השנה שבה איבדנו (עוד קצת) את הפרטיות
החל מפרשת ההאזנות של פייסבוק דרך ה"מפתח" של אמזון ועד למצלמה הפועלת תמיד של גוגל - שנת 2017 לקחה אותנו עוד צעד הרחק מהזכות הבסיסית לפרטיות. וכן, זו גם השנה בה אושר ונכנס לתוקפו חוק המאגר הביומטרי בישראל. מוטרדים? כנראה שלא מספיק
"מרגע שהתחברתי לאינטרנט - כולם כבר יודעים עלי הכל", "מה אכפת לי לקבל פרסומות שמעניינות אותי?" וכמובן "אין לי מה להסתיר": ברגע שמתחילים לדבר על פרטיות, האדישות הציבורית חוגגת. והאמת? אפשר להבין את זה. רובנו חיים בתחושה שממילא אין הרבה מה לעשות. הטכנולוגיה צועדת קדימה בקצב בלתי נתפס - ונראה שאין שום מבוגר אחראי בסביבה שישים את האצבע בסכר. ויותר מזה, המבוגר האחראי - יש לו דרכים משונות לומר לנו שהוא דואג לפרטיות שלנו. ממש כמו במקרה של המאגר הביומטרי בישראל. אז מה נשאר לנו, כפרטים בחברה, לעשות - מלבד להישען אחורה ולהמשיך לגלול את הפיד בחוסר עניין?
אפשר להתחיל, וזו רק הצעת הגשה כמובן, להיות קצת יותר מודעים למגוון הרחב מדי של הפרות הפרטיות שמתרחשות כל יום. בין אם מדובר במוצר או בשירות חדש שמושק, עטוף בהילה כמעט טבעית של קדמה טכנולוגית, של נוחות, וכמובן של מותגי ענק, ובין אם מדובר באירועים חריגים של תקריות אבטחת מידע שקורות בתדירות אפילו גבוהה יותר - ולא תמיד מוצאות את הדרך לידיעת הציבור. זה נכון שבכל שנה אנחנו מרגישים קצת יותר קרובים לתרחיש האימים של "האח הגדול", שכבר מזמן שינה צורה והפך מהאח הממשלתי לאח התאגידי. ובכל זאת, הנה חמישה אירועים שהפכו את 2017 לשנה שבה איבדנו עוד קצת את הזכות לפרטיות.
הלו, מישהו שומע אותי? פייסבוק ותיאוריית ההאזנות
כדאי להודות: יכולנו למלא רשימה ארוכה מאוד רק על בסיס השירותים החדשים, הפיצ'רים והתקריות של הרשת החברתית הפופולרית בעולם - שמוכרחים להזכיר בכל הזדמנות, אחראית גם על הוואטסאפ שלנו וגם על חשבון האינסטגרם. זוכרים איך פייסבוק ביקשה מכם לשלוח לה תמונות עירום כדי להלחם בפורנו נקמה? איך היא הכניסה עוד ועוד פרסומות לכל פינה נסתרת? הודיעה שתקבלו התראה בכל פעם שמתפרסמת תמונה שלכם גם ללא תיוג? או איך היא בישרה על האפשרות של מעקב בזמן אמת אחרי החברים? כן, בהחלט אפשר להמשיך ולדבר על שיתוף הפרטים עם וואטסאפ, פרצת האבטחה באינסטגרם - באמת שהשמיים הם הגבול, רק שלנו יש מגבלת מילים. אז נתמקד בתיאוריה שהסעירה אולי יותר מכולן - האם פייסבוק מאזינה לנו באמצעות הטלפונים החכמים?
התשובה המבאסת היא שאין באמת תשובה ברורה, אבל ללא ספק זו אחת הפרשות שהסעירו השנה יותר מכל את הישראלים בהקשר של פייסבוק. למרות שהתיאוריה הזו מדוברת בשנים האחרונות, במהלך 2017 הציבור הישראלי עסק בה יותר מבדרך כלל, עם תחקירים וניסויים שונים באמצעי התקשורת - אבל גם בסלון הביתי. אנשי החברה מצהירים שוב ושוב שמדובר בתיאוריה חסרת בסיס, אבל המשתמשים לא ממש משוכנעים שאכן כך. האמת? אנחנו מנדבים כל כך הרבה מידע אישי על עצמינו לרשת החברתית, שספק אם היא תטריח את עצמה בהאזנות וניתוח של מידע באופן הזה. יש לה מספיק.
גוגל מציגה: המצלמה שתמיד פועלת
רק לפני חודשיים השיקה גוגל מצלמה חדשה, מבוססת בינה מלאכותית, בשם Google Clips. הרעיון הוא שמרגע שמפעילים אותה, היא מתעדת. הכל. היא לומדת לזהות מי האנשים שנמצאים בסביבתכם הכי הרבה, היא לומדת לזהות את הפנים שלהם, ובסופו של דבר תשאיר אתכם "חופשיים" ממלאכת התיעוד כדי שתוכלו ליהנות מהרגע. בסוף, היא תראה לכם את התמונות הטובות ביותר. נשמע מדהים, לא? רגע לפני ההתלהבות חייבים לזכור, המידע הזה נאסף ועובר תהליכים של למידת מכונה. המצלמה הזו היא של גוגל, שכבר פחות או יותר יודעת מי אתם ומה אתם עושים בכל רגע נתון. האם לתת לה גישה למרחב הכי פרטי, לאנשים שאתם אוהבים ולזיהוי הפנים שלהם זה הדבר הכי חכם לעשות? בכלל לא בטוח. יש כאן מקרה די קלאסי של טכנולוגיה מדהימה, מתקדמת ומבוססת בינה מלאכותית, שמוכרחים לחשוב פעמיים לפני שבורחים להכניס אותה לסלון.
הזמנתם חבילה? השליח של אמזון כבר יכניס את עצמו פנימה
נכון, השירות הזה זמין רק בארצות הברית כיוזמה חדשה לחלוטין של עוד ענקית טכנולוגית - אמזון. ספק אם בכלל הוא יגיע לארץ, אבל זה לא אמור להסיר דאגה מליבנו, כי השירות הספציפי מעיד על מגמה. אמזון KEY מאפשר לשליחים של אמזון להיכנס הביתה כדי להשאיר חבילה במקרה שאתם לא בבית. גם כאן, לכאורה הוא עונה על צורך: הרבה מהחבילות שמגיעות אלינו מתעכבות בגלל הדבר הזה, מושארות על מפתן הדלת או בתיבה, מושארות אצל השכנים או מחייבות אותנו לגשת בעצמינו לאסוף אותן. טרחה אמיתית, רק שלא בטוח שהמענה של אמזון מספיק רגיש לעניינים של פרטיות. למרות השימוש בטכנולוגיה מתקדמת של מנעול חכם על הדלת ומצלמה שאמורה למנוע מהשליחים לעשות במרחב הפרטי שלכם כבשלהם - אין שום ספק שיש כאן עוד חידוד של המגמה - לפיה אנחנו מוכנים לוותר על הפרטיות הבסיסית שלנו למען פתרון נוח. גם כאן, כדאי לעצור ולחשוב על המחיר.
כשנטפליקס הזכירה לנו שהיא יודעת בדיוק במה אנחנו צופים
זו הייתה אמורה להיות בדיחת רשת תמימה אך ויראלית - לא בטוח שזה הצחיק יותר מדי. באמצעות הציוץ הזה, נטפליקס בעצם הזכירה למשתמשים שלה שהיא יודעת במה הם צפו בקיץ האחרון. וגם בזה שלפניו. גם במקרה הזה, העניין כביכול ידוע וברור לכל: כדי ליהנות מהיתרונות של אלגוריתם שלומד את הרגלי הצפייה שלנו ויודע בדיוק מה להמליץ לנו לראות - אנחנו נדרשים לוותר על משהו. אבל יש איזו אמונה בסיסית שהמידע שיש לנטפליקס על הרגלי הצפייה של המשתמשים לא יהפוך לבדיחה חסרת טעם בטוויטר - ויש מספיק אנשים שמצאו את הציוץ הזה אפילו פוגעני. לא כי הם מתביישים בצפייה רפטטיבית בקומדיה הרומנטית האמורה, אלא כי בחשיפת הפרט הזה לציבור יש פגיעה (גם אם מינימלית) בפרטיות המשתמשים. היום זה טוויטר, ומחר - מי יודע איפה המידע הזה ימצא את עצמו.
ואיך אפשר בלי: המאגר הביומטרי
ניסיתם לחדש דרכון או תעודת זהות בחצי השנה האחרונה? אז אתם יודעים שמדובר בסיוט ביורוקרטי מתמשך. אבל למרבה הפלא, זו לא הבעיה המהותית בהחלת חוק המאגר הביומטרי, שנכנס לתוקפו השנה ומחייב את אזרחי ישראל בתיעוד ביומטרי. המחלוקת סביב הקמת המאגר לא הצליחה לעצור את העברת החוק והחלתו על הציבור, ואין ספק שמדובר באחת המכות הקשות עבור מי שמודאגים מהפקדת מידע רגיש כל כך בידיים של גופים ממשלתיים - שלא בדיוק הוכיחו שהם יודעים או יכולים לשמור על השמנת.סעיף המאגר הביומטרי הסוגר את הרשימה - מובחן מיתר המקרים שתוארו בה. קודם כל כי מדובר בהחלטה שלטונית ולא בהנחתה תאגידית. אבל חשוב יותר - במקרה של המאגר נשללת מהאזרחים זכות הבחירה. בסופו של יום, אם נחליט שלא מתאים לנו להעניק לפייסבוק או גוגל גישה חסרת תקדים לפרטי המידע שמרכיבים את הוויית החיים שלנו, אנחנו יכולים לבחור להתנתק. לחיות Off Grid זו אמנם לא בחירה אמיתית ולא בטוח עד כמה היא אפשרית במציאות של היום, אבל ברמה העקרונית יש לנו בחירה. המקרה הייחודי של המאגר שולל את החופש הבסיסי שלנו כאזרחים, כאנשים, על מה לוותר ומה המחיר שאנחנו מוכנים לשלם.
לפנייה לכתב/ת 
