הגלובליזציה, ואיך היא משפיעה על הג'וב שלכם

בטורים הקודמים דיברנו על תהליכים מופשטים. עסקנו בקדימות של המדיה ובאופן שהיא מכשירה את הקרקע לתהליכים גלובליזטוריים. דיברנו על מערכת העבודה הפורדיסטית והפוסט-פורדיסטית ועסקנו בחברת הרשתות ובשוק ההון. עד כאן תיאוריה מופשטת. היום נדבר על אנשים; על המרוויחים הגדולים ועל המפסידים הגדולים של הגלובליזציה.

זמן ומרחב

לצורך הדיון הזה נגייס את סוציולוג החברה של ימינו; זיגמונט באומן. באומן, סוציולוג יהודי ממוצא פולני, יליד 1925, מתגורר בבריטניה בה לימד שנים רבות באוניברסיטאות שונות. הוא עוסק בקפיטליזם של ימינו ובגלובליזציה. אחת מאבני היסוד בניתוח של באומן הוא היחס המשתנה ביחסי זמן ומרחב. דיברנו על כך בעקיפין כשעסקנו באופן שבו משנה המדיה את גודלו של העולם שבו אנחנו חיים ונגענו בזה שוב כשעסקנו בחברת הרשתות של הסוציולוג מנואל קסטלס.

תולדות הגלובליזציה - טורים קודמים:

• ספסרי גלובליזציה: על אנשים שמשחקים בכלכלות
• שוק ההון הגלובלי - השליט החדש של העולם?
• הגוגל קם על יוצרו? מי באמת מנהל את העולם
• מאיפה בא ההודי שגונב לכם את הפרנסה?
• המדיום הוא המסר: גלובליזציה מה זה בכלל?
  

באומן ממשיך בכיוונים האלה. הוא טוען שהיחס שבין זמן ומרחב השתנה בתקופת הגלובליזציה. הטכנולוגיה המודרנית - ככה הוא חושב - פירושה תאוצה בזמן. מטוסים, רשתות מידע אלקטרוניות - כל אלה הם מסלולים למעבר מהיר של אובייקטים (נתונים למשל) ואנשים.

והדברים האלה משנים את המרחב לגמרי. מה שקורה לו זה שהוא פשוט נעלם. המרחב נעלם. נעלם? אתם שואלים, הרי הוא פה. הנה אנחנו יושבים על הכסא שלנו ליד המחשב שנמצא בחדר, בדירה, במדינה וביבשת. המרחב קיים. ובכן, זה נכון ולא נכון. מבחינה קונקרטית, זה נכון. המרחב קיים. אבל מבחינה סימלית ואפילו מבחינה מהותית, הוא נעלם. הוא פחות חשוב. בעצם הוא כמעט לא חשוב.

על מפלים של כסף

דיברנו בשבוע שעבר על ההון; אותם סימני מחשב מופשטים בעלי כוח עצום המכונים כסף. ההון הזה זורם ממקום למקום כמו מים שזורמים בגלים ממקום גבוה למקום נמוך. הם נשפכים.

וככה ההון, כלומר הכסף הבא לידי ביטוי במכשירים פיננסיים מגוונים כמו אופציות, חוזים, מניות ואגרות חוב. הכסף הזה שוטף את העולם כמו מפל. הוא רץ למקום שבו אפשר באותו הרגע להשיג תשואה קצת יותר גבוהה, ועוזב מיד כשהתשואה במקום אחר גבוהה יותר.

קצת כמו נחיל ארבה שבא לאכול את הירק. כמובן שבניגוד לארבה הכסף לא מזיק; הוא יכול להחיות מקום, להרים את הכלכלה שלו ולספק עבודה ורווחה. אבל הנקודה היא שהוא זז ממקום למקום. לכסף לא איכפת איפה הוא. מבחינתו כל מקום הוא המקום.

ולזה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שהמקום נעלם. הזירה שבה פועלת הגלובליזציה היא בעצם "אין זירה". הזרמים הגלובליים שוטפים ממקום למקום ומשפיעים על חייהם של מליארדי בני אדם. פעם, בעידן שכינינו "פורדיסטי", ההון, הכסף הרב המושקע היה מחובר למקומות ספציפיים.

בעל הון היה בונה מפעל ענק, משקיע בו את כל כספו ומטפח אותו במשך עשרות שנים. כמובן שגם היום יש מפעלים, אבל היום לא כל כך משנה איפה הם נמצאים. בעלי ההון תלויים פחות בסביבה. הכסף ואיתו הייצור זזים למקום ששם מייצרים בזול. וככה נפתחים קווי יצור במדינות העולם השלישי ונסגרים בתי חרושת ומפעלים בעולם "הראשון".

ומה זה עושה? זה מביא מצד אחד אפשרות לצמיחה מסוימת במדינות העניות, ולא, אנחנו לא שוכחים את מה שנקרא סדנאות היזע שבהן עובדים אלפי אנשים בתנאים של המהפכה התעשיתית, כלומר של המאה השמונה עשרה, אבל הכסף שנכנס למדינה אמור להביא שגשוג.

אמור? כן, רק אמור. כי כמו שאמרנו, להון אין כאן מחויבות ערכית, או חברתית או לאומית או פוליטית למדינה מסוימת. הרי המקום הספציפי לא מעניין אותו, ולכן ברגע שכלכלה מסוימת בעולם העני מפסיקה לספק את האינטרסים של ההון, הוא פשוט בורח למקום אחר.

ומה קורה לאנשים, לאותם עובדים שייצרו בתנאים קשים, אבל לפחות הצליחו איכשהו לפרנס? הם שוקעים שוב באבטלה חמורה ואולי אפילו ברעב. כי לכסף של היום אין מקום ואין לו סנטימנטים.

על אורחים לרגע - נוודים עליזם וצמיתים מקובעים

המקומות נעשו לא רלבנטיים. מה שרלבנטי היא רשת גלובלית של בעלי הון ובעלי המקצוע; אנשי המעמד הגלובלי שמשרתים אותם; אנשי כספים, אנשי אינטרנט ומחשבים, מדענים, אנשי טכנולוגיה ואנשים שמסוגלים לסייע להתפשטות הכלכלית מהסוג החדש.

אבל מה קורה לאנשים שנשארים במקומות הלא רלבנטיים? הרי המקומות האלה לא התרוקנו מאנשים? ובכן, לאנשים האלה זיגמונט באומן קורא "המקובעים". אפשר גם לקרוא להם צמיתים, כמו אותם איכרים שחיו בימי הביניים על אדמות האציל ולא יכלו לעזוב. אבל ההבדל הוא שבימי הביניים אסור היה להם לעזוב ואילו היום פשוט לאף אחד לא אכפת.

לעומת המקובעים קיימת אליטה גלובלית חדשה. אלה הנוודים העליזים, אותם אורחים לרגע שטסים ממקום למקום, עובדים בו, פועלים בו, אבל הוא לא מהווה את מרכז החיים שלהם. לא בטוח שיש מקום שהוא ממש מרכז החיים שלהם.

וההבדלים הכלכליים-תרבותיים בין שני סוגי האנשים האלה גדל כל הזמן. הפער הזה מתעצם והולך לרעת המקובעים שמהווים כוח עבודה זול ואחר כל נזרקים לכלבים.

ומי האנשים האלה? ובכן, בראש ובראשונה אלה האנשים הלא משכילים. אנשים שאינם שולטים בשפת העסקים הבינלאומית; האנגלית. האנשים שאינם יודעים להשתמש בטכנולוגיות החדישות ולכן לא יכולים להשתתף בחגיגה. לכאורה אנחנו יכולים לדבר על מעמד צווארון כחול לעומת מעמד צווארון לבן, ולהגיד שכרגיל; אנשי הצווארון הלבן מסתדרים והאחרים נדחקים למטה, אבל זה לא יהיה מדויק.

חלק גדול מעובדי הכפיים הלא משכילים אכן נדחק למטה. אנשים, בעולם המערבי, שעד עכשיו היו מוגנים באמצעות האיגודים המקצועיים שלהם ושהיתה להם עבודה, מאבדים אותה. וסוציולוגים מדברים על "איים של עולם שלישי" בתוך ארצות הברית ואפילו במדינות אירופה. איזורים מוכי אבטלה ועוני שבהם חיים אנשים חסרי זכויות כלכליות וזכויות רווחה כלשהן.

אבל הסכנה לא פוסחת על אלה ששיייכים למה שמכונה "בעלי מקצועות חופשיים". מתכנתים, אנשי אינטרנט, רואי חשבון ואולי אפילו עורכי דין. כל אלה מקצועות שנמצאים בסכנה במערב. כבר כיום קיימת מגמה נרחבת להעביר את "הייצור" הטכנולוגי-תכנותי, את ראיית החשבון ומקצועות דומים למקומות אחרים בעולם; למשל להודו.

זה אומר שבעלי מקצועות כאלה במערב שרוצים לשרוד צריכים לשנות טקטיקה. לעומת זאת דווקא חלק מבעלי המקצועות המקומיים המובהקים בטוחים יותר; את מתקן האופנועים שלי, את שירותי התיקונים שלי, החל מתיקוני בגדים ועד לחשמל ואינסטלציה אי אפשר לקבל דרך האינטרנט מהודו. לכן, דווקא אנשים כאלה - אנשי צווארון כחול, מוגנים יותר. לעומת זאת אנחנו רואים שבמקומות כמו הודו וסין צומחים מעמדות בינוניים חדשים של אנשי צווארון לבן שמחלצים את המשפחות שלהם מהעוני ויוצרים מעמד חדש של בעלי אמצעים.

אז מה? גלובליזציה זה טוב או רע? זו שאלה לא פשוטה. קשה להגיד שמיקור חוץ הוא רע באופן מוחלט. הוא הופך למובטלים אנשים שעד עכשיו היו מוגנים במקומות העבודה שלהם ומספק עבודה לאלה שהיו עד עכשיו מובטלים. אבל הבעיה העיקרית היא היחסים שמתקיימים בין המערכות הפוליטיות של הדמוקרטיה, לבין מערכות העסקים וההון. הדמוקרטיה והקהילה נשחקות. על כך בטור הבא.

ולמעוניינים בקריאה נוספת: כדאי להציץ בספרו של זיגמונט באומן "גלובליזציה - ההיבט האנושי", ולמי שמתעצל לקרוא הכל מומלצת ההקדמה המעולה של אורי רם.

ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com