למה הפכו ענקיות הטכנולוגיה לשק חבטות?
אחרי שנים שבהן זכו להערצה והגדילו את כוחן כמעט ללא הגבלה - ענקיות הטכנולוגיה גוגל, פייסבוק, אמזון ואחרות סופגות עכשיו אש על התחמקות ממיסים, על הפצת אלימות ומידע שקרי, ואפילו על הרס המרקם החברתי של האנושות. מה קרה פתאום
אך הטון הולך ומשתנה. לאט לאט, הופכות הענקיות הטכנולוגיות לשק חבטות מצד הציבור, התקשורת, הפוליטיקאים והרגולציה. כיום, יותר מתמיד, הן נתפסות כאיום של ממש במקום כהבטחה; כאויבות של חופש המידע, האמת, הדמוקרטיה והמרקם של החברה האנושית והכלכלה העולמית. חלק מהחברות קלטו שמעמדן הציבורי התערער, והן מתחילות להגיב, גם אם לעתים בצורה חלקית ומסורבלת.
האחריות שלהן
פייסבוק, גוגל, טוויטר וחברות אינטרנט נוספות מצאו עצמן השנה במרכזה של סערה מדינית ופוליטית. ההאשמה המרכזית כלפיהן היא שהן מהוות כר פורה להפצת מידע שקרי, "פייק ניוז", בכמויות אדירות, שגורם לחוסר יציבות פוליטית במדינות שונות, וכי הן אף תרמו לניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות בשנה שעברה.
פייסבוק, גוגל וטוויטר, מתברר, שימשו ללא ידיעתן כאמצעי עבור סוכנים מטעם רוסיה, שהפיצו מידע כוזב ומודעות פרסום פוליטיות בארה"ב לצורך תמיכה בטראמפ. 126 מיליון אמריקנים נחשפו למודעות כאלה דרך פייסבוק. מעל 1,000 סרטונים שעלו ליוטיוב יוחסו לחשבונות המקושרים לממשל הרוסי, וכך גם 36 אלף חשבונות טוויטר. "חברות המדיה החברתית לא הפיצו נאורות אלא רעל", נכתב ב"אקונומיסט".
עמק הסיליקון כולו נמצא כעת במגננה. פייסבוק, למשל, הודיעה על צעדים שיאלצו את המפרסמים להגביר את השקיפות בפרסומים, וכך אולי ימנעו מקרים כאלה שוב.
אבל לא רק "פייק ניוז": פייסבוק מואשמת, כי בשל אופי הפלטפורמה והאלגוריתם שלה, שנוטה לקדם דווקא פוסטים מעוררי מחלוקת ורגשות, היא תורמת לרידוד השיח ולהקצנת והגדלת הקיטוב הפוליטי והחברתי ברחבי העולם.
דרך פייסבוק, גוגל, טוויטר ויוטיוב קל יותר מתמיד להפיץ תוכן שינאה, גזעני ואלים. יוטיוב, למשל, עומדת בפני דרישה להגדיל את הפיקוח על כמויות הווידיאו האדירות שעולות בה, לאחר שהתגלו אצלה שוב ושוב סרטוני דאעש, טרור והסתה, ניצול והתעללות בילדים ועוד. זו לא תופעה חדשה, אך השנה הלחץ על החברות הללו למנוע זאת הולך ומתגבר.
"השנה, לראשונה, ענקיות הטכנולוגיה החלו להכיר בכך שמוטלת עליהן אחריות מסוימת גם בעולם הבלתי־מקוון", כתב פרהאד מנג'ו, בעל טור ב"ניו יורק טיימס". הוא מסביר כי חברות כמו גוגל, פייסבוק, אמזון, אפל ומייקרוסופט הצליחו בעבר מאחר שהן מפעילות פלטפורמה ותשתית - הן "הצינורות והכבישים" של תעשיית טכנולוגיית המידע. הדבר איפשר להן להתנער באופן עקבי מאחריות: אנחנו רק מפעילות פלטפורמה, הן טענו, ולא אחראיות למה שאנשים עושים בה. מנג'ו אומר כי הטיעון הזה כבר לא תופס. מעתה, החברות נדרשות לספק הסברים, ולבצע פעולות ממשיות כדי למנוע את הנזקים שנגרמים בעקבות השימוש של הגולשים בפלטפורמות שלהן.
גם בארץ גבר השנה הלחץ כלפי חברות הענק, ובעיקר פייסבוק. אמנם בארץ נושא ה"פייק ניוז" עלה פחות לדיון הציבורי, אבל פייסבוק הואשמה בעקביות על־ידי פוליטיקאים, שהיא מסייעת לטרור מפני שאינה מסירה תכנים מסיתים. בעקבות זאת מקודם בכנסת "חוק הפייסבוק", שקובע כי בית המשפט המחוזי, לפי בקשת המדינה, יוכל לתת צו לחברות אינטרנט כדוגמת פייסבוק או גוגל, ובו הוראה להסיר תכנים מסיתים מהרשת.
פייסבוק גם נמצאה השנה תחת ביקורת מצד קבוצת פעילים חברתיים ובלוגרים, בעיקר על רקע היעדר שקיפות ומחיקת תכנים, פרופילים ועמודים, דבר שמהווה לדעתם "צנזורה" בלתי נסבלת. רק בשבוע שעבר נחלו הפעילים ניצחון גדול אחרי שפייסבוק נאלצה, בהוראת בית משפט, להחזיר לאוויר את העמוד "סטטוסים מצייצים", שהוסר לפני שלוש שנים בגלל עבירה על תקנון החברה.
רגשות אשם
בכלל, חברות הטכנולוגיה גם מואשמות בכך שלהמצאות שלהן - הטלפונים, האפליקציות, הרשתות החברתיות - יש השפעה שלילית על אנשים ועל החברה כולה, כשבראש ובראשונה הן גורמות להתמכרות קשה.
אלה אינן טענות חדשות, אך השנה הן עלו הילוך וקיבלו משנה תוקף, לאחר ששורה ארוכה של יוצאי החברות תקפו בפומבי את המעסיקות לשעבר שלהם. ג'סטין רוזנשטיין, שעבד בעבר בפייסבוק והמציא את כפתור ה"לייק", ויוצא גוגל טריסטן האריס, אמרו ל"גרדיאן" כי חברות הטכנולוגיה גורמות לנו להתמכר ולהשתמש במוצרים שלהן בלי הפסקה, והזהירו מפני פגיעה ביכולתנו לקיים יחסים חברתיים נורמליים. "הסמארטפונים חוטפים לנו את המוח", התריעו, וקראו להפחית את השימוש ברשתות חברתיות, באפליקציות ובסמארטפונים.
שון פארקר, נשיא פייסבוק הראשון, אמר בהזדמנות אחרת: "מטרת האפליקציות הללו היא לצרוך כמה שיותר מהזמן ומתשומת הלב שלנו. הלייקים והתגובות משמרים את ההתמכרות בכך שהם מנצלים את נקודות התורפה הבסיסיות של הפסיכולוגיה האנושית".
רק לפני שבועות ספורים אמר בכיר לשעבר בפייסבוק, צ'מט פליהפיטיה, שהוא חש רגשות אשם על כך שבתקופתו בפייסבוק הוא עזר ליצור את הכלים שכיום "קורעים את המרקם החברתי שלנו".
פייסבוק, באופן יוצא דופן, לא נותרה אדישה לטענות ופירסמה פוסט תגובה. היא ציטטה מחקרים אקדמיים שהראו, שכאשר אנשים מבלים בפייסבוק וצורכים מידע באופן פאסיבי, הם אכן מדווחים על תחושה נפשית רעה יותר. אך במקביל, בקרב אנשים שמשתמשים בפייסבוק באופן פעיל -מפרסמים פוסטים, תגובות ומתכתבים עם חברים - תחושת האושר דווקא עולה.
חוגים מסוימים התחילו השנה להשמיע אזהרות מפני הסכנות שמהוות ענקיות הטכנולוגיה לשוק החופשי ולכלכלה העולמית. הטענה היא, שחברות הטכנולוגיה הפכו למונופולים רבי עוצמה, השולטים כמעט לחלוטין בעולם המערבי, ללא תחרות אמיתית. פייסבוק, שליטת הרשתות החברתיות, וגוגל, האופציה היחידה הריאלית לחפש מידע באינטרנט, מחזיקות יחד ב-56% משוק הפרסום במובייל בארה"ב, וגורפות יותר ממחצית מהכנסות הפרסום באינטרנט בעולם כולו. אמזון אוחזת ב-30% משוק המסחר המקוון בארה"ב; גוגל ואפל שולטות בשוק מערכות ההפעלה לסמארטפונים.
החברות צוברות עושר חסר תקדים, גם בגלל התחמקות ממיסוי במדינות שבהן הן פועלות. ויש המזהירים שכוחן העולה מביא לפגיעה בעסקים קטנים, חונק מתחרים ומאפשר להן גם להשפיע על הממשלות.
להניף את השוט
בעוד שבארה"ב נמנעו עד היום מלפקח ולהתערב בעסקיהן של ענקיות הטכנולוגיה, באירופה הרגולציה אינה מהססת להפעיל את השוט כלפיהן. האיחוד האירופי דרש מאירלנד לגבות מסים מאפל בהיקף של 15 מיליארד דולר, והטיל על גוגל קנס חסר תקדים של 2.4 מיליארד יורו, בטענה שניצלה את מעמדה הדומיננטי כדי לקדם תוצאות חיפוש של שירותי הרשת שלה. רק בשבוע שעבר דרשו הרשויות בצרפת מווטסאפ להפסיק לשתף מידע עם פייסבוק, לאחר שזו נרכשה על ידה.
וכך החברות הגדולות מצאו עצמן לפתע כ"רעים" של העולם.
מצד אחד נראה שהן עושות יותר ויותר כדי להפיס את דעתם של המבקרים: לנקות את הפלטפורמות מתכני הסתה ו"פייק ניוז", לשתף פעולה עם הרגולציה ולהתמודד עם שאלות קשות. מצד שני, מדובר רק בצעדים קטנים. אין עדיין לחץ עליהן לבצע שינוי אמיתי, ובינתיים ההכנסות שלהן רק גדלות, וכולנו רק צורכים יותר ויותר טכנולוגיה ומבלים יותר זמן בפייסבוק. השאלה היא אם החברות הללו יהיו מוכנות לקבל החלטות קשות יותר בעתיד - כאלה שיעמידו את טובת הציבור, המשתמשים והעולם לפני האינטרסים העסקיים והכלכליים שלהן. ואם לא, האם המחוקקים יכריחו אותן לעשות זאת. ˆ
הכתבה פורסמה במוסף "ממון" ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
