יש בנקים, אבל זה לא קפיטליזם. אז מה זה?

בטור הקודם התחלתי בניסוי מחשבתי חדש. המטרה היא לשחק עם המושגים של קפיטליזם וקומוניזם ולשלב אותם למערכת אחת קוהרנטית. את התפישה שאותה אני מציג במשחק החשיבה הזה יצר פרופסור דייויד שוויקרט, והוא קורה לה "דמוקרטיה כלכלית".

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס בערוץ כלכלה :

• דמוקרטיה? אולי כשנבחר את הבוס שלנו
• האם אנו קרובים לסופו של מעמד הביניים?
• האם הסינים וההודים יצילו את המשרות שלנו?
  

בשלוש שורות, אפשר לכתוב ששוויקרט מדמיין חברה שבה יש שוק חופשי כמעט מוחלט. השוק של שוויקרט לא פחות חופשי מהשוק של ימינו, אבל מוגבל במקומות שונים מהמגבלות של היום. בשוק הזה מתחרות ביניהן קומונות של עובדים שמתאגדים באופן חופשי כדי לייצר עסקים חדשים. כל אלה נהנים מבנקים ממשלתיים שמתחרים ביניהם בשוק החופשי.

ועכשיו, בהרחבה.

בודפשט, שנות ה-80

האם הקפיטליזם רע או טוב? התשובה יחסית. תלוי למי. ובכל זאת, כלכלנים ואנשי מדעי החברה מוצאים לא מעט פגמים במערכת הזו. לשוויקרט, פרופסור לפילוסופיה ומתמטיקה, מפריעים כמה דברים.

קובה הקומוניסטית. האם אנחנו רוצים לחזור למשטר סובייטי? בוודאי שלא(צילום: רויטרס)

קודם כל, הוא טוען, יש כאן בעיה עקרונית - בעיה של חוסר בדמוקרטיה דווקא במקום שבו אנחנו מבלים את החלק הגדול ביותר של החיים שלנו; מקום העבודה. אנחנו מנויידים ממקום למקום על פי דרישות השוק, ושם פוגשים בוסים שלא תמיד לרוחנו (ואנחנו לא לרוחם). מדוע שינהלו אותנו בצורה "טוטליטרית"? הוא שואל.

בעיה נוספת קשורה לחוסר הישע שלנו ולהיסחפות שלנו בזרם החזק של שוק העבודה החופשי. הפתיחה של עסקים חדשים והסגירה שלהם אינה בידינו. ולא רק שאינה בידינו, היא גם לא תמיד בידי הבעלים ולא תמיד בידי המדינה אפילו. מה ששולט כאן הוא השוק הפיננסי החופשי. ולשוק הפיננסים של ימינו יש אינטרסים מבניים משל עצמו ואלה לא תמיד תואמים את הצרכים שלנו.

סיבוב ספקולטיבי של קרן אדירה בארצות הברית יכול לגרום לפיטורין של מאות במקום אחד ולשכירת מאות במקום אחר. כל זה נעשה לא מסיבות "ענייניות", יגיד לנו שוויקרט. הפתרון שמציע שוויקרט הוא בעלות משותפת של העובדים על אמצעי הייצור של המשק; במילים אחרות: כל בני החברה, האזרחים, יהיו הבעלים של כל המכונות, המפעלים וכו'. נשמע מוכר? כן, נשמע כמו קומוניזם סובייטי. מוצא חן בעיניכם? כנראה שלא. אבל גם שוויקרט לא אוהב את המודל הישן של הקומוניזם הסובייטי. הוא מדבר על משהו אחר לגמרי. על קומוניזם קפיטליסטי.

בסיור הראשון שלי בהונגריה, המדינה ממנה עלה לארץ אבי, נתקלתי בתופעה מוזרה. עשרות חנויות דלות, מכוערות, וברובן נמכרת סחורה זהה. השירות גרוע. גם המפעלים, כך כולנו יודעים, לא פעלו בצורה היעילה ביותר, בלשון המעטה. הציבור סבל מעודפי ייצור לצד מחסור קיצוני במוצרים מסוימים. נוסף לאלה שלטון עריץ, פחד וחוסר ביטחון. ולצד כל אלה, גם רמה סבירה של שוויון הכנסות, חינוך לכולם ופנסיה וביטוח לאומי מינימלי מסוג כלשהו. כל זה מוכר לנו, ורובינו לא רוצים לחזור לשם. גם שוויקרט לא.

הונגריה הקומוניסטית. הציבור סבל מעודפי ייצור לצד מחסור קיצוני במוצרים מסוימים(צילום: gettyimages)

אם כך, איך אפשר לייצר בעלות משותפת של כל האזרחים על כל הרכוש החברתי, לחלק אותו בצורה טובה ויעילה, לשמור על חופש חברתי ולאפשר יעילות וחיוניות של הייצור. התשובה היא קומונות שמתחרות ביניהן בשוק חופשי.

המודל

בואו נכנס לעולם המתוכנן של דייויד שוויקרט. אני צריך ורוצה להתפרנס. אני מחפש עבודה. נניח שאני מתכנת מחשבים. אני פונה לחברת תוכנה. חברת התוכנה נראית כמו חברות תוכנה בימינו. עובדים בה אותם טיפוסים. הכל דומה. יש הבדל אחד: החברה לא שייכת לבעלים מסתורי; משקיע או בעלי מניות. היא שייכת לכל האזרחים; למדינה, וזה בשותפות עם העובדים.

את החברה הקים יזם. הוא רצה להצליח. לכן הוא פנה לבנק לקבל הלוואה. הבנק עצמו מחזיק בהון שאינו פרטי. ההון - הכסף - הוא כסף של המדינה. וכאן, אולי רק כאן, באה השותפות של העסק החדש שנוצר, עם המדינה. המדינה, כלומר חבר האזרחים, הוא שהלווה ליזם את הכסף.

עכשיו היזם מגייס עובדים וקונה ציוד; למשל שולחנות ולפטופים. הוא מכיר את עצמו, הוא יזם מבריק, יש לו רעיון טוב כנראה, אבל הוא לא מנהל טוב. האם הוא יתעקש לנהל? לא! הוא כבר ניהל בעבר, הכשיל את החברה הקודמת וגרם לה לפשיטת רגל ולפירוק.

זו הסיבה שהבנק התנה את ההלוואה במציאת מנהל מקצועי. והנה לנו כבר שני שותפים שעובדים בחברה: היזם והמנכ"ל. עכשיו מראיינים מתכנתים. לטובים ביותר מציעים אחוזים מסוימים בבעלות על החברה, ולאחרים מציעים אחוזים בגובה שונה. אתה לא מספיק טוב? לא למדת? לא התעדכנת? תרוויח פחות. אנחנו בשוק חופשי.

והנה, יש לנו חברה שבה בעלי מקצועות שונים. כל אחד פועל בתחומו ויש לו אינטרס רב לעשות את התפקיד שלו בצורה הטובה ביותר. אם לא יתפקד טוב, החברה עלולה להיכשל. אם הוא סומך על כך שאחרים יעבדו והוא לא, הוא עלול להתבקש לעזוב. יש מנהל. אבל המנהל הוא נציג של העובדים. ויחד עם העובדים, הוא בונה את הרווחיות של החברה. ואיך זה מתנהל? ובאיזה אופן כל המכונות והציוד שייכים למדינה? על כך בטור הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים להאזין לתכנית הרדיו שלי "הויקיפדים – בעקבות הזהב הדיגיטלי " המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל