שיתוף המוני: הקומוניזם הדיגיטלי

המושג קומוניזם הוא מושג מורכב, אפשר לדבר על קומוניזם בוריאציות שונות בפילוסופיה הישנה, יש את הקומוניזם התיאורטי של המאה ה-19 והמאה ה-20 וכולנו מכירים, כמובן, את המדינות הקומוניסטיות של המאה העשרים.

בדרך כלל כשמדברים על משטר קומוניסטי מתכוונים לצורת המשטר הטוטליטרית שנהגה בגוש המזרחי במאה ה-20, והמחשבות על המשטר הזה לא עושות לנו חשק להחיות אותו. אבל כשמדובר בקומוניזם דיגיטלי אין כוונה ללכת לכיוונים האלה, הכוונה כאן שונה כמעט לגמרי.

אולם, רעיון אחד שמאפיין את הקומוניזם של המדינה יכול להתהפך, להשתנות ולהפוך מעניין בהקשר של העולם הדיגיטלי של ימינו. אחד מהמאפיינים של מדינות הגוש המזרחי היה שחלק גדול מהרכוש היה שייך למדינה - בנקים, תשתיות, חוות חקלאיות, מפעלים, תחנות כוח, חברות עסקיות – כמעט הכל היה בבעלות המדינה. האם הדבר הזה היה חיובי או שלילי?

רובינו מניחים שהדבר הזה לא היה נכון כלכלית והיה לו חלק משמעותי בקריסה של השלטון בברית המועצות. רובנו לא אוהבים את התפקיד הפוליטי-חברתי-רודני שיש למדינה שמחזיקה בכל אמצעי היצור במשק. אבל בואו נדמיין לרגע עולם אחר - עולם קפיטליסטי ליברלי, כמו זה שבו אנו חיים, אבל בעולם מדומיין זה יהיו איים של רכוש שיהיו שייכים לקבוצות גדולות ברוח הקיבוצים, או שיהיו שייכים אפילו לאנושות כולה. רכוש משותף.

דוגמת הקיבוץ

וואקף

ניתן נדמיין התארגנות כלכלית שמפעילה רכוש לטובת "האנושות" כולה - זו יכולה להיות התארגנות כלכלית שבבעלותה כלי רכב שפועלים לטובת האנושות או אולי סוג של בנק שמלווה בריבית הכי נמוכה שאפשר לבני העיר שבה הוא ממוקם. נדמיין עכשיו שהבנק הזה שייך לכולנו, "שייך לאנושות". נשמע הזוי, נשמע מוזר. אכן, אפילו בדמיון זה לא מובן. מה נפירוש שייך לכולנו? איך בנק יכול להיות שייך לכולם? מה זה אומר מבחינה משפטית ומבחינה ניהולית?

ניתן להדגים מחשבה זו באמצעות דוגמה קיצונית: אנשים שמקדישים את הרכוש שלהם לאלוהים, באיסלם למשל.

הרכוש מוקדש לאללה ולקהילת המאמינים, והקהילה יכולה להשתמש ברכוש למטרות החברתיות והדתיות שאיתן היא מזדהה, הדבר הזה נקרא וואקף.

האם ניתן לייצר בנק שמוקדש לאנושות כולה כוואקף? עמותה שתפעל אך ורק לטובת מטרות שהגדרנו ותמשיך כך לאורך זמן? התשובה מורכבת.

המשימה אפשרית, אבל מאחר ש"אנושות" היא מושג מעורפל ומאחר ש"האנושות" עצמה לא מאורגנת ולא בנויה לנהל רכוש אנושי בפועל, צריך למנות לה מעין מועצה שתנהל את הרכוש לטובת אותה "אנושות", וכאן מתעוררת בעיה. מועצות ניהול כאלה נוטות במהלך השנים לפעול לטובת החברים שמנהלים אותן ולטובת האינטרסים שהם מזוהים איתם. או במילים פשוטות, הרכוש שהוקדש לטובת הדבר העמום הזה שנקרא "האנושות" הופך לחצר פרטית של הגוף שמנהל אותו, וזו הבעיה בוואקף אנושי.

וכאן אנחנו מגיעים לחידוש של תקופתנו: וואקף דיגיטלי. נדמיין קבוצה של מליון מתנדבים המוכנים לנהל עמותה לטובת האנושות, הם צריכים לאפשר לעצמם לנהל, אבל בו בזמן לנתק את עצמם מניהול זה. לכן הם ממציאים מתקן מיוחד, קופסת ניהול ממוחשבת ואטומה. לכל אחד ממיליון המתנדבים יש קופסה כזו וכל אחד מהם וכל הקופסאות מחוברות יחד. יחד הן מהוות מתקן משוכלל לניהול הסכמות ולמעקב אחר החלטות. קופסאות אלו מתוכנתות מראש לפעול על פי עקרונות שנקבעו מראש והן פועלות באופן אוטומטי.

המחזיקים בקופסאות תורמים בעצם רק את המקום; את ההחזקה שלהן. הם לא יכולים לשנות את חוקי ההפעלה ולא את המטרות הראשוניות שהוגדרו.

מאחר שהם רבים כל כך, הם לא יכולים לבצע התערבות פרטית. למערכת הקופסאות האלה יש שם. היא נקראת בלוקצ'יין (Blockchain) והיא מסוגלת לעשות את מה שתואר, למשל, לנהל מעין בנק או חברת מוניות. הבלוקצ'יין לא שייך לאף אחד ואולי שייך לכולם, והוא יכול לתפקד כמו וואקף הגון באופן מוחלט.

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים להאזין לתכנית הרדיו שלי "בעקבות הזהב" המשודרת בימי רביעי ב-12:05, ברשת א' של קול ישראל, ולהציץ בספר המבוא לפילוסופיה שלי "החור שבבייגל - מבוא ידידותי לפילוסופיה" .