ספיידרמן: אחד המשחקים הכיפיים של 2018
איש העכביש מתנדנד בין גורדי השחקים של ניו יורק, בגרסה הכי יפה של העיר שנבנתה עבור משחק וידאו. רק משימות הצד חסרות התכלית מקלקלות קצת את ההנאה
זה מתסכל כפליים כי כמעט בכל מובן אפשרי, מדובר במשחק מבריק. המפתחים מ-Insomniac Games הצליחו לפתור את מרבית הבעיות של משחקי ספיידרמן לאורך השנים, ולהגיע להישגים גם בהשוואה לכלל כותרי עולם פתוח - אבל לא הצליחו לחסן את איש העכביש ממחלות הז'אנר.
אם מכינים רשימת מכולת של דברים שצריכים להיות במשחק ספיידרמן כדי שהוא יהיה טוב, שני הרכיבים החשובים ביותר הם איש העכביש עצמו והעיר ניו יורק. כן, ספיידרמן מציל מדי פעם את העולם, אבל הוא מזוהה יותר מרוב גיבורי על אחרים של מארוול עם עיר ספציפית. והניו יורק של המשחק הזה היא העיר היפה ביותר שנבנתה עבור משחק וידאו מאז ומעולם.
רוב רובו של המשחק מתרחש במנהטן, ולמרות שמדובר בגרסה מוקטנת של האי, המנהטן של ספיידרמן היא יצירת אמנות. זו עיר מלאת חיים, עם בניינים ייחודיים וניסיון להעביר ארכיטקטורה של שכונות בצורה שאמורה לאפשר לכל מי שהיו בניו יורק לזהות איפה הם נמצאים גם בלי להסתכל על המפה. בנוסף, יש כאן פרסומות, גרפיטי, שלטים ייחודיים, אמנות רחוב והרבה התאמות אחרות שגורמות לעיר להיראות אמיתית. אין אלא להוריד את הכובע בפני Insomniac, שהצליחו להוציא מפלייסטיישן 4 רמה גרפית שמשתווה ל-God of War ו-Horizon - שניים מהמשחקים היפים ביותר של הקונסולה עד כה - רק שהכותרים ההם לא נדרשו להתמודד כמעט עם תנועה מהירה בין גורדי שחקים מלאי חלונות זכוכית והשתקפויות.
לקפוץ, לרוץ, להתנדנד
ומה עם איש העכביש עצמו? כל מי שגדלו על ספיידרמן, יודעים אינסטינקטיבית איך הוא אמור לזוז, ומה הוא יודע לעשות. לאורך השנים, העברת היכולות האלה למשחק הייתה אחת מנקודות החולשה של כותרי ספיידרמן - התנועה לא הייתה חלקה מספיק, האקרובטיות לא עבדה. לא הפעם. בלחיצת כפתור אחת, מתחיל איש העכביש לשלוח את קוריו לקירות של בניינים סמוכים ולהתנדנד מהם, בלחיצה נוספת הוא קופץ מאנטנה לשלט חוצות, או רץ במעלה גורד שחקים. המהירות, התנועה, הכל כאן מרגיש נכון. המצלמה אמנם לא תמיד מצליחה לעקוב אחר התנועה, וגם הדיוק בקפיצות לפעמים פחות ממושלם, אבל אלה טענות מינוריות.
בתחילת המשחק, לא מן הנמנע כי תתקשו לבצע תרגילים מסובכים, אך גם בלעדיהם הקפיצות ברחבי מנהטן נראות ומרגישות נהדר. מיומנויות שתרכשו לאורך המשחק יאפשרו לכם לנוע אפילו יותר מהר, לנתר מאנטנות ומשלטים, להסתובב בצורה נוחה יותר ולהיות הרבה יותר מדוייקים. חלק מזה נובע מיכולות שדרוג, ואילו השאר הוא פשוט עניין של ניסיון. אחרי כמה שעות משחק, תבינו פתאום שכרגע עברתם מרחק של קילומטרים בדקות בודדות בלי לעצור או לרדת לקרקע, במהלכים שכללו קפיצות, התנדנדות על קורים, ריצה על קירות וקפיצות אקרובטיות באוויר. וזו הרגשה נהדרת.
אותה עקומת הלימוד נכונה גם למערכת הקרבות המהודקת אך טכנית מאוד. זו כוללת עשרות מהלכים שונים, ותידרשו להשתמש בחלק ניכר מהם. למעט היריבים הפשוטים ביותר, שפגיעים לכל סוג מתקפה, יש במשחק כמה וכמה סוגי אויבים שחסינים מפני רוב המתקפות שלכם, ודורשים סוג מתקפה ספציפי (שגם יופיע באחת מפינות המשחק כשאתם ניצבים מול האויב הרלוונטי).
בהתחלה, תתקשו כנראה לייצר רצף ארוך של בעיטות, ירי קורים, שימוש בגאדג'טים, החלקות, העפת אויבים באוויר, התחמקות מירי, ושאר היכולות שעומדות לרשותכם. אל דאגה, המשחק מצויין בפיתוח הכישורים האלה, ומערכת השדרוגים תקל על הקרבות גם היא. לקראת אמצע המשחק, כשרמת הקושי מתחילה לעלות, ארסנל התנועות והגאדג'טים שלכם יהיה נרחב מספיק כדי לייצר בכמה לחיצות כפתורים בלט אלים ומהפנט.
גם החברים והאויבים כאן
במקביל, ילמד אתכם המשחק כמה יכולות שאופייניות דווקא לגיבור על אחר, שבכלל גר ביקום אחר - באטמן. קטעי ההתגנבות בספיידרמן אינם רבים, וברוב המקרים תינתן לכם האפשרות להילחם במקום, אבל יש משהו מאוד מספק בדילוג מגג לגג וקשירת אויבים לעמודי תאורה בלי שחבריהם ישימו לב.
קשה לדבר על עלילת המשחק בלי להרוס את ההפתעות הטמונות בה. מספיק לומר כי ב-Insomniac התייחסו בכבוד הראוי לעולם הקומיקס של איש העכביש, ומי שמכירים את מבחר החברים והאויבים של ספיידרמן יקבלו לא מעט הזדמנויות לפגוש דמויות מוכרות.
חייבים לציין לטובה גם את המוכנות של המשחק להילחם באופן אקטיבי בכמה מהסטריאוטיפים המאוסים ביותר של עולם גיבורי העל, ולעשות את זה בצורה מלאת חן. כמעט לכל הדמויות כאן יש עומק ומניעים - בהשוואה לז'אנר הזה לפחות. זה לא אומר שתקבלו כאן יצירה בוגרת ואפלה, עדיין מדובר בסיפור קומיקס על גיבורי ונבלי על, שבמרכזו צעיר עם חוש הומור חמוד ומזעזע בו זמנית. וחלק מהעולם שסובב אותו נרתם לטובת אותן משימות הצד שהוזכרו בתחילת הכתבה.
אלה, ללא ספק, הן החלק הגרוע ביותר במשחק. נראה כי מטרתן היא בעיקר לספק שעות של משימות למי שרוצים או חשים צורך כפייתי לעשות את כל מה שיש למשחק להציע, וכן למלא את המפה באייקונים. רק מקצתן מאתגרות - רובן פשוט שם, והן מסתיימות בתוך כמה דקות בלי אפילו רגע אחד של הנאה.
כחודש לאחר השקת המשחק, הוא יתחיל לקבל חבילות תוכן בתשלום נוסף. אלה אמורות להוסיף משימות עלילתיות עם קו עלילה חדש. בינתיים, נראה כי לאחר סיום העלילה - מה שעשוי לקחת לכם כ-15-20 שעות - החלק הכיפי ביותר שיישאר זה פשוט להסתובב ברחבי מנהטן, ליהנות מהנוף ולחפש כנופיות לריב איתן. לא שזה רע, אפשר לבלות ככה שעה-שעתיים בלי להרגיש, תוך התפעלות מהנופים ומהדרך בה ספיידרמן זז.
ביום ההשקה, תתווסף לספיידרמן רמת קושי חדשה ומצב "New Game Plus", כמו גם מצב צילום שיאפשר לכם לביים צילומים בתוך המשחק. אלה לא היו זמינים בגרסת הביקורת.
ספיידרמן הוא אחד המשחקים הכיפיים ביותר של 2018 עד כה, ואחד המשחקים היפים ביותר מאז ומעולם. הוא עושה חסד עם העולם של מארוול, וחשוב מכך, עם מימוש הפנטזיות של השחקנים שרוצים להיות איש העכביש. במשחק הבא, יש לקוות שהוא גם יצליח לשבור את תקרת הזכוכית של משחקי פעולה בעולם פתוח, כי מי יעשה את זה אם לא גיבור העל הכי חביב בשכונה.
המשחק בלעדי לפלייסטיישן 4 והוא יגיע לחנויות ביום שישי הקרוב, 7 בספטמבר. מחיר: 335-383 שקל, בהתאם לגרסה
