"חתונה ממבט ראשון": כשההורים הופכים לחלק מהחבילה
טל ואחווה שכיכבו אמש בתוכנית הריאליטי החדשה, מציגים שתי גישות שונות של ילדים להתערבות הוריהם: אחווה שבוחרת לכבד את אביה אך ללכת עם הלב, וטל ששם את הוריו במרכז. ד"ר אורלי בלומברג על האופן שבו הורים יכולים לנתב ולהשפיע על הזוגיות שלנו
יש הורים שלא חשוב בני כמה הילדים שלהם – הם לא משחררים. הם לא מכבדים את הרצונות של הילד אם זה לא תואם את הציפיות שלהם, הם לא מכבדים את הפרטיות שלו, הם יאיימו או יפצחו בדרמה קורעת לב אם הילד חלילה "ימרוד", ואנחנו לא מדברים על ילד בן 16, אלא על גילאי העשרים פלוס, שלושים פלוס ועוד כמה פלוס.
כשמתחתנים עם אישה או גבר להורה כזה, צריך לדעת שמתחתנים גם עם ההורה. ולא סתם הורה, הורה שיש לו או לה דעה ברורה על כל נושא שעולה. הכלה רוצה חתונה קטנה וצנועה – היא תצטרך להתחשב בחמותה לעתיד שמחויבת לחתונה גדולה ונוצצת. החתן רוצה לגור באזור מרוחק מהורי הכלה? בבקשה, רק שייקח בחשבון שהוא עתיד לבזבז כל חודש אלפי שקלים על שכר דירה שהיה יכול להיחסך ממנו. ארוחות שישי, ערבי חג, ימי הולדת ואירועים – רק אצלנו. ההורים של הצד השני יקבלו אתכם בחג עצמו, וגם זה וויתור גדול מתוך התחשבות.
מי שמאיים היום, יאיים גם בעתיד
לא כל ילד מסוגל "למרוד" בהוריו. מדובר במערך רגשי וכלכלי מורכב מאוד. החלק הרגשי קשור ליכולת של הילד "לפגוע" בהורה שלו, לראות אותו סובל ולשאת באחריות הזאת לתמיד. לפעמים המערך הזה כל כך מתעתע עד שהילד בעצמו תופס את עמדת ההורים, מחזק אותם ועומד יחד איתם מול הכלה (וכמובן שלהיפך. אין הבדלי מגדר בתחום הזה). החלק הכלכלי הוא שיקול רציונלי פשוט: זוג צעיר תמיד זקוק לעזרה כספית. לפעמים השיקול הוא להעדיף עזרה כספית, כמו להתגורר בדירה ששייכת להורים ולחסוך הוצאות שכר דירה, אולם זו מחשבה נאיבית שלא לוקחת בחשבון שדפוסי התנהגות לא משתנים מעצמם. מי שמשתמש בפיתוי, איום או דרמה עכשיו, ישתמש באותם כלים גם בעתיד. מי שאין לו את הכוח הנפשי להתנגד עכשיו – ייכנע גם בעתיד.
טל ואחווה
תוכנית הריאליטי "חתונה ממבט ראשון", שעלתה אמש (ב') ב"קשת", ריתקה אותי. לא רק שהיא עשויה נפלא, היא גם מעבירה איתה כמה מסרים חשובים. אחד מהם (ודווקא לא הכי חשוב מביניהם) הוא שיש אלטרנטיבות ל"שוק הבשר", שהוא גם משחק אכזרי ומתיש, וגם נכשל במבחן התוצאות, כפי שאבא של טל ניסח במדויק. התכנים היותר סמויים בתוכנית יכולים להעלות לדיון נושאים כאובים המשותפים להרבה מאוד משפחות, כשאחד מהם הוא התערבות הורית.
בפרק הראשון אפשר לראות שתי גישות שונות של ילד להתערבות של הוריו - הגישה של אחווה אומרת שעד כמה שהיא אוהבת את אבא שלה, היא עדיין תפעל באופן עצמאי. ואכן, אבא שלה, שהוא הדמות המשמעותית בחייה, מתנגד ומסרב לשתף פעולה עם ההחלטה שלה להתחתן "על עיוור". היא, מצידה, מכבדת את החלטתו אבל ממשיכה בדרך שבה בחרה.
אצל טל, לעומת זאת, הדברים מתנהלים אחרת. אבא שלו משתף פעולה עם הרעיון ועם התוכנית, אך במידה והיה מתנגד לכך, טל, לדבריו, היה מוותר מיד על ההשתתפות. והנה לנו שני אנשים באותה הסיטואציה ועם החלטות שונות לגמרי.
ההחלטות השונות מרמזות על שני דפוסי התנהגות שונים, שילוו את בני הזוג גם בעתיד. אבא של טל מאוד רוצה שהכלה החדשה תעבור לגור עם הבן שלו בבניין שבו הם גרים. לכאורה משאלה מקסימה שמצביעה על אהבה, משפחתיות, ליכוד ושותפות צמודה האחד בחיים של השני. אולם הערכים האלה עולים אצלו, לפי הבנתי, על השיקולים של קירבה למשפחה של הכלה או קירבה למקום העבודה. מה גם ששניהם עובדים בתל אביב, אבל מבחינת האב – שיגורו בחיפה.
אבל מה יקרה אם אחווה תתנגד? נכון שהדירה של טל מפתה מאוד ואני מניחה שהפיתוי ישיג הפעם את שלו, אך אני צופה פיצוץ מתישהו. אחווה עצמאית מדי מכדי להיות נשלטת על ידי האב, וטל עלול למצוא את עצמו בין הפטיש לסדן, להערכתי עם עדיפות גבוהה לפטיש.
כדור שלג
רעשים חיצוניים עלולים לחבל בזוגיות המתאימה ביותר, ורעשים כאלה עלולים להגיע מכל הכיוונים. הורים טובים המנסים לתת לילדיהם את כל הטוב האפשרי, צריכים ללכת על חבל דק המפריד בין הדרכה לבין שליטה. האישה יכולה להתחשב פעם ועוד פעם. לתת לאב הבעל להיות הסנדק הראשון, לתת לילד שם שממש חשוב להוריו, להסכים לגישה המיושנת שהאישה היא זו שפוגעת בקריירה שלה כשיש ילדים.
אבל מתישהו, הכעס המצטבר יופנה כלפי הבעל, ההערכה שלה אליו תיפגע, והיא תכעס עליו מאוד על שהוא לא מסוגל לעמוד באופן עצמאי מול הוריו. כדור השלג הזה יוביל לאיבה ולזלזול, וכידוע לכל, זלזול בין בני זוג הוא מתכון בטוח לכישלון. יש כדורי שלג שהמסלול שלהם ידוע מראש, ועל כן כדאי לאמץ בעניין הזה את לשון החכמים: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד." (בראשית ב, כד).
ד"ר אורלי בלומברג היא מומחית באבחון זוגיות
