רזידנט איוול 7: פחד ותיעוב ב-VR
משקפי ה-VR לסוני פלייסטיישן עומדים למבחן עם אחד המשחקים הכי מפחידים שיצאו - Resident Evil 7. גרפיקה מטרידה, אלימות ו-GORE - הכל בגרסת מציאות מדומה. לא מומלץ לבעלי קיבה חלשה
אין ספק שהמבחן האמיתי של טכנולוגיית VR (מציאות מדומה) - מתרחש בז'אנר משחקי האימה: ואיזה משחק טוב יותר בקטגוריה הזו, מאשר החדש בסדרת Reident Evil? המשחק הנוכחי אמנם יצא גם עבור אקס בוקס ו-PC, אבל לראשונה גם בגרסה המותאמת למשקפי ה-VR של סוני - ואם כבר משחק אימה - אז עד הסוף. צפו בסקירה המלאה:
רזידנט איוול 7 אמנם שייך לסדרת משחקים, אבל לחלוטין עומד בפני עצמו - כך שמצד אחד לא מוכרחים להכיר את המשחקים הקודמים כדי ליהנות ממנו, ומצד שני מי שכן מכירים, יוכלו ליהנות מהרפרנסים החבויים. השינוי המשמעותי במשחק הנוכחי, הוא במעבר של תצוגת השחקן מגוף שלישי לגוף ראשון, ככל הנראה כחלק מההכנות למעבר לטכנולוגיית מציאות מדומה. המשחק עצמו מאוד אלים וגרפי, מכיל קטעי גור (GORE) מזעזעים שלא פשוט להירדם אחרי צפייה בהם, אבל יכול מאוד להיות שזה דווקא מה שהופך אותו למשחק מצוין - גם עבור מי שפחות מתחברים לז'אנר משחקי האימה.
סיפור המסגרת של המשחק מגולל את קורותיו של אית'ן, שאשתו מיה נעדרת מזה שלוש שנים. לאחר שהוא מוצא רמז על מקום הימצאה, הוא מחליט לצאת לחפש אותה, וכך הוא מגיע אל בית משפחת בייקר. הבית מוקף קרשים וגדר תיל, מה שלא מונע מאית'ן להתגנב פנימה ולמצוא את עצמו לכוד גם הוא בתוך הבית. עד כאן נשמע כמו סרט אימה טיפוסי, אבל כדי להמנע מספויילרים אפשר רק להוסיף שהמשחק לא עומד לעשות לכם חיים קלים.
הפחד לנוע ברחבי הבית נוכח לכל אורך המשחק: מצד אחד רצוי להמנע מהיתקלויות עם מפלצות משוטטות, או גרוע מזה - עם אחד מבני משפחת בייקר, אבל מצד שני - מוכרחים לסרוק כל פינה בבית כדי למצוא תחמושת, עזרה ראשונה ורמזים. תוסיפו לזה את חוויית המשחק ב-VR, שהופכת את הכל להרבה יותר מפחיד, בייחוד אם בוחרים לשחק עם אוזניות ולשקוע לחלוטין אל עבודת הסאונד הנהדרת שמלווה את המשחק, ואין ספק שמהר מאוד תמצאו את עצמכם בפאניקה מוחלטת.
בשורה למשחקי ירי בגוף ראשון
יתרון משמעותי נוסף לגרסת המציאות המדומה של המשחק - ומה שבעיניי מהווה בשורה של ממש עבור משחקי ירי בגוף ראשון, הוא היכולת לכוון את הנשק עם הראש ולא עם הג'ויסטיק. אם עד כה גרסאות PC של משחקי ירי החזיקו ביתרון ברור על פני הקונסולות - באמצעות כיוון מדוייק ונוח יותר של הנשק על ידי עכבר ולא על ידי שלט - היתרון הזה הולך ונעלם בגרסאות VR, שבהן קל ונוח יותר לכוון, לפגוע ולחסוך בתחמושת - באמצעות הראש. אם חברות המשחקים יאמצו את פלטפורמת ה-VR בשאר משחקי הירי, המחשב האישי יאבד מהעליונות הברורה כל כך שהייתה לו עד כה בתחום הזה.
אבל לגרסת המציאות המדומה יש גם חסרונות: הראשון, הוא מכניקת התנועה. מכיוון שהמבט ב-VR נשלט על ידי הראש, פניות עם הג'ויסטיק נעשות בצורה בלתי טבעית, חדה מדי ואפילו קופצנית - ב-30 מעלות, מה שיכול להכשיל את המשחק. אם אתם נמצאים בחלל רחב - אפשר לבצע את הפניות עם הגוף, אבל רוב האנשים כנראה ישחקו בדרך המומלצת והבטוחה יותר - בישיבה על כורסא. גם אם מחליטים לשנות את ההגדרות כך שהתנועה תהיה חלקה כמו בגרסה הרגילה, התוצאה לא אידיאלית ואפילו עלולה לגרום לבחילה קלה.
החיסרון השני הוא הגרפיקה - שהיא מעט מפוקסלת וחשוכה ביחס לטלוויזיה. בנוסף, תצוגת ה-Fish Eye שהמשקפיים יוצרות יכולה לגרום לסחרחורת. קחו בחשבון שהנשימה דרך האף גורמת לפעמים לאדים שמכסים את עדשות המשקפיים ומחייבים עצירות ניקיון - מפני שאי אפשר להמשיך עם שדה ראייה מטושטש. לבסוף, כדאי לזכור שחייבים את מצלמת התנועה של פלייסטיישן כדי לשחק את המשחק, וגם כשיש אותה צריך לשבת מולה כך שאם רוצים לעבור לספה ליד או אפילו לעמוד יש צורך לכוון מחדש את המצלמה בהתאם.
השורה התחתונה:
הטוב: עלילה מעניינת, הרבה אקשן, פאזלים וחידות שמגרות את המחשבה, עבודת סאונד משובחת והיכולת להשאיר את השחקנים מתוחים כמו קפיץ לאורך זמן. בסופו של דבר - הרבה יותר נוח לשחק בלי המשקפיים, וגם הרבה פחות מפחיד ואינטנסיבי. כך או כך, מדובר במשחק מעולה.
הרע: המשחק מחייב לבחון כל פרט קטן בו - עד רמה של תסכול או אפילו פרישה. אלימות גרפית מפורשת - שלא תמיד משרתת את המשחק, ומכניקת VR לא הכי נוחה.
המכוער: גברת בייקר, ההיא מהתמונה.
