הזמנים השתנו והישראלים נוטשים את הרבנות
"ישראל שתמיד הייתה מדינה מסורתית ויחסית שמרנית, משנה את פניה. היא הופכת להיות מודרנית יותר, משוחררת ומגוונת יותר. בניגוד להסדרת החיים הדתית שהצמידה את המיניות לנישואים, ישנם כבר עשרות שנים זוגות רבים החולקים מגורים משותפים בלי נישואים". דעה
למרות הגידול העצום באוכלוסייה בעשורים האחרונים, מספר המתחתנים בנישואים דתיים אינו עולה. נתוני החתונות דרך הרבנות ב-2017 שהתפרסמו לאחרונה, מלמדים כי חל קיטון ממשי במספר הזוגות הנישאים, במיוחד בתל אביב ואזור המרכז. יחד עם נתונים אלה, התפרסמו גם הסברים מאולצים וקולות הספד שמרניים שדיברו בצער על התפרקותו של מוסד המשפחה. לכאורה, זה חלק ממשבר שעובר על החברה בישראל, ומלווה בהתפרקות הסולידריות ואובדן הערכים המסורתיים של המשפחה. לטעמי, אין לדברים האלה שום שחר. המשפחה הישראלית לא מתה, היא מתפקדת, חיה ובועטת. אגדיל ואומר שהמשפחה הישראלית חזקה מתמיד, היא רק פושטת צורה אחת ולובשת צורה אחרת, חופשית ושוויונית יותר.
נקודת הזמן בחיים שבה אני פוגש את הזוגות, היא בדרך כלל כשהם מחליטים להרחיב את המשפחה, אחרי כמה שנים של חיים משותפים. כמעט תמיד סוגיית המשפחה היא חלק חשוב מהטקס, ובמסגרת ההכנה שאורכת כמה מפגשים של שיחה, לימוד ותכנון, השאלות שאני שואל אותם מובילות אותנו אל הוקרת התודה שהם היו רוצים להשיב להוריהם. מתשובותיהם מסתבר כי ההורה הישראלי מעניק לילדיו ביטחון כלכלי ונפשי, תמיכה ומרחב להתפתחות, אהבה ללא תנאי, כבוד ועידוד. אין ספק שהזוג הישראלי שאני פוגש חייב להוריו חוב שלא יוכל להחזיר להם לעולם, או אולי יוכל להשיב אותו רק לילדיו שלו.
ישראל שהייתה דווקא בתחום חיי המשפחה מדינה מסורתית ויחסית שמרנית, משנה את פניה. היא הופכת להיות מודרנית יותר, משוחררת ומגוונת יותר. בניגוד להסדרת החיים הדתית שהצמידה את המיניות לנישואים, ישנם כבר עשרות שנים זוגות רבים החולקים מגורים משותפים ללא נישואים. השינוי הזה מגיע גם למשפחות עם ילדים. הרחבת המשפחה שהייתה כרוכה בעבר בהסדרת הזוגיות בנישואים, אינה זקוקה לכך עוד. ילדים רבים באים לעולם, בלי קשר ליחסים הרשמיים או הטקסיים בין הוריהם, ולא אחת אנחנו עורכים טקסי חתונה לכלות בהריון או לזוגות עם ילדים. גם הזוגות החד-מיניים שהתקיימו בעבר תחת מעטה של פחד והסתרה, מתקיימים בפתיחות ומקיימים הורות שמחה, כאילו כך צריכים היו הדברים להיות מאז ומתמיד.
כידוע טקסים אינם רק מבטאים את התרבות אלא הם גם יוצרים אותה. טקס החתונה הדתי שבו האישה מכוסה בהינומה כשהיא פסיבית ושותקת לכל אורכו, אינו מתאים עוד לערכים של הזוגות. נשים צעירות שגדלו במשפחות שבהם השוויון בין אנשים ובין המינים הינו ערך חשוב, אינן מוכנות עוד להיכנס לתוך התפקיד המסורתי של "תהיי יפה ותשתקי". בנקודה שבה המשפחה מתרחבת, היא גם מתעצבת, והכלות והחתנים החדשים מסרבים לקיים את שיבוש התפקידים שדורשת מהם המסורת. במקום זה הם בועטים בממסד הרבני שמצליח לקיים כפיה דתית בנושא הנישואים בחסותם של הסדרים חוקיים ומאובנים.
הזוגות הרבים שדוחים את המודל המוגבל, מציירים לנו את העתיד של המשפחה הישראלית יותר מכל מנבאי השחורות. הזוגות המתחתנים מחוץ לרבנות, אלו החותמים על תצהירי "ידועים בציבור", ואוחזים בתעודות "חיים משותפים", רק הולכים ומתרבים. ריבוי החתונות השוויוניות הוא רק הפתיח לריבוי של משפחות שמשוקעות בתרבות היהודית, אבל הם גם שוויוניות, מודרניות וגמישות, מלאות אהבה ותמיכה. משפחות שיגדלו את ילדיהם להיות מלאי ביטחון, לסמוך על עצמם ולהאמין בעצמם, בכדי שיוכלו לממש את מלוא הפוטנציאל האנושי שלהם.
הכותב הוא ד"ר עופר קורנפלד הוא יו"ר "הויה – טקס ישראלי" הפועלת במסגרת תנועת 'ישראל חופשית', ועורך טקסי חתונה יהודיים חילוניים.
לפנייה לכתב/ת 
