איך רצח רבין קשור לנדל"ן באבן גבירול?
אסונות פוליטיים ולאומיים מביאים להכרה במקומות בהם הם מתרחשים ולא פעם תורמים להתפתחותו המואצת. בעולמנו הקפיטלסטי תמיד גם יהיה מי שירוויח מכך
לא, הכותרת לא צינית. והיא לא נכתבה כדי לתפוס קוראים דרך מלכודת צהובה. זה בדיוק מה שהטור הזה יציג. ולא רק את המקרה הזה. גם הפיגוע בדולפינריום שבו נהרגו נערים ונערות היווה הזדמנות להתחדשות עירונית. לעשיית כסף. ולחיים טובים יותר לאזרחים. מזעזע. קשה לקרוא? אבל אלה הדברים שטוענת האדריכלית והמתכננת העירונית, ד"ר טלי חתוקה בספרה "רגעי תיקון" שיצא בהוצאת רסלינג.
טורים נוספים של ד"ר אושי שהם קראוס
שוב, המטרה שלה היא לא להגיד "איזה יופי ש...". ברור שלא. אבל, בהחלט המטרה היא להראות באופן ביקורתי עוד פנים ועוד השלכות של אירועי אלימות פוליטית בערים שלנו ובעצם בכל ערי העולם.
כרגיל, מאחר שהטור שלי הוא לא טור של ביקורת ספרים, אני כותב רק על ספרים שנראים לי חשובים, אציג כאן חלק ממה שכותבת טלי חתוקה.
הקפיטליזם ממציא עצמו מחדש
המערכת הקפיטליסטית שבה אנו חיים היא מערכת מורכבת. היא הביאה הרבה אושר ואיכות חיים לחלק מהאנושות (ואולי תשפר חיים גם במקומות אחרים בעתיד), אך מביאה לא מעט צער ואפילו אסונות.
שני מאפיינים שלה קשורים זה בזה: האחד, היא חיה כמו בובת נחום תקום. והשני, היא בולעת כל דבר לתוכה ומייצרת ממנו כסף. נסביר.
זוכרים את הבובה הקטנה עם המשקולת מהילדות? זו בובה שעומדת יציב על הרצפה (יש משקולת למטה), אתה דוחף אותה והיא חוזרת לעמוד זקופה. ביידיש, אגב (אני זוכר מסבתא של אימא) קוראים לה "שימשען קים-שאיין" (שמשון בוא שוב, או משהו כזה). כך גם הקפיטליזם. לפחות עד ימינו. נורא קשה לתת לו נוק אאוט ולהשאיר אותו על הרצפה. (לא בטוח שזה מה שצריך לעשות, אבל גם אם כן, זה לא פשוט).
ולמה זה? ובכן, הקפיטליזם הוא בולימי. הוא בולע כל דבר שמתגלה בדרכו. בולע ומייצר ממנו כסף. ואת זה הוא עושה גם למי שמורדים בו. הנה, מישהו זוכר את המנהיג הקומוניסטי צ'ה גווארה? גם אם אתם לא יודעים מי הוא היה, סביר שנתקלתם בחולצות טי עם דיוקן שלו. זה נהיה סטנדרטי ללבוש אותן. הדמות שלו מתפקדת באופן לא שונה מזו של קיטי או מיקי מאוס על חולצות.
זוכרים את תרבות הפאנק החתרנית? מתי זה היה? שנות השמונים? צעירים ממורמרים שמתלבשים באופן חתרני שמסמל את ההתנגדות שלהם למיין סטרים.
והנה, היום לא מופרך שלראש החוג הנכבד לחשבונאות באוניברסיטת תל אביב או בסטנפורד יש פירסינג על הפופיק מתחת לחולצה המכופתרת, והבעלים של משרד הפרסום צובע את שיערו בירוק ועוד ועוד. הכל הופך לאופנה. ואופנה מייצרת כסף.
עכשיו, צריך להבהיר. הקפיטליזם הוא לא איש מסויים. ואין כאן קבוצה של עשירים חשובים שיושבת ומחליטה לעשות את זה. איכשהו זה יוצא מהמאפיינים של המערכת. תמיד קם איזה יזם מתוחכם ומייצר כסף ממשהו.
תכנון עירוני וקופה רושמת
בעצם אני עומד לכתוב כאן דבר שרבים מאיתנו מכירים. רבים מאיתנו הרוויחו או הפסידו בגלל או בזכות תכנון עירוני. העירייה מתקנת תקנות ומחוקקת חוקי עזר. האדריכלים של העירייה מביאים המלצות ומשנים את פני העיר. ולפעולות האלה יש משמעות כספית.
כאשר מחליטים להפוך איזור מסויים לאיזור בילוי לילי, זה משפיע על בעלי הדירות באיזור. כשבונים תחנה מרכזית מול הבית שלי, אני מפסיד כסף, וכאשר בונים את היכל התרבות העירוני ברחוב ממול, הוא הופך לאלגנטי יותר והדירה שלי שווה יותר. וככה, אין קופה יותר שווה מהתחדשות עירונית. אין כמו הרס והשמדה כדי לעשות כסף. ולא, זה לא ציני.
אחד הגורמים להשתקמות של אירופה אחרי מלחמת העולם השניה היה ההרס. כאשר הכל הרוס, יש הזדמנות לעשות כסף. מתכננים. בונים. וזה מאפשר עבודה לאדריכלים, לקבלנים, ליצרנים, לסבלים ועוד. איזה יופי.
ההשפעה הנוספת של פיגועים ואלימות
אז הנה, האלימות הנוראה של מלחמת העולם הראשונה איפשרה גם היא לקפיטליזם לפרוח שם. לא מעט אנשים עשו כסף טוב. וכך גם קורה אצלנו במקרים של אלימות פוליטית. ואת זה מנתחת טלי חתוקה בספר שלה "רגעי תיקון".
רצח רבין היה אירוע מאוד משמעותי בחיים הפוליטיים והרגשיים של (כמעט) כולנו. אבל לא רק עלינו הוא השפיע. הוא השפיע על הכיכר. היא הפכה לכיכר רבין. אמנם עוד קודם היא היתה מקום להפגנות, אבל באיזה אופן התקבע מאוד המעמד שלה כ"הכיכר" של העיר, כמרכז של העיר. המרכז בעל המשמעות.
מיד התחילו דיונים על עתיד הכיכר. על העיצוב שלה. כן חניון תת קרקעי או לא? ומה קורה לרחובות שליד?
טלי חתוקה תגיד משהו בסגנון: בשנות השבעים היה אבן גבירול רחוב חול. מתחת לעירייה, מקום שבו עומד היום גן העיר, היה, לא תאמינו - גן החיות של תל אביב. מהבית של הדודים שלי, חיים ויהודית, בשדרות דוד המלך אפשר היה להריח את צואת הפילים. לא ייאמן.
אז רצח רבין שינה את הכל? לא! זה מוגזם לגמרי. הרחוב התחיל בתהליך של התפתחות הרבה קודם, אבל רצח רבין היווה נקודה נוספת, אולי אפילו "קפיצה איכותית" בתהליך הזה. אבן גבירול הוא רחוב מרכזי בתל אביב.
וכך גם לגבי הדולפינריום. היה פיגוע. המקום הנשכח הזה עלה פתאום לכותרות. התחילו לדון בו. מה נעשה בו? מה גורלו. ואולי עוד נכונו לו עתידות?
ד"ר אושי שהם קראוס , פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. אפשר ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב, וכן את רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו ברשת א', קצה הקרחון " והפעם עם מוריה אבנימלך על כלכלה ומיתולוגיה.
לפנייה לכתב/ת 
