מאפיה III: סקירה
אחרי רצף של משחקים מעולים שסיקרנו היה ברור שמתישהו תגיע הנפילה, ולמרות שעל המשחק הזה עבדו הרבה זמן עד שהוא יצא לאור, הנפילה הזו נקראת Mafia III. בדקנו
מאפיה 3 הוא משחק עולם פתוח, לשחקן יחיד אשר מתרחש בשלהי שנות השישים בארה"ב שמתמודדת עם טראומת מלחמת וייאטנם. במשחק אנו מגלמים חייל מיחידה מובחרת בשם לינקולן קליי, שחוזר אחרי המלחמה אל עירו "ניו בורדו" ואל מי שאימץ אותו כילד יתום "סמי רובינסון", מאפיונר שחור שאחראי על ה"מאפייה השחורה" עד כמה שאפשר לקרוא לה ככה. הסיבה שלינקולן הגיע לעיר היא כדי להיפרד מכולם לפני המעבר שלו לקליפורניה במטרה לפתוח דף חדש.
אחסוך מכם את השתלשלות האירועים ואספר שסמי ואחיו החורג של לינקולן נרצחים באותו ערב ולינקולן, שאומנם נורה בראשו מטווח אפס באורח פלא ניצל, מתאושש ויוצא למסע נקמה.
ההתחלה הייתה נראית דווקא מבטיחה, עוד בתפריט הראשי מתחיל השיר all along the watchtower בביצוע של ג'ימי הנדריקס, ולגמרי מכניס לאווירת המשחק ואז המשחק נפתח עם קטע וידאו סינמטי עם גרפיקה מעולה, ירידה לפרטים בתווי הפנים, ליפסינק ברמה גבוהה וגם הקטע עצמו, כמו גם שאר הקטעים הסימנטים בהמשך כאילו נעשו כסרט דוקומנטרי בעידן הנוכחי שמספר על אירועי העבר, ועל הסיפור של לינקולן, בעזרת צילומים שלכאורה נעשו במצלמת 8 מ"מ, מה שיוצר סקרנות כלפי מה שהתרחש.
הבעיה הראשונה היא שהסרטון פתיחה ממש ארוך... ההמתנה והציפייה להתחיל את המשחק גדלה ונראה שהסרטון לא הולך להיגמר, אבל זו הבעיה הפחות קטנה, כי מהרגע שהמשחק עולה יש הבדל עצום בין הגרפיקה הסינמטית לבין הגרפיקה של המשחק. וזה לא שהגרפיקה של המשחק גרועה, היא סבירה מינוס, ההבדל ביניהן הוא מה שיוצר את האכזבה. אבל לא נורא, יש אסכולה שלמה שטוענת שלגרפיקה אין משמעות ומה שחשוב הוא המשחק עצמו. המשימות הראשונות כצפוי הן משימות היכרות והדרכה עם הדמות, העולם, והמקשים.
במשימות הראשונות לינקולן נשלח למקום מסוים כדי לתחקר אדם לגבי מיקומו של מאפיונר אחר, אחרי התחקור נוסעים לדמות שאותה אמורים לחסל. הדמות מוקפת בשומרי ראש שקל מאוד לנטרל, כל מה שצריך לעשות הוא להיצמד לקיר הקרוב ביותר אליהם, לשרוק להם, הם שומעים רעש ומתקרבים לחקור את מקור הרעש, וברגע שהם מגיעים הורגים אותם הריגה שקטה עם סכין, ואז מתקדמים לקיר הקרוב לדמות הבאה, שוב שורקים שוב הוא מגיע, שוב הריגה שקטה, וכך ממשיכים עד שמגיעים לבוס. הורגים אותו ונגמרת המשימה.
או קיי, אולי המשימה קצת משעממת וקלה אבל זה בטח משתפר בהמשך. ואז מגלים שזה לא, ושכל מה שלינקולן עושה לאורך רוב המשחק הוא לקבל משימה, לחקור בן אדם שמלשין על הבוס שאתה מחפש, לנסוע לבוס להרוג אותו ולהשתלט לו על השטח. זהו, זה כל מה שלינקולן עושה. והצורה שבה הוא עושה זאת היא אותה צורה בדיוק, אז נוצרת תחושה רפטטיבית. גם דמות שהרגת במיקום אחד מופיעה לפתע במיקום אחר, צורות ההריגה חוזרות על עצמן ובכלל ניכר כי המשחק סובל מחוסר יצירתיות של המפתחים וזה לא רק בגלל מה שנכתב עד כה.
די בהתחלה ולאורך המשחק מתחזקת התחושה שמאפיה 3 הוא ניסיון העתקה גרוע של GTA ואני משוכנע שאם "רוקסטאר", החברה שפיתחה את GTA, הייתה מפתחת את מאפיה 3 הוא היה משחק מעולה. אבל לצערנו הם לא, ומאפיה 3 לא מצדיק את היותו משחק עולם פתוח עם עיר עצומה כמו שהם בנו וזה בגלל שחוץ מהמשימות (הרפטטיביות) אין עוד מה לעשות במפה.
אם ב-GTA אפשר לעזוב את המשימות הראשיות וללכת לצלול בים, לעשות יוגה, לשחק גולף, להטיס מטוס, לקחת טרמפיסטים ועוד שלל אפשרויות של משימות צדדיות או סתם פנאי, האופציות במאפיה מאוד מוגבלות, אפילו להזמין משקה בבר אי אפשר. הדבר שהכי קרוב לדינאמיות הוא האופציה להחליף לבגדים אחרים. אז מה שווה משחק עולם פתוח שאין לך מה לעשות בו מלבד משימות? אולי היה עדיף אם זה היה משחק ליניארי בסגנון מקס פיין וזהו. עוד דבר מרגיז הוא שלינקולן מוגבל לאקדח אחד ורובה אחד שניתן להחליף באחרים, ולכמות יחסית מצומצמת של תחמושת. מצב כזה יכול להתאים אולי למשחקי "ארגז חול" כמו היטמן נניח, אבל במקרה של מאפיה זה מבאס כי זה מגביל את המשחקיות כשחקן. כל הכיף במשימות הוא שיש כמה אפשרויות.
אם ב-GTA אפשר להתחיל משימה עם קלצ'ניקוב וברגע שמתקרבים למטרה אפשר להחליף לרובה צלפים ולהרוג את הדמות מרחוק, במאפיה אם אתה מעוניין ברובה צלפים, אתה צריך לקוות שהוא קיים במיקום בו אתה נמצא. מה גם שבסיום המשימה ב-GTA, הדמות מרימה טלפון למי ששלח אותך ונגמרת המשימה, וזה במקרים שבכלל יש צורך להודיע לו. במאפיה, אחרי כל סיום משימה, לינקולן אמור לחזור פיזית למי ששלח אותו רק כדי להודיע לו שנגמרה המשימה וזו נסיעה כל כך מיותרת ומשעממת.
יש שיתרצו שהמשחק בשנות ה-60, הרבה לפני המצאת הסלולר אבל זה לא תירוץ כי אם היו רוצים היו יכולים להפנות את לינקולן לאחד מהטלפונים הציבוריים הרבים שפזורים בעיר, או פשוט לסיים את המשימה וזהו. לא חייב להראות כל שלב ושלב בתהליך.
למשחק הזה היה פוטנציאל אדיר כי העולם והתקופה, כמו גם אפיון הדמות הראשית והסיפור עצמו, טובים ומעניינים, אבל הביצוע בסופו של דבר יוצר תחושה של זלזול בקהל השחקנים. לא יתכן שמשחק כל כך גרוע שנראה כאילו פותח בעבור ילדים ברמתו, משווק ונמכר כמשחק עם דירוג גבוה במחיר של משחק עם דירוג גבוה. תמיד קיימת תקווה שאולי הם יוציאו איזשהו DLC או תוסף אחר שישנה וישפר את המשחק קצת, אבל אני סקפטי.
לסיכום:
הטוב: הגרפיקה בקטעים הסינמטים, הם באמת מושקעים, איכותיים וניכר כי יש מחשבה מאחורי כל פריים ופריים. הדמות והסיפור של לינקולן שמספר לא רק את סיפורו של אדם בודד אלא את הסיפור של אמריקה של שנות ה-60 ואיך היא התמודדה עם אותה מלחמה ועל המתיחות שעדיין הייתה קיימת בין שחורים ללבנים. והדבר הכי טוב במשחק למרבה האבסורד הוא הפסקול שכולל להיטים כמו The House of the Rising Sun, Paint It Black של הרולינג סטונס, Son of a Preacher Man ועוד המון להיטים שמתנגנים ברכבים בזמן הנסיעות ברחבי העיר.
הרע: משימה אחת שפחות או יותר חוזרת על עצמה לאורך המשחק באותה צורה, עולם פתוח שאין מה לעשות בו וסובל מחוסר אינטראקטיביות בכל הנוגע לחפצים או לאנשים שעוברים ברחוב, ואפילו המשטרה שם לא מהווה אתגר רציני במיוחד, אם הייתה קיימת האופציה למשחקי רשת אולי כל זה היה נסלח, אבל גם זה לא קיים. למעשה אפשר לומר בלב שלם שמאפיה 3 הוא אחד המשחקים הגרועים ביותר שנתקלתי בהם מימי.
המכוער: הניסיון הבולט והברור להתחקות אחרי GTA בצורה כל כך מרושלת ולקוות שזה יצא דומה.
