כך פרעה ניצל את משאבי הטבע - ונפל

לא חסרות לנו דוגמאות של מנהיגים וראשי מדינות אשר נוטים לייחס לעצמם את ההצלחה הכלכלית אשר נובעת מניצול משאבי הטבע הנמצאים במדינתם. דוגמא בולטת לכך, הינה השגשוג הכלכלי אשר פקד את יצרני הסחורות ברחבי תבל בעשור האחרון בעקבות העלייה התלולה במחירי הסחורות החל מתחילת שנות ה-2000.

• לטורים נוספים של פרשת שבוע כלכלית
  

ראשי מדינות ממדינות מגוונות כגון נורבגיה, ברזיל, רוסיה, ונצואלה, ארגנטינה ועוד, נהנו מפופולריות רבה תוך שלקחו לעצמם את הקרדיט לשיפור ברמת החיים של אזרחיהם בשנות הגאות. כעת, אחרי נפילה חדה במחירי הסחורות ובראשן מחירי הנפט, מתברר שההצלחה הזמנית של מדינות אלו נובעת בעיקר מניצול משאבי הטבע שברשותן ופחות מיישום מדיניות כלכלית מבריקה כזו או אחרת.

מדינות אלו, רובן ככולן, צפויות לעבור התכווצות משמעותית בכלכלה וחלקן אף יסבלו ממשברים פיננסיים של ממש.

גם בפרשות הקשורות ליציאת מצרים, פרשת וארא, אנו נפגשים עם דפוס התנהגות דומה. לדוגמה, פרעה מלך מצרים, אשר בטוח ביכולת עצמו ובהצלחתו הכלכלית ואינו מכיר בסיוע שמקבל ממשאבי הטבע. כאשר משה ואהרון באים לפניו (בפרשת שמות) - הוא מתייחס אליהם בביטול מוחלט:

וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה: כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ. וַיֹּאמְרוּ, אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ; נֵלְכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ--פֶּן-יִפְגָּעֵנוּ, בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם (שמות ו א-ד)

המדרש תנחומה מפרט את הדו-שיח אשר מתנהל בין משה ואהרן לבין פרעה כאשר פרעה טוען שכל הסיפור לגמרי מפוברק. אין דבר כזה "אלוהים" - ואני, פרעה, בעצם אדון העולם ואחראי לגורלי: "מתחלה שקר אתם מדברין, שאני הוא אדון העולם, ואני בראתי עצמי ואת נילוס (או היאור בשמו העברי הקדום), שנאמר, לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי"

המדרש בעצם שם בפיו של פרעה את הפסוק מיחזקאל הנביא:

"דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי. (יחזקאל כט ג)

הפסוק מוסבר יפה על ידי פירוש "מצודת דוד": "הַתַּנִּים הַגָּדוֹל" - לפי שכל שבח מצרים היה במה שהיאור השקה שדותיהם מבלי מטר השמים, לכן המשיל מלכה לתנין. "לִי יְאֹרִי" - היאור הוא לי להשקות שדותי ואין לי צורך במטר השמים. "וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי" - אני גדלתי ורוממתי את עצמי בחכמתי ובפועל ידי.

יהירות וביטחון עצמי מופרז

התמונה המצטיירת הן מפסוקי התורה והנביאים והן ממדרשי חז"ל הינה של רודן מצרי יהיר עם בטחון עצמי מופרז, החושב שגורלו נמצא רק בידי עצמו. זאת, בעיקר בשל אי תלותו במי הגשמים. אי התלות במי גשמים הופכת את מצרים למעצמה חקלאית וכלכלית תוך פיתוח טכנולוגי של מערכת תעלות אשר מספקת מים מהיאור לכל השדות.

מומיות של פרעונים בנות 3,600 שנה. פרעה חשב שגורלו נמצא רק בידי עצמו(צילום: AFP PHOTO/EGYPTIAN MINISTRY OF ANTIQUITIES)

גם כאשר מנסים לספק לו מופת לגבי מציאות בורא העולם, פרעה אינו מסוגל להשתכנע - אל אף עליונותו של משה על פני חכמי מצרים:

וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעֹה--יְהִי לְתַנִּין. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה; וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת-מַטֵּהוּ, לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו--וַיְהִי לְתַנִּין. וַיִּקְרָא, גַּם-פַּרְעֹה, לַחֲכָמִים, וְלַמְכַשְּׁפִים; וַיַּעֲשׂוּ גַם-הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, בְּלַהֲטֵיהֶם--כֵּן. וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ, וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִם; וַיִּבְלַע מַטֵּה-אַהֲרֹן, אֶת-מַטֹּתָם. יג וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר יְהוָה. (שמות ז ח- יג)

לכן, בפרשה שלנו כאשר הקב"ה בא להעניש את פרעה הוא מתחיל ממכת הדם אשר פוגעת אנושות בנילוס, שהוא הרי מקור העוצמה הכלכלית של מצרים:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה; מֵאֵן, לְשַׁלַּח הָעָם. לֵךְ אֶל-פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר, הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה, וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר; וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר-נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, תִּקַּח בְּיָדֶךָ. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי בַּמִּדְבָּר; וְהִנֵּה לֹא-שָׁמַעְתָּ, עַד-כֹּה. כֹּה, אָמַר יְהוָה, בְּזֹאת תֵּדַע, כִּי אֲנִי יְהוָה: הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר-בְּיָדִי, עַל-הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר--וְנֶהֶפְכוּ לְדָם. וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר (שמות ז יד- יח)

משה פוגש את פרעה

המפגש הזה מלא סמליות. משה פוגש את פרעה של שפת הנילוס, מקור העוצמה הכלכלית של מצרים, כאשר פרעה כבר מזדהה לגמרי עם הנהר אשר נהפך לחלק בלתי נפרד מאישיותו. משה מחזיק במטה שבו עשה את המופת המפורסם, כשפרעה רואה את עצמו כתנין הגדול השולט בכל עושר מצרים.

אלא שמשה מראה לו שיש מי שמושל עליו. כאשר המוט נמצא בידו של משה, התנין (או בשמו הנרדף ,הנחש, שהרי התנין הנו דומה לנחש כפי שהסביר מצודת דוד) אינו עצמאי אלא תלוי, ונשלט על ידי גורם חיצוני: בורא העולם. היהירות של פרעה נובעת מהביטחון הכלכלי שלו, ובורא עולם יכול לשנות בין רגע את פניה של מציאות זו.

כאשר עם ישראל יוצא מהמציאות של העבדות במצרים, התורה מוצאת לנכון להדגיש לנו את ההבדל בין מצרים ובין ארץ ישראל:

כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם: אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ--אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם. אֶרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ: תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ--מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. (דברים י י-יב)

אל לנו לשייך את הצלחתנו הכלכלית אך ורק לכוחות עצמנו, אלא חשוב להכיר בעובדה שבורא העולם סיפק לנו את משאבי הטבע ואסור לקחת שום דבר כמובן מאליו. עלינו להפגין מידה רבה של הכרת תודה לגבי התנאים הפיזיים אשר מספקים לנו יכולת להתפרנס ולהצליח במובן החומרי והכלכלי.

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד