי איך יכול להיות שאני רוצה לחיות לבד כש'לא טוב האדם לבדו'? אבל הם יכולים לקפוץ לי. אני תמיד עונה, 'חמודה, אל תלבישי את הרצונות שלך עליי. לי טוב ואפילו טוב מאוד'. אתמול ישבנו מלא חברים, כולם נשואים עם ילדים, ואני. הגיעה חברה חדשה והתחילה עם השאלות, 'בת כמה את'? 'יש לך ילדים'? 'יש לך זוגיות'? ולא הבינה איך אפשר לא לחפש זוגיות. אז כמובן שמיד עדכנתי אותה שניכר שהיא פרימיטיבית ושהעולם מזמן השתנה".
"גם בכל המפגשים המשפחתיים יש תמיד חפירות", מודה שרית. "'תגידי מה עם ילדים?', 'את רוצה להזדקן לבד?'. והתשובה היא כן, יש אנשים שרוצים להיות לבד! כזאת אני. אני מאותם אנשים שהלבד שלהם מצוין להם. אני חושבת שתמיד אהבתי להיות לבד ומערכות היחסים הזוגיות שהיו בחיי עמדו לי בדרך. הקשר האחרון שלי נגמר לפני עשור, ומאז אני לא רוצה זוגיות. יש לי קשרים של סקס מדי פעם, אבל תמיד הם רוצים יותר ומתחילים עם טלפונים וסמסים. אין לי צורך לתת יותר, אז אני מסיימת את זה ומשתדלת בצורה יפה. מה שחשוב לי באמת הוא שבנות כמוני לא ירגישו סוג ד', כאילו הן לא שוות כמו כל אישה נשואה בארץ ישראל. הסביבה לא חומלת על הבחירה שלהן".
לא אומללה ולא מסכנה
את הדיעה הקדומה שרווקים הם אומללים, ואת התפיסה השלילית כלפיהם כשמגלים שההפך הוא הנכון, מרגישה ביתר שאת לאה (35), המשתייכת לעולם החרדי. לאה מספרת שהיא נישאה בגיל 21 לבחור ששודך לה, אך כעבור חודשיים ברחה מהבית ומאז אינה מוכנה להתחתן. "אני מרוצה מאוד מההחלטה שלי. אין לי ילדים ואני מאושרת בחלקי", היא חולקת. "ביום שפתחתי תיק ברבנות, חגגתי את החופש שלי והפכתי להיות מאושרת יותר ממה שהייתי. כמעט התחתנתי בפעם השנייה עם בחור מקסים, אבל הבנתי שאני מרגישה לא טוב עם עצמי בחיי זוגיות. אני דועכת, רמת האושר שלי יורדת והאיכות בתפקוד היום-יומי נהרסת".
"כשנפרדנו שוב חזר האושר לחיים שלי ומאז הבנתי שדי, מספיק!", היא אומרת. "זאת אני, ומספיק לחיות על פי תבניות חשיבה של אחרים. בסופו של דבר, אני יודעת מה הכי טוב בשבילי. לא משתלם לי להתחתן, יש לי יותר מדי מה להפסיד. אני אדם עצמאי, אוהבת להיות משוחררת ולא תלויה באחרים, וזאת יותר מדי הקרבה שלא בא לי לקחת על עצמי. ומשום שאני שייכת למגזר החרדי, לצאת בהצהרה 'אני לא רוצה להתחתן' נחשב כמו כפירה. גם הקבוצות הפתוחות יותר בעולם החרדי לא מקבלות הימנעות מנישואים, אז אני תמיד אומרת לכולם בחיוך, שאני לא עוברת על עבירה, שהרי אין חיוב לאישה להתחתן".
"אבל הכי קשה זה שאנשים בטוחים שאת מסכנה", היא מודה. "לא מסתדר להם שאפשר לחיות אחרת, שאפשר להיות בעלת קריירה מצליחה ללא נישואים. ומה שהורס לאנשים זה שרואים שטוב לי, אני לא נראית מסכנה, ובעזרת השם רק מצליחה. לאנשים שאומרים לי שאני מסכנה אני תמיד אומרת ש'מסכן זאת לא תכונת אופי, מסכן זאת בחירה. או בחירה של האדם עצמו או בחירה של הזולת בשיפוט החברתי', וזה כבר סוגר את השיחה. אני מתייחסת למשפטים של אנשים בביטול. זה לא מעליב אותי, זה לא פוגע בי".
"בסביבה החרדית רואים בי חריגה, אבל אני לא מרגישה ככה. אני מרגישה שונה, ומבחינתי זאת המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל. להיות אדון לעצמך ולא חסר עמוד שדרה כמו עדר, זה ההישג שאליו כיוונתי. עם הזמן אני מבחינה שתלמידות שלי מעריצות אותי. הן אומרות שהן היו רוצות להיות בעלות אומץ לומר את הדברים כמו שאני מעזה".
