גוגל כמונופול טבעי / דעה
הגיע הזמן לראות בגוגל ובפייסבוק מונופולים טבעיים - לא כדי לפרק אותן או למנוע מהן מלהתרחב, אלא בדיוק להפך: לעזור להן להמשיך לגדול, אך לחייב אותן לתרום לחדשנות ולתחרותיות באמצעות פתיחת הפטנטים שלהן לציבור הרחב
גוגל שחררה לאחרונה כלי חיפוש חדש: לשונית המאפשרת לכם לחפש בתוכן הפרטי שהעליתם למגוון השירותים של גוגל. זוכרים שביקרתם את סבתא, אבל לא זוכרים בדיוק מתי? החיפוש האישי יוכל להציג לכם את מועד הביקור האחרון לפי המידע מאפליקציית גוגל מפות שלכם, את התמונות שצילמתם בבית של סבתא ואת כל האימיילים שלכם לגבי סבתא.
מדובר עדיין בשירות ניסיוני וראשוני, עליו דיווח לראשונה אתר Search Engine Roundtables, ולא כל המשתמשים נחשפים אליו במלואו. ייתכן שישאר ויתרחב לכולם וייתכן שיעלם מחר בבוקר. כך או כך, הוא מדגים נקודה חשובה: בעידן האינטרנט, אנו עוברים באופן בלתי נמנע למנצחים גדולים - לכאלו החולשים על כמויות גדולות של מידע ומספקים ממשק אחד מוצלח המאפשר למשתמשים לאתר את מבוקשם בערימות המידע.
ואכן, אין חברה שמבינה את העיקרון הזה טוב יותר מגוגל, שמנסה לרכוש חברות מסביב לעולם כדי שתוכל ליהנות מבעלות על מידע רב יותר. בדרך זו רכשה גוגל את ווייז שמספקת לה מידע על המתרחש בכבישים, ואת נסט (חברה שפיתחה מכשיר חכם לשליטה במזגנים הביתיים) שמספקת מידע על המתרחש בבתים פרטיים. את מדיניות הרכישה של גוגל מתאר מנכ"ל אלפאבית (חברת האם של גוגל) לארי פייג' כ-"מבחן מברשת השיניים": אם חברה מסוימת מספקת שירות שבו עושה האדם הפשוט שימוש פעם-פעמיים ביום, ומשפר את חייו, הרי שגוגל תתעניין ברכישתה.
חברות קטנות יותר אינן מסוגלות לאחד את אותה כמות מידע כדי לספק את השירותים שגוגל מספקת. וככל שגוגל חולשת על מידע רב יותר, כך היא יכולה לייעל את שירותיה ולמשוך משתמשים נוספים שיעניקו לה עוד מידע בו תוכל להשתמש כדי לייעל את שירותיה ולמשוך משתמשים נוספים ש...
ובכן, הבנתם את העניין.
כתוצאה מהמעגל המתמיד של רכישת משתמשים חדשים ומידע חדש ושיפור השירותים, מסוגלות חברות בודדות לגדול ולצמוח בלי הפסקה: גוגל, פייסבוק, אמזון. וזה הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות למשתמשים, אבל גם בעל פוטנציאל להשפיע לרעה על החברה.
למה זה טוב כל-כך? מכיוון שכאשר חברה אחת חולשת על מספר רב של שירותים ומתאמת אותם זה עם זה (כפי שגוגל הדגימה עם הלשונית החדשה), היא מסוגלת לספק ערך רב יותר למשתמשים. אם ניקח את גוגל בלבד לדוגמה, הרי שמדובר בישות אחת שמספקת באותה חבילה שיחות טלפון (גוגל מסנג'ר והנגאאוט), צפייה בווידאו והאזנה למוזיקה (יוטיוב), אימייל (ג'ימייל), גישה לאינטרנט (גוגל Loon), שירותים פיננסיים (גוגל Wallet), ידיעות מהעיתונות (גוגל ניוז), שמירת תמונות וקבצים (גוגל דרייב ופוטוז) ובקרוב גם נסיעה ברכבים אוטונומיים, חוויות מציאות מדומה ושירות משלוחים באמצעות רחפנים.
כל אלו יהיו מתואמים זה עם זה, כך שנוכל להשתמש בארנק גוגל כדי לשלם על נסיעות בכלי רכב אוטונומיים, לעשות חיפוש לאחור בכל שיחות הווידאו שערכנו או במצלמות-גוגל שצילמו אותנו במסעותינו בעולם הפיזי, לקבל המלצות על הסרטונים המתאימים ביותר עבורנו ביוטיוב, ובקרוב גם לקבל ייעוץ רפואי המסתמך על המקומות בהם ביקרנו ועל כל המידע שגוגל אספה עלינו ממגוון השירותים בהם השתמשנו.
אין ספק - החיים בעולם של גוגל יהיו יעילים יותר, נוחים יותר ובוודאי גם זולים יותר.
אבל, הם לא יהיו בשליטתנו.
כאשר חברה אחת מספקת מספר רב כל-כך של שירותים חשובים, ולצדה רק עוד מספר קטן מאוד של חברות ענק אחרות, השוק כבר אינו פתוח לחידושים כמקודם. בשוק שבו מתחרות חברות רבות זו בזו, יכול כל משתמש להיות בטוח שימצא את השירות המתאים לו ביותר, מכיוון שהחברות מתחרות על ליבם של המשתמשים. אך, כאשר יש רק מספר קטן של חברות, התחרות ביניהן פוחתת, ויכולתם של הצרכנים לדרוש שירותים מסוימים או לכפות על החברות דרכי התנהלות מסוימות, פוחתת בהתאם.
זהו, למעשה, המצב אליו אנו מתחילים להיכנס כיום. פייסבוק מרשה לעצמה לחסום משתמשים ולמחוק עמודים של משתמשים שמבקרים אותה, מכיוון שאין אף רשת חברתית אחרת שמתקרבת אפילו לחמישית מגודלה. גוגל מרשה לעצמה לשחק עם תוצאות החיפוש ולהמליץ על שירותיה על פני שירותים שמספקות חברות אחרות מאותה סיבה בדיוק. ואם המשתמשים אינם מרוצים מכך... ובכן, מה יעשו? ילכו למנוע החיפוש של בינג? של יאהו? קשה למצוא כיום אנשים מן השורה שמשתמשים בשירותים הללו. גוגל היא ענקית החיפוש הבלתי-מעורערת.
אז מה עושים?
קיימות הצעות רבות לפתרונות: לפרק את החברות הגדולות, לעצור את מסע הרכישות של חברות קטנות שהן מנהלות, או להפעיל יותר רגולציה ממשלתית. אף אחד מהפתרונות הללו אינו מתאים לגמרי לעולם החדש של האינטרנט, שבו אנו רוצים חברות גדולות ככל האפשר שיספקו שירותים יעילים יותר, אך מעוניינים עדיין לשמר את החדשנות והתחרותיות שעומדות בבסיס הצלחת השוק החופשי והקפיטליזם.
הפתרון הסביר יותר עשוי להיות דומה לזה שממשלת ארצות הברית בחרה בו כדי לאפשר את יצירתם של מונופולים 'טבעיים': שווקים בהם הגיוני שרק חברה אחת או שתיים יהיו בעלות כוח עליון.
דוגמה טובה לכך היא רשת תקשורת הטלפון בסוף המאה ה-19 בארצות הברית. בבניין טיפוסי גדול ניתן היה למצוא עשרות קווי טלפונים שונים, שכל אחד מהם הופעל על-ידי חברה אחרת ואף אחד מהם לא היה מסוגל לתקשר עם האחרים. היה צורך בחברה אחת שתקנה את כל המתחרות, תקים רשת אחת אחידה ותזכה במונופול טבעי שמשרת את הציבור.
ממשלת ארצות הברית בחרה להעביר את המונופול על שוק הטלפון לחברת AT&T, אך חייבה אותה בפיקוח מחירים ובהשקעת חלק גדול מרווחיה במחקר ובפיתוח בשוק התקשורת. ולא זאת בלבד, אלא שכל הפטנטים שהמציאה החברה עברו לרשות הציבור בתשלום סמלי. כתוצאה מהפטנטים הללו הוקמו חברות אחרות ששינו את העולם מאז, כטקסס אינסטרומנטס, מוטורולה ואחרות.
אולי, לפיכך, הגיע הזמן לראות בגוגל ובפייסבוק מונופולים טבעיים - לא כדי לפרק אותן או למנוע מהן מלהתרחב, אלא בדיוק להפך: לעזור להן להמשיך לגדול, אך לחייב אותן לתרום לחדשנות ולתחרותיות באמצעות פתיחת הפטנטים שלהן לציבור הרחב.
ד"ר רועי צזנה, חוקר במרכז למחקר סייבר בינתחומי ע"ש בלווטניק באוניברסיטת תל אביב, ממארגני שבוע הסייבר הבינלאומי שיתקיים ב-25-29.6.17 ומחבר הספר "השולטים בעתיד"
לפנייה לכתב/ת 
