מה הישראלים עושים באפליקציות אנונימיות? פורנוגרפיה ושיימינג, בעיקר
הרשת החברתית האנונימית Trailquest היא עוד ניסיון ישראלי לחזור לימי האנונימיות ברשת - אך היא סובלת משימוש לרעה ועומדת לסגור את שעריה. אחרי הכישלונות המפוארים של סיקרט, בליינדספוט ואפילו סראחה - האם הגיע הזמן לוותר לגמרי על חוויה אנונימית ברשת?
שיימינג, פורנוגרפיה וניצול: נראה שכל ניסיון לייצר פלטפורמה אנונימית ברשת בשנים האחרונות לא מצליח להתרומם מעבר לשימושים לרעה. רק לפני שני עשורים כך היה האינטרנט שהכרנו - הוא היה אנונימי כמעט לחלוטין כברירת מחדל, אולם הרשתות החברתיות דחקו את האנונימיות הצידה לטובת מידע על המשתמשים - לצרכים מסחריים כמובן. אפליקציות דוגמת סיקרט, בליינדספוט וסראחה הן מדגם מייצג של ניסיונות שנעשו מאז לשחזר את החוויה האנונימית של שימוש ברשת, והן מוצאות את עצמן במוקד של ביקורת ציבורית עד שהן נעלמות כליל.
הפעם מדובר באפליקציית Trailquest, רשת חברתית אנונימית ישראלית, שבחודשים האחרונים צברה פופולריות מסוימת, אבל לא בטוח שמהסיבות הנכונות. גם היא, כמו קודמותיה, עומדת עכשיו להיסגר לחלוטין, אלא שהיא אפילו לא הספיקה לעורר סערה. במקרה הזה, הכסף של המשקיעים פשוט נגמר, וקצב הגידול (שעומד על כ-90 אלף הורדות נכון להיום) פשוט לא היה מספק. גם בטריילקווסט מרבית המשתמשים הם צעירים ובני נוער, וגם כאן האנונימיות מגיעה עם אידיאולוגיה שלמה - שלא בהכרח תאמה את המציאות.
"מה הבעיה שיש היום? פייסבוק לדוגמה אוגרת עלינו טונות של אינפורמציה, יודעת עלינו המון דברים, מה עשינו, איפה היינו, מה אנחנו אוהבים", מסביר איתי לשם, עורך דין לשעבר ואחד האנשים שעומדים מאחורי טריילקווסט. "הדבר היחיד שהיא עושה עם המידע זה כסף על חשבוננו. היא לא משתמשת בו לשום דבר חיובי עבורנו, למרות שהמידע הזה יכול להיות גם דבר מדהים. זה התשלום שאנחנו משלמים לפייסבוק והם היו יכולים לעשות הרבה מאוד כדי לשפר את החוויה שלנו בפייסבוק בצורה מדהימה, אם הם היו מקצים את אותה טכנולוגיה שמשתמשת במידע עלינו גם עבור תכנים שרלוונטיים לנו ולא רק לפרסומות".
לטענת לשם, זה מה שהביא אותו לפתח את טריילקווסט - רשת חברתית אנונימית שלא אוגרת מידע על המשתמשים ומאפשרת להם להגיע לקהל רחב ורלוונטי של קוראים במערכת מסננים של מיקום, גיל, מגדר וכמובן תגיות נושא. "תארי לך שבחור שרוצה לגלוש בקוסטה ריקה מעלה פוסט עם שאלות. בפייסבוק הוא יקבל אולי כמה לייקים מאנשים שנמצאים במעגל שלו ברשת החברתית וזהו. אבל כמו שפייסבוק יודעת טוב מאוד לשלוח פרסומת למשתמשים שגלשו בקוסטה ריקה, היא הייתה יכולה גם לשתף את הפוסט לאותה אוכלוסיית יעד - נניח כל מי שגלש בשנה האחרונה בקוסטה ריקה. הם היו נחשפים לפוסט ועוזרים הרבה יותר".
כן, הרעיון נשמע חיובי. אבל כך היה גם במקרה של אפליקציות אנונימיות אחרות, כולן ניסיונות נואשים לייצר פלטפורמה שבה אנשים יוכלו להיחשף בקלות, לשתף באופן חופשי ופתוח יותר וגם לקבל אוזן קשבת - או במקרה הזה עין קשבת. לא לחינם פלטפורמות אנונימיות שמילאו את הרשת בשנים הראשונות זכורות במקרים רבים כ"מקומות בטוחים" עבור משתמשים. היקף המחקרים שנעשו על פורומים שונים, חדרי צ'אט ופלטפורמות בלוגים - והיכולת שלהם להתגבש סביב תתי קהילות, להכיל מנעד רחב של שיחות ודיונים ולהעניק תחושה בסיסית של שחרור - הוא עדות מספקת לתור הזהב של הרשת האנונימית.
זה לא אומר שבימים ההם לא נעשה שימוש לרעה, אלא שאז הייתה הבחנה ברורה בין חיי ה"אונליין" ל"אופליין", ותופעות כאלה נחשבו לתופעות שוליים. ובכל זאת נראה שאין דרך אמיתית לשחזר את ההצלחה. גם במקרה של טריילקווסט - כמו באפליקציות הקודמות לה - אחוז גדול מדי מהתכנים הוא חומרים פורנוגרפיים שמשתמשים מעלים בעצמם לשרשורים פומביים לחלוטין, חלק ניכר מהשרשורים נראה כמו הטרלה מכוונת שנועדה ללכוד משתמשים ולפתות אותם להעלות תמונות או ליצור קשרים, שיחות רבות אחרות הן בעלות גוון מיני, ורק במקרים מעטים נוצרים דיונים בנושא אקטואלי או תרבותי.
במקרה של טריילקווסט נרשמו גם מספר מקרים של מצוקה נפשית שטופלו בהתערבות משטרתית. לשם שיתף בזמנו פוסט בפייסבוק, המתאר כיצד משתמש סיפר על חברה אנונימית לשיחה שהודתה כי נטלה כדורים ואיימה בהתאבדות. "...מעיף סטירה לעורך הדין שבי שתהה לגבי פרטיות, מאתר את השיחה ושולח תוך 4 דקות למשטרה את מה שצריך. הם הגיעו אליה תוך שעה", כך כתב אז, וזה לא המקרה היחידי.
כדי להרגיע את הפאניקה המוסרית - נכון, על פניו מדובר באנשים בוגרים שעושים מה שהם רוצים בגבולות הפלטפורמה. התכנים, כך טוען לשם, מנוטרים באגרסיביות על ידי המשתמשים עצמם, שמדווחים על מה שפחות מתאים להם לקבל במסגרת האפליקציה, ומשתמשים רבים נחסמים ממנה בעקבות דיווחים כאלה. אבל מה שיותר מעניין מהמקרה הנקודתי הוא הניסיונות החוזרים לייצר פלטפורמה משוחררת, והשימוש שמתרחש בפועל ומגדיר את הפלטפורמות הללו מחדש ככר פורה לשיימינג, לניצול ולפורנוגרפיה. האם זה מה שנשאר מאיתנו כאנשים ברגע שמשחררים אותנו מסימנים מזהים ומסנקציות חברתיות? אפשר רק לקוות שלא, ובינתיים - לחכות לאפליקציה האנונימית הבאה, שללא ספק תביא איתה עוד סערה.
מטעם טריילקווסט נמסר בתגובה: "העיקרון שעומד מאחורי טריילקווסט הוא שאין דבר כזה טריילים פומביים לחלוטין, כל משתמש נחשף לטריילים אשר התגיות של אותו טרייל התאימו לתגיות שהוא הוסיף לעצמו או השתתף בהם בעבר. לדוגמה, טרייל עם תגית 'סקס', שבו גם יש תמונות עירום, ייראה על ידי משתמשים שבחרו להוסיף לעצמם את התגית הזאת כך שהם ידעו מראש מה מצפה להם. כמובן שתמיד יש משתמשים שינצלו את האנונימיות בשביל להוסיף תכנים לא מתאימים לטרייל עם תגיות לא רלוונטיות, ובמקרה כזה המנגנונים שלנו קיבלו דיווחים מאחרים על כך וחסמו את אותם משתמשים בעיתיים. לא במקרה הביקורות עלינו בגוגל פליי מכילות בעיקר טרוניות של כאלה שנחסמו לצמיתות שכן המערכת חסמה אוטומטית, על בסיס תלונות של אחרים אלפי משתמשים. כמו כן לא אפשרנו לקטינים להשתמש באפליקציה וחסמנו אוטומטית גם מאות קטינים כאשר אחרים דיווחו עליהם ככאלה. כמובן שתמיד אפשר לשפר את מנגנוני הניטור וייתכן כי בשבועות האחרונים, לקראת סגירה, כשאזלו לנו תקציבי הפיתוח והניטור, היו מקרים שבהם היה נדרש לשפר את אותם מנגנונים אך זה לא נעשה. אין זה יהיה ראוי להסיק מסקנות כוללניות לגבי טריילקווסט ולגבי החזון שעומד מאחוריה על בסיס השבועות האחרונים".
לפנייה לכתב/ת 
