תתביישו: 80 אלף אירועי שיימינג בשנה בישראל
כמעט הכל קורה ברשתות החברתיות, שם אנחנו לא חושבים פעמיים לפני ביוש. "כולנו עושים שיימינג, רק שאנחנו לא תמיד שמים לב כשזה קורה", אומר אסף שמואלי, מומחה למשברי רשת, ומוסיף "כל שיימינג הוא לגיטימי, אבל חשוב להכיר את המגבלות"
העליתם תלונה לעמוד הפייסבוק של חברה גדולה? צילמתם את הנהג שחתך אתכם בכביש ושיתפתם בסטורי? עשיתם לייק על פוסט קורע לב בנוגע ליחס שהתקבל מנותני שירות? כנראה שלקחתם חלק פעיל בשיימינג. החדשות הטובות הן, שזה לא חייב להיות דבר רע. לפי נתוני חברת Makam העוסקת בניטור ומחקר רשת, רק בשנה החולפת נרשמו כ-80 אלף אירועי שיימינג בישראל - רובם המכריע במסגרת דיונים ברשתות החברתיות.
"אני בטוח שהמספרים האמיתיים הרבה יותר גבוהים, מהסיבה הפשוטה שאנחנו לא תמיד יודעים להגדיר מה זה בכלל שיימינג", מסביר אסף שמואלי, מומחה לשיימינג ומשברי רשת, ובעל בלוג "המשבריסט". "הרבה פעמים אנחנו יוזמים שיימינג, או לוקחים בו חלק פעיל לכל הפחות, אבל אנחנו לא קוראים לזה ככה כי מבחינתנו זה נראה טבעי ומתבקש. אם אני מתלונן על שירות לקוחות של חברה מסויימת, שיימינג בפני עצמו הוא לא הבעיה - הבעיה מתחילה בפער תפיסתי של נורמות חברתיות. בזה שאני כלקוח מצפה למשהו אחד, וזה לא נמצא בהלימה עם הנורמות של הצד השני".
אז שיימינג זה טוב או רע?
"שיימינג הוא אמירה חברתית. זה ביוש באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות. זו לא פגיעה, זו לא השפלה, זו לא השמצה או כל דבר מהסוג הזה. זו חשיפה של עובדות, של התנהגות, שחורגת מהנורמות החברתיות המוסכמות. אנחנו חיים היום בעולם שבו נורמות חברתיות הן מושג מאוד נזיל ומשתנה מאדם לאדם, ושבו לא רק בעל סמכות יכול לבצע שיימינג - אלא זה בידיים של כולם".
ברזומה המקצועי שלו, שמואלי היה עיתונאי, איש סביבה ויועץ תקשורת, "ולכן הגישה שלי לכל הנושא הזה של שיימינג היא קצת שונה", הוא אומר. "כל שיימינג הוא לגיטימי, אבל בסופו של דבר זה כלי שיש בו בעיות וכדאי להכיר אותן. קודם כל - מה שאנחנו משתפים היום ברשת יישאר שם לעד, קשה עד בלתי אפשרי למחוק דברים כאלה. בנוסף, מה שאנחנו כותבים ומשתפים יכול להגיע רחוק מאוד - פוטנציאל התפוצה הוא עצום. בעיה נוספת היא שלקחנו את התפקיד של עיתונאים - כשאנחנו לא עיתונאים בעצמנו, אנחנו לא מתקשרים לאדם שנגדו אנחנו כותבים פוסט ובודקים איתו את העובדות לפני הפרסום. הבעיה הרביעית היא ששיימינג יכול בקלות להפוך לבריונות רשת. אני לא רוצה להגיד לאף אחד 'אל תעשה שיימינג'".
מה אתה כן אומר?
"אני לא רוצה לחיות בעולם שבו אנשים לא יכולים לעמוד על העקרונות שלהם. יש הבדל מהותי בין להגיד למישהו שעוקף אותך עכשיו בתור, 'היי, אתה עוקף', לבין ללכת ולהכניס לו סטירה. אם ננסה למנוע את השיימינג נגיע למצב שבו אנחנו הולכים מכות. נגיע לבריונות רשת, לעולם נורא. מה שאני מצפה, או מבקש מאנשים - זה להבין שבצד השני יש בן אדם. שזה בסדר להיאבק על העקרונות והערכים שלך, אבל יכול להיות שיש מי שחושב אחרת, וגם אם לא נצליח לשנות את הדעה שלו - צריך לכבד אותה".
הגישה של שמואלי הפכה מהתמחות מקצועית לשליחות של ממש, בעקבות אחד המקרים הקשים בהיסטוריה של הרשת הישראלית. בשנת 2015, נטל את חייו אריאל רוניס, שהיה אז עובד ציבור. הוא עשה זאת ימים ספורים לאחר שפוסט שיימינג שהועלה לפייסבוק והאשים אותו במתן יחס משפיל וגזעני, פשט ברשתות החברתיות והגיע גם למהדורת החדשות.
"המקרה של אריאל רוניס ז"ל העציב אותי מאוד ברמה האישית", מספר שמואלי, "בעיקר כי הייתי משוכנע שאפשר גם אחרת. לא היינו צריכים להגיע למצב הזה. ולכן מעבר להכל יש פה סוג של שליחות שנועדה למנוע את המקרה הבא. ומאז בכל שנה אני נותן הרצאה בחינם לקהל, ביום השנה למותו. בשנה שעברה פגשתי גם את המשפחה של רוניס, ומשם נוצר איזה רצון לעשות משהו יותר משמעותי, לא רק כדי להרגיש שאני עושה עם עצמי מעשה טוב, אלא ממש ליצור השפעה. להבהיר לאנשים שהשיימינג לא הולך להיעלם מהחיים שלנו, אנחנו חייבים ללמוד איך לחיות איתו. ואם ללמוד משהו מהמקרה של רוניס - אז גם להבין מה מידת האחריות של מעסיקים על העובדים שלהם ברשת".
יום המודעות לשיימינג יתקיים בחמישי, 23.5, והוא יכלול כנס מקצועי בנושא שיימינג ועובדים, וגם את ההרצאה המסורתית של שמואלי בנושא שיימינג.
