ויאמר אלוהים: יהי אור וכלכלה. ומה קרה מאז?

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו. ואלוהים סידר אותה. הוא ברא את כל מה שיש. אבל לאחר שישה ימים עמוסים ולאחר שבת מנוחה נעימה הוא לא עזב את העניינים. הוא המשיך להתערב בכל מה שקורה.

טורים נוספים מאת אושי שהם-קראוס : 

• מי צריך מוסר בכלכלה? על יגאל עמיר ועל גלידה
• בנקים ומוסדיים: האם נצליח להיפטר מהם?
• למות עני או עשיר - לא בטוח שהבחירה בידינו
  

בתנ"ך אלוהים הוא ממש אחד הגיבורים; כועס, רוצה, שואף, מעניש ואוהב. אבל אחר כך קרה לו משהו מוזר הוא התעייף. מאז הוא יושב בצד, מציץ על העולם ולא עושה הרבה. הוא מסתפק בזה שהוא ברא אותו והוא פועל לפי החוקים שלו. כל זה היה נכון כמובן, עד להודעה של גרמני נמוך עם רעמת שער ושפם ענק (ניטשה). והאיש הזה אמר שאלוהים בכלל מת.

ברוכים הבאים לטור נוסף שעוסק בכלכלה אבולוציונית. כלכלה שמושפעת מדרווין ומהביולוגיה של ימינו. בעצם זה לא ממש טור ראשון. עסקנו, במעין מבוא, בניסוי ההדמיה הממוחשבת של הסוכר, אבל עכשיו אנחנו נכנסים ממש לתוך העניינים. ובשביל להיכנס לעניינים של כלכלה ביולוגית, אנחנו הולכים אחורה לאלוהים ולפיזיקה.

פילוסופיה ופיזיקה

הסיפור שסיפרתי בפסקה הקודמת הוא למעשה לא סיפור על אלוהים ממש, אלא על התפתחות התפישות שלנו, בני האדם, בנוגע לאלוהים. כמובן שגם הסיפור הזה קצרצר ורחוק מלתאר את התפתחות התפישות הדתיות. אבל יש בו כמה נקודות מפתח.

הנקודה הראשונה שרלוונטית כאן היא ההפיכה של הדמות של אלוהים מדמות אנושית, או לכל הפחות בעלת תכונות דמויות איש (דתיים אומרים הפוך; בני האדם דומים לאלוהים - אבל לא כאן המקום לדון בזה), לעבר מושג מופשט של "כוח עליון". לא מעט חילונים או מסורתיים עונים על השאלה "האם אתם מאמינים באלוהים" בתשובה כמו "אני מאמין באיזשהו כוח עליון".

אז שוב, התחלנו ממעין אישיות בעלת תכונות של בן אדם, כזה שמתערב במה שקורה, ועברנו במהלך ההיסטוריה לתפישה מופשטת יותר של מושג האל; תפישה שמכונה בלשון פילוסופית בשם "דאיזם". אלוהים דאיסטי הוא אלוהים שברא את העולם, אבל בלי רגשות – בלי כעס, בלי עונשים ובלי אהבה. הוא היה בעצם מעין סיבה ראשונה בשרשרת של האירועים. הוא הגורם המחוייב שהתחיל את הכל.

אבל לפי הדאיסטים (או לפחות לפי חלק מן התפישות הדאיסטיות), הוא ברא את העולם על פי החוקים שלו כמו מכשיר מכני, כמו מנגנון של שעון. ולכן מאוד מקובלת בפילוסופיה של הדת דוֹגמת השעון, לפיה אלוהים היה מעין שען, הוא ידע את החוקים שמפעילים שעון והרכיב את החלקים כך שיפעלו על פי החוקים האלה. ועכשיו, כאשר הוא מתח את הקפיצים, או שם את הבטריה, הוא יושב לו בצד עד סוף הדורות והשעון פועל מעצמו. והנה, יש לנו כבר חצי דרך לעבר עולם חילוני; עולם ללא אלוהים. וכן, אנחנו עדיין בסדרת טורים על כלכלה. ויותר מזה; על כלכלה אבולוציונית.

אייזיק ניוטון

אחד מן האנשים שהיה גורם מאוד משמעותי בהתפתחות של השרשרת הזו של מושגים על אלוהים, העולם והקשר שביניהם היה האנגלי סר אייזיק ניוטון. כאן נכתוב את הידוע: ניוטון הוא המניח של היסודות של הפיזיקה המודרנית, אבי התחום המכונה "מכאניקה", הראשון שתיאר את כוח המשיכה ועוד ועוד ועוד.

ואיך הוא קשור לכאן? ובכן, מסתבר שניוטון, אבי הפיזיקה המודרנית (עד איינשטיין) היא איש דתי מאוד. רוב הטקסטים שכתב עסקו בשאלות דתיות ואפילו בשאלת סוף העולם (2060 לפי ניוטון, היזהרו!). אבל ניוטון, האיש הדתי, מצוי במקום יפה ומעניין בין התפישה של אלוהים מתערב (של אדם נוצרי דתי), לבין העולם "הניוטוני" שהתיאוריה שלו מתארת עולם שפועל על פי כוחות.

האיש הדתי הזה, המאמין באלוהים, מתאר עולם שפועל לפי חוקים "קרים"; מכאניים. הנה; כוחות משיכה, כוחות של משיכה מכיוונים שונים ושיוויי משקל שמאזנים אותם. ובעולם כזה אלוהים יושב בצד. כמעט לא רלוונטי. כמו אצל החילוניים בימינו, גם הוא הפך למעין כוח מופשט, כמעט מכאני.

כלכלה

כוחות? שיוויי משקל? מוכר לכם? מי שלמד לתואר בכלכלה ובעצם, כל מי שקורא מדי פעם מאמרים על כלכלה בעיתונות, נתקל במושגים האלה; כוחות השוק. שיווי משקל ועוד ועוד. ואכן, אין כאן מקריות.

לא מעט פעמים בהיסטוריה של המדע אנחנו עדים לתופעות כאלה; תיאוריה חדשה נכתבת. היא בעלת כוח הסבר יוצא מגדר הרגיל. היא מרתקת. היא מנבאת תוצאות של ניסויים, והנה, לאט לאט, אנחנו רואים יותר ויותר תחומי מדע אחרים מנסים להתאים את עצמם לעולם המושגי של התיאוריה הזאת.

הנה, אם תחשבו על הפסיכולוגיה המודרנית, תשימו לב שגם לנפש יש כוחות - "כוחות הנפש"; שיש אנשים שיוצאים מ"איזון" או מאבדים את "השיווי משקל" הנפשי שלהם; "דחפים" מיניים גורמים ליצירת פעולות ויש לנו משיכה ועוד ועוד.

וזה מה שקרה לכלכלה, וזה מה שהפך אותה למדע שנקרא "כלכלה מודרנית". הכלכלנים הראשונים; אדם סמית, ג'רמי בנתם וג'ון סטיוארט מיל היו פילוסופים, או לפחות אנשי אשכולות שעסקו בהכל. אבל הממשיכים שלהם הוקסמו מהתיאוריה החדשה; מהמכאניקה של ניוטון.

הם האמינו שהסבר של כל מה שמתרחש בכלכלה שמבוסס על מושגים כמו כוחות שמשפיעים מרחוק ושיווי משקל, הוא הסבר טוב מאוד, והוא הסבר שיכול להתאים גם לכלכלה. מצוין, הם חשבו, ככה נוכל להפוך את הכלכלה שכל כך חשובה לנו ולאנושות מנושא פילוסופי מעורפל ורב משמעות לנושא מדעי. זה יהיה תחום שאפשר לחקור בצורה מדעית. נוכל לנתח אותו ולהסביר את העולם בצורה מדוייקת. נייצר כלכלה מודרנית.

ואם תחשבו על זה תראו שאכן חלק גדול מהכתיבה והדיבור הכלכלי משתמשים בשפה כזאת; וריאציה של שפה פיזיקלית. בואו נחשוב; אנחנו מכירים את השוק הקונקרטי, הממשי, כמו מחנה יהודה בירושלים והכרמל בתל-אביב. זה שוק ממשי. אבל יש גם את "השוק", "השוק" של הכלכלה הוא מושג מופשט. אין בו דוכנים ממש ולא הולכים ביניהם. בעצם אפשר להשוות אותו ל"קופסא" המופשטת שיצר ניוטון שנקראת "המרחב"; או אולי פשוט ליקום או לחלל.

ובשוק הזה (בחלל, במרחב הריק) יש אובייקטים (חפצים) ויש כוחות שמשפיעים על היחסים שבין האובייקטים. וכן יש כוחות מנוגדים. כמו שאובייקט בחלל נמשך על ידי אובייקט אחר מצד אחד ועל ידי אובייקט שני מצד אחר, ומתייצב על איזושהי נקודת שיווי משקל (תסלחו לי, אני לא באמת מבין בזה), כך גם המחירים בכלכלה. "כוחות השוק"; כוחות של היצע וביקוש מזיזים את המחירים למעלה ולמטה עד שהם מתייצבים בנקודת שיווי משקל.

וככה הכלכלה המודרנית מושתתת על הפיזיקה. והכלכלה ההתפתחותית רוצה לעשות חצי סיבוב או אפילו סיבוב שלם ולייסד אותה על הביולוגיה ועל האבולוציה של דרווין, מתוך אמונה שכך היא תשתפר. נמשיך בשבוע הבא.