סינגפור לא מפלרטטת: שידוכים בשירות המדינה

בנוסף לסדר, רווחה וניקיון שמציעה שהדמוקטטורה האסיאתית, "נהנים" אזרחיה גם מסיוע רומנטי. תכירו את היחידה לסיוע חברתי, או כפי שהיא מכונה על ידי הסינגפורים: רווקים נואשים ומכוערים. כשמדינה מסרבת להפריט את האהבה

אושי שהם-קראוסעדכון אחרון: 10.09.11 , 00:34

פעם פעלה פה הלנה עמרם. היא היתה שדכנית מפורסמת ונעלמה מן האופק. הרבה לפניה היה מנחם מנדל של שלום עליכם. האיש שניסה כל כך הרבה מלאכות וגם היה שדכן. בימינו יש "love me" - כל מי ששומע רשת ב' ברדיו מכיר את הפרסומות שלהם, ויש ג'י דייט ואטרף וקופידון. ואם אנחנו כבר בקטע של פרסומות חינם, אז יש גם מישהו בשם אלי שטרול, שמתמחה, כמו שהפרסומת שלו אומרת, בהכרויות של צעירים באמצעות ההורים.

בטורים הקודמים

מה מאפיין את המצב הזה? הפרטה, הפרטה חסרת רחמים. למה הפרטה? ובכן, הפרטה היא תהליך שבו המדינה משילה מעצמה את חובתה ומעבירה אותה לתוך השוק הפרטי. אז למה כאן הפרטה? כי יש מקומות שבהם המדינה מתפקדת כמשרד שידוכים. מוזר? כן. סינגפור למשל. ולא בטוח שזה רע.

הזדווגויות מוסדרות מלמעלה

יסלחו לי קוראי הטור הקבועים על שאני חוזר על עצמי, אבל אני פשוט לא יכול להתאפק. אני מדבר על טומזו קמפנלה, הנזיר האיטלקי בן המאה ה-16 שכתב את האוטופיה "עיר השמש" (בהוצאת "נהר" המוציאה ספרים יפייפיים).

לאיש הזה הייתם קוראים היום, אולי, קומוניסט. חדרי אוכל ציבוריים, עבודה מאורגנת במשמרות, מגורים משותפים. אבל גם חינוך חינם. מעין מדינת רווחה. אבל מדינת רווחה סופר מתערבת. כל כך מתערבת עד שנכנסת לאנשים ישר למיטה.

הנה. שיא ההתערבות הוא בהסדרת הילודה וההזדווגות. כל אלה מנוהלים על ידי המומחים. המדריכים של הצעירים מזהים מי מהם כבר מוכן ליחסי מין. הם גם בוחנים אילו איברים מתאימים זה לזה. כן, ככה.

מכאן הזוגות מתמיינים על ידי המומחים. הם מזדווגים מידי שלושה ימים, ובאופן הבא: נשים יפות ובריאות עם גברים יפים ובריאים. נשים שמנות עם גברים רזים ולהיפך. זו הדרך הימי ביניימית של קמפנלה לייצר צאצאים מאוזנים, רזים ויפים לטעמו. כל זה כמובן הוא סקס לצורך התרבות.

גם סקס חופשי קיים, אבל הוא נעשה עם נשים הרות או עקרות. אם אישה לא נכנסת להריון ממישהו משדכים אותה למישהו אחר, ואם היא נתפסת כעקרה היא מותרת לכולם. סקס חופשי וללא פיקוח עם מי שרוצה.

אחרי הלידה מטפלות הנשים בתינוקות שלהן בעצמן. הן גרות בבתים מיוחדים ומניקות כשנתיים. כשהילדים נגמלים הם נלקחים מהאם ומועברים למדריכים ומדריכות. שם הם לומדים ומתפתחים.

לי קאון יו - שדכן לאומי

טוב, בסינגפור זה כמובן שונה לגמרי. לי קואן יו, המעצב הבן גוריוני של סינגפור המודרנית, מספר (אני משתמש בספר "מן העולם השלישי לראשון – פרקים מן הסיפור הסינגפורי", שהוא האוטוביוגרפיה של לי קואן יו, בהוצאת זמורה ביתן) על דו"ח שהוגש לו בתחילת שנות השמונים. מהדו"ח עלה כי הנשים המבריקות בארצו לא נישאו ועל כן לא יהיה להן ייצוג (גנטי) בדור הבא. הנשים הכי טובות, כך לי, לא מעמידות צאצאים, מכיוון שגברים שווים להן בהשכלה לא רצו להתחתן איתן.

הגבר הסינגפורי מעדיף אישה הפחותה ממנו בהשכלתה. מוכר לכם? לי קואן יו הוא איש יוצא דופן עם תפיסה יוצאת דופן של תפקיד השלטון. הוא רואה בכל נושא אתגר ופועל למען טובת המדינה.

הוא לא פוחד מלעג ולא מזלזול ופשוט יוצא למצוא פתרונות. והפתרון כאן הוא: "היחידה לפיתוח חברתי" – ה-SDU. ראשי התיבות באנגלית הם Social Development Unit, אבל בספר (המקסים) של הפרופסורים גבי וימן וברוך נבו על סינגפור (הוא נקרא החידה הסינגפורית ויצא בהוצאת צבעונים) מצוטט פירוש סינגפורי אחר לראשי התיבות:Single desperate Ugly, ובעברית רווקים נואשים ומכוערים.

לא יפה. אבל כמו שאמרנו, לי קואן יו, לא מתרשם. הסטודנטים הסינגפורים מלגלגים, לא נורא. בחו"ל צוחקים, לא נורא. הוא קופץ על בעיה כדי לפתור אותה. ובכן, הם הקימו ממש מועדון פנויים פנויות: סמינרים, סימפוזיונים, שעורי מחשב, הפלגות נופש וחופשות בקלאב מד.

כל משתדך צריך למלא שאלון. הוא כותב על עצמו, על הציפיות מבן הזוג וכן גם פרטים רפואיים. וכן, בסינגפור כמו בסינגפור: אין עניין ללשכה החדשה לעודד נישואי נכים וחולי נפש. סינגפור, כותבים ויימן ונבו, לא מתעניינת באושר האישי שלך, אלא ביציבות ושקט ברמה הלאומית. ונשואים עוזרים לכך. מעניין.

ד"ר אושי שהם-קראוס, סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף – על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com