לא הכל שחור: הצד האופטימי של דיפ פייק
אנחנו כל כך עסוקים בסכנות של הטכנולוגיה, שקצת שכחנו שבסופו של דבר יושבים במעבדות חוקרים ומפתחים כלים חדשניים בלי שום כוונת זדון. מה דיפ פייק יכול לתרום לנו? כתבה רביעית בסדרה
הטכנולוגיה כשלעצמה היא אמביוולנטית, מה שחשוב הוא מה שאנחנו בוחרים לעשות איתה. ואכן, ההיסטוריה רצופה בדוגמאות לטכנולוגיות חדשות שהצליחו לזרוע בהלה כשרק הוצגו לציבור: החל מפאניקת האופניים של המאה ה-19, דרך הרדיו והמסכים המשחיתים של המאה ה-20, ועד לסמארטפונים המצלקים, הרשתות החברתיות המדכאות, משחקי וידאו שמובילים לרצח המונים, הבינה המלאכותית המסוכנת, והבשורה הטכנולוגיתה אחרונה - דיפ פייק, שכמובן תוביל את האנושות, שכבר לא יודעת להבחין בין אמת לזיוף, לאבדון. האמנם?
כתבות קודמות בסדרה:
>> דיפ פייק: כל כך פשוט לזייף את המציאות
>> מזייפים: הישראלים שעושים דיפ פייק
>> כשצה"ל יגיב בטעות לדיפ פייק של חמאס
את הסכנות שבדיפ פייק כבר כיסינו מכל כיוון: בינה מלאכותית שמסוגלת ללמוד ולחקות בצורה די מדהימה מחוות גופניות, הבעות פנים וניואנסים קוליים בקטעי אודיו ובסרטוני וידיאו, ומובילה אותנו בסופו של דבר אל תוך מאורת ארנב של ספקות. איך נדע שמה שאנחנו צופים בו או מאזינים לו הוא אמת ולא זיוף? ההשלכות כבר מקבלות ביטוי ממשי - החל מתכנים פורנוגרפיים שמעולם לא צולמו, דרך נאומים פוליטיים שלא התרחשו ועד לחשש מפני תגובה צבאית אמיתית לסרטונים מזוייפים של חמאס. אבל השורשים של דיפ פייק, שנטועים עמוק בעולמות המחקר והאקדמיה, מרתקים ובעלי פוטנציאל חיובי אמיתי.
"האנשים שיושבים וכותבים מחקרי דיפ פייק, לא עושים את זה בכוונות זדון", אומר מתי מריאנסקי, מומחה לבינה מלאכותית ומנהל קבוצת "עליית המכונות" בפייסבוק. "יש לטכנולוגיה הזו הרבה מאוד פוטנציאל חיובי. למשל סרטים מדובבים, שאפשר להתאים את תנועות השפתיים לפס-הקול החדש מבלי שזה ייראה כמו סרט קראטה משנות ה-70. או סרטון שיווקי שבו אותה שחקנית מדברת בחמש שפות שונות. בסרט האחרון בסדרת מלחמת הכוכבים היו צריכים להשתמש בפנים של שחקן שכבר מת, אז בנו אותם מחדש בתלת-ממד וזה עלה המון כסף. עם דיפ פייק זה הרבה יותר פשוט, אפשר להמשיך לשחק בסרטים גם הרבה אחרי המוות בתנאי שמקליטים מראש מאגר שלם של תנועות ומחוות וקטעי קול".
בתעשיית הבידור אכן מדובר בבשורה של ממש. הטכנולוגיה הולכת ומשתפרת בקצב מסחרר, ויש לה פוטנציאל להוזיל הרבה מאוד מהעלויות שכרוכות בהפקה של סרטים ותוכניות טלוויזיה, של תכני וידיאו ואודיו. אבל יש כאן קלף נוסף: דיפ פייק לא רק משתפר במהירות שיא, הוא גם הופך זמין ונגיש יותר לציבור הרחב. זה אומר שלא רחוק היום שבו אולפנים הוליוודיים מתוקצבים לא בהכרח יהיו בעלי יתרון משמעותי על יוצרים מחוסרי תקציב. למעשה, הציפייה היא שדיפ פייק יעשה פחות או יותר את מה שאינסטגרם ויוטיוב עשו עבור יוצרים - יאפשר להם פשוט לעבוד, מבלי להצטרך לעבור את החסמים המסורתיים של תעשייה עתירת ממון.
ויש מי שמתעכבים גם על העיקרון הפילוסופי יותר שבדיפ פייק. ד"ר סוון צ'רליר,מומחה דאטה מבלגיה, התמנסה עם דיפ פייק כשהחליט להפתיע את אשתו ולהחליף את פניה עם אלה של השחקנית אן האת'וואי, ולמקם אותה על ספת תוכנית טוק שואו פופולרית, או לצד השחקן האהוב עליה - סטיב קארל, בסרט "שחק אותה סמארט". מלבד המחווה הרומנטית שהתקבלה בהתלהבות, צ'רליר כתב על התהליך עצמו ועל הפוטנציאל של דיפ פייק להפוך אותנו לאנשים ספקנים וביקורתיים יותר: "כמו שאנחנו לא אמורים להאמין לכל מה שאנחנו רואים בטלוויזיה או קוראים בעיתון, הווידיאו הוא בסך הכל מדיום נוסף שבו אנחנו צריכים ללמוד להטיל ספק. זה סט כישורים חדש שאנחנו פשוט נצטרך ללמוד לחיות איתו". לטענתו, דיפ פייק מחדד לנו את החושים ועל כך אנחנו צריכים להודות לטכנולוגיה.
מריאנסקי פחות משוכנע. "אם אני חושב שבני גנץ הוא פסיכי, ואת תראי לי סרטון שבו הוא נראה מגמגם ומוזר - אני מיד אאמין לו. אפילו אם אחרי הצפייה תושיבי אותי מול העורך של הווידיאו ויסבירו לי את כל המניפולציות - אני עדיין אהיה משוכנע במה שראיתי. זה נקרא 'הטיית האישור', הנטייה שלנו לפרש מה שאנחנו רואים ושומעים בהתאם להשקפת העולם שלנו. יש כאן עליית מדרגה. אם בעידן הפוטושופ היית צריכה בעל מקצוע שיטפל לך בתמונות, פה כל אחד יכול לעשות את זה באמצעות אפליקציות פשוטות. עוד לא, אבל אנחנו בדרך לשם. הרף כל הזמן הולך ויורד, וכשהוא יירד מתחת לרמה מסויימת אנחנו נתחיל לראות מאסה קריטית של זיופים ונהיה בבעיה".
