ממש כמו בקולנוע: God Of War החדש מצליח להפתיע ולרגש
God Of War החדש הוא יצירת מופת עם עלילה ודמויות בעלות עומק, ומוכיח שגם משחק וידיאו יכול להציף רגשות בצורה שתעורר קנאה אצל אנשי קולנוע וטלוויזיה
אחרי היעדרות של 8 שנים, דמותו של קרייטוס - הלוחם והאל הספרטני - חוזרת אל המסך ובענק ב-God Of War החדש. בעוד שהמשחקים הקודמים התרחשו במיתולוגיה היוונית, המשחק הזה מתרחש במיתולוגיה הנורדית, ועוסק במערכת היחסים של קרייטוס עם בנו הצעיר אטריאס, במהלך המסע של שניהם למלא את בקשתה האחרונה של אשתו המנוחה.
נתחיל מהסוף: לפנינו יצירת מופת, שתיזכר כאירוע מכונן בהיסטוריית הגיימינג. הוא שונה מאוד מקודמיו, אבל מהזווית החיובית: המשחק מצליח להעביר קשת רחבה של רגשות – מעצב לשמחה ועם המון צמרמורות באמצע - הרבה בזכות הצילום הרגיש ופס-קול קולנועי, שיודע לנגן על מיתרי הלב בדיוק ברגע הנכון.
כמו ב"סופרנוס"
מה כל-כך מיוחד בו? נתחיל בדמות הראשית. בעוד שבמשחקים הקודמים דמותו של קרייטוס נותרה שטוחה למדי, ב-God Of War החדש היא זוכה לעומק פסיכולוגי בדרך שלא הייתה מביישת את התסריטאים של "הסופרנוס". ההתמודדות של קרייטוס עם עברו ומעשיו ממשיכה לרדוף אותו, ביחד עם הקושי להיות אבא טוב כדי לכפר על טעויות העבר, גם ביחסיו עם אביו. הוא מעוצב עם קמטים ועם זקן גדול, שממנו מבצבצות כמה שערות לבנות, מה שמעורר את התחושה שהתבגרנו יחד עם הדמות שלו במשך השנים.
בהרבה מובנים דמותו של קרייטוס כאן מזכירה את גיבור הסרט "לוגן", ולא רק בגלל הזקן החדש של שניהם: שתי הדמויות עייפות, חלשות ושבירות יותר ביחס לדרך שבה הוצגו ונתפסו בעבר, בגלל העבר שרודף אותן והרצון למצוא שקט ונחמה באמצעות כניסה לדמות האב, כל אחד בדרכו. גם דמותו של הבן אטריאס, שתחילה נראית סתמית ונגררת, מתגלה כמרכזית ומעניינת, ומתפתחת ומשתנה לאורך המשחק.
העלילה עצמה כתובה היטב, וניכר כי הכותבים ערכו תחקיר מקיף על המיתולוגיה הנורדית, דמויותיה והעולמות שבהן היא מתרחשת. אין שום סצינה או משימה מאולצת. זה בזכות הדיאלוגים, שכתובים, משוחקים ולא פחות חשוב – מצולמים, בצורה יוצאת דופן, ב"וואן שוט", מהפתיח ועד הקרדיטים בסוף המשחק.
המשחק מצליח להפתיע ולרגש בכל פעם מחדש עם תפניות לא צפויות. אל חשש: אין הכרח להכיר את המשחקים הקודמים בסדרה - כמו גם את המיתולוגיה הנורדית – אם כי היכרות בסיסית יכולה לשדרג את ההנאה מהמשחק בצורה יוצאת דופן.
רפרנסים למשחקי עבר
מבחינת המשחקיות - סגנון הקרב שונה ממשחקי העבר. המצלמה יותר קרובה והדמויות מולן נלחמים שונות באופיין; יש צורך ללמוד כל יריב, על חולשותיו, באופן אישי, אטריאס כותב במחברתו על כל יצור שבו נתקל ועל טיפים איך להביס אותו - מה שמזכיר קצת את מחברתו של גראלט במשחק "וויצ'ר 3". בכלל, תמצאו כאן המון אלמנטים הלקוחים ממשחקים משובחים מן העבר, בעיקר מהמשחק The last of us.
הנשק החדש של קרייטוס - הגרזן, הוא בעל יכולות מעניינות. למשל, היכולת להשליכו על אויבים ולהחזירו בלחיצת כפתור שמזכירה את הפטיש של ת'ור בסדרת סרטי מארוול. למשחק 4 דרגות קושי, החל מקלה מאוד, שבעיקרה מיועדת למעוניינים בסיפור ופחות באתגרים, ועד לרמה הכי גבוהה והמאתגרת, שמגיעה עם אזהרה: ברמת הקושי הרביעית "תיתקעו" עד סוף המשחק בלי יכולת להחליף רמה באמצע, והדרך היחידה לרדת רמה תהיה להתחיל את המשחק מחדש.
גם לאוהבי אתגרים לא מומלץ לאמץ את האתגר הזה, כי כל הרמות קשות ומאתגרות. אפילו ברמה הנמוכה ביותר אפשר נוכל למצוא את מותנו לא פעם. מצד שני, עקומת הלמידה של הקרבות קלה ונוחה ללמידה.
האם משחקי וידיאו הם מדיום אומנותי ובידורי ממש כמו הטלוויזיה או הקולנוע? לפי God Of War החדש אין ספק: הוא מוכיח חד משמעית, שגם משחק יכול להציף רגשות בצורה שתעורר קנאה אצל קולנוענים ואנשי טלוויזיה. הוא מעלה את הרף ופותח דלת לעתיד חדש של משחקי מחשב ווידיאו, ועל כך נשאר רק להודות לאולפני "סנטה מוניקה", ולהשתתף בצערם של שחקני ה-Xbox, שלא יזכו ליהנות מהמשחק הנפלא הזה: הוא בלעדי לפלייסטישן 4.
המחיר המומלץ: 300 שקל.
