היכונו לקריסת הקפיטליזם. או שלא

הטור הזה הוא השלישי והאחרון בסדרה המציגה את טענתו של סוציולוג הכלכלה עמנואל ולרשטיין. הנקודה המרכזית של ולרשטיין היא שהקפיטליזם עומד להיעלם בדרך כמו-טבעית, ובמקומו עומדת לצמוח שיטה כלכלית חברתית חדשה.

מהי השיטה הזו? אנחנו לא יודעים. האם תהיה טובה יותר או גרועה יותר? אנחנו לא יודעים. ולרשטיין רוצה להסביר כאן רק את סצינת הסיום. ומילה חשובה לפני שנתחיל. ולרשטיין - לפחות בהקשר הזה - לא שופט את הקפיטליזם. כאן הוא מציג ניתוח מבני. לכן, אנא, אל תקראו את הטור הזה כטור ביקורת נגד המערכת הקפיטליסטית וגם לא כטור ששמח על היעלמותה. נתחיל.

קפיטליזם הוא מערכת עם התחלה וסוף

בקצרצרה, אני חוזר על הטורים האחרונים. לפי ולרשטיין הקפיטליזם הוא מערכת חברתית. ולכן גם לקפיטליזם, כמו לכל מערכת, יש התחלה, תקופת שגשוג ותקופת דעיכה. הקפיטליזם, שנוצר לפני כ-500 שנה ושגשג בעולם המערבי - עומד להתפוגג. כך טוען ולרשטיין. ומעניין, שלפי ולרשטיין ההצלחה של הקפיטליזם היא העומדת ביסוד המיצוי העצמי שלו. במילים אחרות: בזכות הקפיטליזם, החברה התפתחה, הבשילה ועכשיו היא גדולה על הקפיטליזם. הקפיטליזם לא יכול להכיל עוד את ההתפתחות של עצמו. הוא מיצה את עצמו.

בעל מפעל מרוויח משתמש בחלק מהכסף לצרכים היומיומיים שלו, אבל את היתר הוא משקיע. למשל, הוא משקיע במפעל חדש. ולמה? כדי להרוויח יותר. וכשהוא מרוויח יותר, הוא משקיע בבורסה. ולמה? כדי לשמר ערך ולהרוויח יותר.

לבעלי ההון כבר לא יישאר רווח

כדי שהקפיטליזם יצליח לקיים את עצמו, כלומר לאפשר צבירה אינסופית של רווח, צריכים להתקיים כמה תנאים בסיסיים. המערכת הקפיטליסטית חייבת להגביר כל הזמן את הייצור שלה ולהשיג עוד משאבים, עוד עובדים ועוד שווקים שיקנו את המוצרים. אם לא יווצרו שווקים חדשים, לא יהיה איפה להשקיע את הכסף והמערכת עלולה לקרוס;

תנאי שני הוא שהמדינה המודרנית תסייע לקפיטליזם באמצעות חוקים ותקנות. המדינה צריכה לשמור על המפעלים, כלומר לספק ביטחון מאויבים, והיא גם צריכה, לדוגמה, לאפשר לקפיטליזם להיפטר מהנזקים שהוא גורם לסביבה. את אלה מממן משלם המיסים. התנאי השני גורר את התנאי השלישי: המדינה חייבת להיות חזקה כדי לאפשר את אלה.

(צילום: shutterstock)

הקפיטליזם, ולרשטיין אומר לנו, הצמיח את החברה הדמוקרטית-ליברלית המערבית (בכל הווריאציות שלה), אבל המערכת הזו לא מחזיקה. הדמוקרטיה הקפיטליסטית ממוטטת את עצמה. תראו את המחאה החברתית הישראלית, ולרשטיין היה אומר - המערכת היטיבה את מצבם הכלכלי של יותר ויותר אנשים, והמערכת הזאת מאפשרת ליותר ויותר אנשים לימודים מכל מיני סוגים. אנשים מתפתחים, צומחים ומבינים את עצמם ואת העולם טוב יותר. האינטרנט, שהוא תוצר המערכת הקפיטליסטית, מסייע גם הוא לצמיחה האישית הזו. והנה, אנחנו רוצים יותר ויותר תנאים של רווחה.

גם הגלובליזציה מחלישה

במחאה רצינו חינוך חינם לגילאים צעירים יותר, רצינו חופשות לידה גדולות יותר, משכורות גבוהות יותר, מערכת בריאות טובה יותר, פנסיות ועוד. אבל אנחנו גם לא רוצים לשלם יותר מיסים. אז מי ישלם, שואלת המערכת הקפיטליסטית. "בעלי ההון", נגיד אנחנו. אבל הבעיה היא שככל שבעלי ההון ישלמו יותר מס, הם ירוויחו פחות. וככל שהם ירוויחו פחות, הייצור יהיה עבורם כדאי פחות.

הגזמת, נגיד לוולרשטיין, הם מרוויחים עלינו כל כך הרבה. לא יזיק שישלמו עוד. כן, יגיד לנו ולרשטיין. גם אם אתם צודקים, אני מדבר על תהליך שהולך ומתגבר. ובסופו, אולי בעוד כמה עשרות שנים, הייצור כבר לא ישתלם.

אם בעבר המדינה טיפלה בזיהום האקולוגי בשיטות שונות ומימנה את הטיפול הזה באמצעותינו - כלומר, באמצעות המסים שלנו - הרי שכיום אנחנו פחות ופחות מסכימים לממן את זה. אנחנו דורשים לקנוס את היצרנים, ולהטיל עליהם את האחריות הכספית. והנה, שוב הם מרוויחים פחות. וכשהם ירוויחו פחות ופחות - לא יהיה להם כדאי לייצר.

אז מה? אנחנו שואלים את ולרשטיין, אז שלא ירוויחו, אנחנו אומרים. אין בעיה, יגיד ולרשטיין: אני לא תומך כאן ב"עשירים" או ב"יצרנים". אני פשוט מתאר תהליך שבו הייצור יפסיק להיות משתלם, ואז לא יהיו מקומות עבודה, ואז הכלכלה תקרוס ואיתה הדמוקרטיה שלנו במערב. ואז, מתוך הבלגן, ייווצר משהו חדש.

(צילום: shutterstock)

זוכרים את התנאי השלישי לשגשוג הקפיטליזם? ובכן, לפי ולרשטיין, הקפיטליזם זקוק למדינה חזקה. דיברנו על זה בטורים הקודמים. כדי שיצרן ישראלי ירוויח כדאי לו להמציא פטנט חדש, וכדי שהוא ייצר בהצלחה את המוצר לטובת הכלכלה, הוא זקוק להטבות מהמדינה. למשל, למערכת רישום פטנטים ולמערכת אכיפה. אבל הגלובליזציה, שגם היא תוצר ההצלחה של הקפיטליזם, מחלישה את המדינה. והנה עוד כרסום קטן בחוסן של המערכת.

ומה אומרים העתידניים הכלכליים?

כשאני קורא את מה שכתב ולרשטיין ואת ההצגה המצומצמת שלי כאן, החורים בתיאוריה שלו קופצים לעיניים. הנה, רק לשם דוגמה: האם באמת הציבור ימשיך להתחזק ולכרסם ברווחים של בעלי ההון? לא בטוח. עתידנים כלכליים מדברים על עולם שבו צריכים פחות ופחות עובדים - וזה אומר מובטלים רבים. וכשיש אבטלה קשה, הכוח של נותני העבודה - היצרנים - רק גדל. ואז הם יכולים לשלם פחות ולהרוויח יותר. והנה התזה קורסת. מצד שני, ולרשטיין יוכל לטעון שמאות מיליני מובטלים כרוניים שהוחלפו בידי רובוטים ימוטטו את השיטה בעצמם.

ועוד סיכום: בשלושת הטורים האחרונים אני משתמש במאמרו של ולרשטיין, "משבר מבני, או: מדוע הקפיטליזם יפסיק להשתלם לקפיטליסטים". המאמר מופיע בספר מרתק: "Does capitalism have a future?". בטורים הבאים נציץ במאמרו של רנדל קולינס (Randall Collins) על אובדן העבודה של מעמד הביניים. המאמר הזה מופיע - גם הוא -באותו ספר. בעצם, אנחנו עוברים לגישה שונה לגבי עתיד הקפיטליזם.

הכותב הוא מומחה לפילוסופיה של הכלכלה, מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות, ומגיש את תוכניות הרדיו "קצה הקרחון " ו-"הויקיפדים - בעקבות הזהב הדיגיטלי " ברשת א' בקול ישראל