שיטת "שוד התקציב": הלילה שבו החרדים כמעט הפילו ממשלה
באישור התקציב הדו-שנתי האחרון מספר חברי כנסת קיבלו מיליונים כדי שהוא יעבור בהצבעה בוועדת הכספים. צבי לביא נזכר בלילה אחד במרס 1991 שבו הממשלה כמעט ונפלה בגלל עשרות מיליוני שקלים שכונו "כספים ייחודיים", אותם החרדים דרשו - ולבסוף קיבלו
משלחת גבאי העמותה החרדית "להנחלת מורשת ים-סוף" לא עלתה לכנסת בירושלים בכוונת זדון להפיל ממשלה באותו שבוע אחרון של מרס 1991. הגבאים רק ציפו לגבות את הצ'ק השנתי שיבטיח את קיומם. בעלון השיווק שלהם, אמנם נכתב שהכסף מיועד "להכשיר קריינים של פרקי מורשת יציאת מצרים", אבל איש לא בודק בציציותיהם. הם חוזרים על התרגיל כבר חמש שנים, ולא היה ספק שיצליחו גם הפעם.
הכספים האלה, ה"ייחודיים" לפי כינויים, לא היו שקופים מעולם ולא חולקו כמספר הנזקקים להם. החלוקה הייתה בהתאם לגיבוי הפוליטי שלהם בכנסת. שיטה מבישה שהחלה בתקופה שבה תמיכות ממשלתיות בעמותות חינוכיות ותרבותיות שאינן בתי ספר, תזמורות תיאטרונים ומוזיאונים, לא היו מעוגנות כדין בתקציב המדינה. אולי הכרח בל יגונה אלמלא הבלון גדל פרא, והתדרדר משנה לשנה. עד לאותו לילה שכמעט התפוצץ עם הממשלה.
הבלון נוצר בלחץ חברי כנסת מהקצאה גלובלית של האוצר לתמיכות. חלוקתה לנתמכים הופקדה בידי ועדת הכספים, המורכבת מרוב סיעות הבית. חלוקת ה"ייחודיים", תמיד ערב אישור התקציב, נעשתה ברעש המיקוח הסיעתי התואם את מספר חברי הסיעה ומשקלם הפוליטי. רשימת הזכאים וחלקם בעוגה נסגרו בלילה ארוך וסוער תחת לחץ אטומי של העמותות, מאבקי כוח ודילים בשיטת "שמור לי ואשמור לך" בין קואליציה לאופוזיציה.
הזיכרון האישי שלי מהלילה האחרון של מרס 91', ערב שנת התקציב הדו-שנתי החדש שהחלה השבוע, עלה בגלל אירוע שולי שחולל בכנסת מהומה קטנה אבל עשה כותרות גדולות. הן מילאו רעב תקשורתי כתוצאה מהעברה משעממת כלאחר יד של תקציב שגרתי ללא גזירות. הפוליטיקה והתקשורת ניפחו אפיזודה של הקצבת 350 מיליון שקל לח"כי הקואליציה למימון מטרות שקופחו בתקציב אבל חשובות למקורביהם.
המבקרים הגזימו בהשוואת ההקצבה הזאת ל"ייחודיים" הפרועים שנקברו בלילה ההוא שהיה האחרון לשיטה המבישה של התמיכות הפוליטיות. מאז היא הוחלפה במתכונת א-פוליטית, מוסדרת, שקופה כדין כמידת האפשר בתקציב המדינה, או מעוגנת בהסכמים הקואליציוניים הגלויים שנחתמים ערב הקמת כל ממשלה. המבקרים והתקשורת שלא הכירו את ה"ייחודיים" לא ידעו שהפעם כספים אלה לא חרגו ממסגרתם וייעודם בתקציב.
הכספים שנשמרו למשחקים הפוליטיים
האוצר מאשר כיום שרוב הסכומים נכללו מראש בסעיפים השמורים למשחקים פוליטיים, שאין מנוס מהם במיקוחי התקציב בממשלה ובכנסת מניסיונו בארץ מהקמת המדינה, ומהשנים הרעות של ה"ייחודיים" שפרצו גדרות. מנהג קיים גם בדמוקרטיות המערביות. החידוש ב-350 מיליון שקל היה בתרגיל שבו הם לוקטו מתקציבים קיימים ורק נרשמו על שמות ח"כים כהישגים חברתיים אישיים שיביאו בפרימריס לבחירתם לכנסת הבאה.
חלקן היחסי בתקציב הדו שנתי היה דומה לזה של ה"ייחודיים" בתקציב מלפני 26 שנה (פחות מאלפית האחוז). אבל מוגזם היה להשוות גם את משקלם הפוליטי. היום הן טיפה קוסמטית בים. אז היה תלוי בהם גורל ממשלת הליכוד בראשות יצחק שמיר שרק קמה מפירוק ממשלת האחדות עם המערך השמאלי אחרי שלטונה בעשור הקודם. נכות הליכוד נבעה גם מפרישת הימין הלאומני בגלל פגישת שמיר עם הפלסטינים בוועידת מדריד.
משענתו הקואליציונית היחידה של שמיר היו 12 ח"כי הגוש הדתי-חרדי (מפד"ל, ש"ס פלוס). אבל ישיבתם בממשלה היתה תלויה בקיומם של ה"ייחודיים" ובנתח שיקבלו מ-90 מיליון השקל שקצב שר האוצר יצחק מודעי. זאת כשמפד"ל לוחצת לביטול ה"ייחודיים" בגלל קיפוחה לטובת החרדים שכבר סחטו את רוב הקופה – כ-70 מיליון – פי 10 מחלקם היחסי בכנסת (8 לבד) – שלא השביעו את רעבונם.
הידיעה שגורל הממשלה תלוי בהם רק הגבירה את תיאבון החרדים, הנאנקים תחת לחץ העמותות החרדיות, שהסתערותם על הכנסת הייתה בממדים שלא נודעו בתולדות המשכן. מאות גבאי עמותות ארבו להם מאחורי דלת ועדת הכספים, נדחקים כקבצנים רעבים לכל שקל. בדקה ה-89 טרם הושג רוב לחלוקת הייחודיים. המילה האחרונה של הסיעות בגודל הדילים שייעשו ביניהן, וככל שגדלו הידרדר טיבם בין תמיכות אמת לשוחד פוליטי. מודעי היה הפעם נדיב מבעבר אבל גם נדיבותו לא הספיקה. זאת כש-50 מיליון עמדו לפרנס ישיבות ומוסדות חינוך אחרים במגזר החרדי-דתי, כ-30 מיליון לתרבות תורנית וחילונית ורק כ-10 מיליון לחלוקה בין תנועות נוער ומוסדות חברתיים שבחסות המפלגות הגדולות.
"נעשה ממך פיסטוק קטן"
נווט הוועדה, ח"כ אריאל ויינשטיין מהליכוד ("השוטר של מודעי") נראה כמו שק אגרוף חבוט אחרי מלחמת התשה בימים ובלילות האחרונים. תקציב המיליארדים לביטחון עבר בניצוחו בקלילות, תוך יום-יומיים. אבל את חלוקת "הכסף הקטן" של הייחודיים לא עלה בידו להשלים למרות הזמן וכאבי הראש שהשקיע בהם יותר משבוע. מכל זה הוא עוד יצא "מושמץ הוועדה" מרוב הגידופים שספג בהתמקחויות בין ובתוך המחנות.
ישיבות הוועדה לא היו פומביות בימים ההם. ההדלפות והדי הצעקות מהחדר לא שיקפו כבוד אנושי ודרך ארץ. הקטעים שנחשפו מהסדק בדלת שנפתחה לפרקים גרועים מפניני השוק: "אתה חושב שאתה גדול אבל נעשה ממך פיסטוק קטן"... "איתנו לא תשחקו ברמאות אחרת אין לכם ממשלה"... וכשהיו"ר, הרב משה זאב פלדמן (אגודת ישראל) הסתודד עם מישהו הטיחו בשניהם: "גנבים... לא ניתן לכם לשדוד את כספי הציבור!"
פלדמן נראה חסר אונים. כשנשלח ממפלגתו לראשות הוועדה הוא הצדיק את המינוי בסיפור על "הסבתא שלי שלימדה אותי כי 2 ועוד 2 הם 4". הוא לא הופתע כשח"כ יאיר לוי (ש"ס) שלף את הכסף לחרדים שחסר למודעי: 22 מיליון שקל מתקציב החינוך. הוא דרש לחלקם בין ש"ס לאגודה. ויינשטיין שאל אם התוספת על דעת מודעי. פלדמן הנהן בראשו. ויינשטיין ביקש אישור בכתב ופלדמן נתן.
ויינשטיין צלצל למודעי וקיבל הכחשה. מהעבודה ושות' צעקו על לוי: "אתה חתיכת ילד דבילי שמנהל את העסק כמו בית זונות!", לוי: "גם אתם ילדים מפגרים". ויינשטיין צעק על הגוש החרדי: "עשקתם אותנו, מכרתם אותנו". אבל למחרת בבוקר נזכר מודעי שבעצם הוא כן אישר לקחת את ה-22 מיליון מתקציב החינוך, בתנאי שיחולקו "לא רק בין החרדים אלא בין כל הדתיים". מדוע לא נקב בשם המפד"ל?
בצהריים, במהלך האחרון לאישור חוק ההסדרים במליאה לפני התקציב, עלתה להצבעה הסתייגות מפתיעה מהאופוזיציה "לבטל את הייחודיים". ח"כ חיים אורון (ג'ומס) מהמערך-מפ"ם יזם אותה אחרי רמז מווינשטיין. הוא הזכיר את אינדיאנה ג'ונס מהסרט על מלחמתו ב"שודדי התיבה האבודה". ההסתייגות התקבלה בגלל הימנעות מפד"ל, ושמיר הזעיק את ראשיה משולחן הממשלה המשותק לחקירה בלשכתו.
השר זבולון המר שחזר את המעמד כ"מסדר נזיפה של כיתת טירונים". שמיר קרא מהנייר איום יבש לפטר את השרים אם לא יתמכו בממשלה "ולעזאזל השותפות הפוליטית", כך המר שציטט את שמיר שלא נתן לגמור משפט למי שניסה לפתוח את הפה. אחרי חצות נרגע שמיר ואפילו חייך כדי לא לאבד את תמיכת השרים בהצבעה על התקציב. השרים המר ואבנר שאקי טענו כי במעמד המשפיל כבר לא היה אכפת להם מהכסף.
הם היו מוכנים להתכופף לפחות על "שלילת הכשרות מהשרץ בהיכל", כפי שקראו ל"ייחודיים". בוועדת הכספים המפולגת כבר חשו ב"צחנת השרץ", כשח"כי הליכוד דן תיכון ויגאל הורוביץ הלכו הביתה. "נוכחנו שהחרדים שדדו לנו את כל הקופה", אמר תיכון. הורוביץ שהיה בעשור הקודם שר האוצר התפטר כשאיש לא הקשיב לקריאתו "משוגעים רדו מהגג", אחרת יקרוס המשק מרוב כוונות טובות "להיטיב עם העם" בנוסח בגין.
לדן תיכון אמר הורוביץ כשנטשו את חגיגת הייחודיים, "הלילה נוכחתי שכמה מהמשוגעים ההם ירדו מהגג לוועדת הכספים". בכנסת חששו כל רגע מנפילת הממשלה אם מחלוקת הייחודיים לא תוכרע בוועדה. כי בלי הייחודיים כדרישת מפד"ל המורדת אין חרדים בקואליציה, כמו שלא תהיה קואליציה גם בלעדי המפד"ל המקופחת כי הגדלת האתנן לפיוסה יכולה לבוא רק על חשבון החרדים שחלקם בעוגה היה מעל ומעבר למגיע להם.
מפד"ל התפשרה בזול על נסיגתה במליאה מתמיכתה בהסתייגות לביטול "הייחודיים" תמורת התחייבות הממשלה לבטלם במושב הבא בחוק נפרד. את תמיכתה בחלוקת הייחודיים בוועדת הכספים קנה מודעי תמורת ה-6 מיליון שקל שביקשה קודם והוא התעקש על 3 וחצי מיליון. הרוב לייחודיים הושג בוועדה לאחר שהוסיפו לחרדים 10 מיליון שקל מתוך ה-20 מיליון ששלף ח"כ לוי (ש"ס) מהרזרבה של משרד החינוך.
המיקוח על התוספת נמשך 10 שעות. מיליון שקל בכל שעה. החרדים המותשים, התפשרו במיליון העשירי כדי להציל את הממשלה. אחרי שמודעי פרץ את מסגרת הייחודיים מ-90 מיליון ל-100 מיליון, שאל אותו לפנות בוקר שר הפנים אריה דרעי: "מדוע שברת את המילה שלך ולא עצרת את הוספת ה-10 מיליון שקל אחרי שנשבעת בערב לסגור את המדינה אם תהיה חריגה בייחודיים, כשבערב יכולת לגמור עם המפד"ל יותר בזול?"
מודעי השיב: "כשהתעקשת, כל העסק נמרח מדי עד שהרחתי כי שמיר עומד לחדש את ממשלת האחדות עם המערך". האמת הייתה שהשר נאלץ לדחות מהצהרים ללילה טיסה מתוכננת לחופשה בחו"ל, והוא אכן טס בלי לחכות להצבעה על התקציב בידיעה שהרוב מובטח בלעדיו אך לא בלעדי הייחודיים. התקציב אושר ערב חג ופגרת הפסח. לעבודה במושב הקיץ חזרו ממשלה חבולה וכנסת מתביישת.
.jpg "משמאל: שר הפנים אריה דרעי, ח\"כ יאיר לוי ושר התקשורת פנחסי (צילום: מיכאל קרמר)")
ואז השתנו הכללים
רק הח"כים וגבאי העמותות החרדיות שנהנו ממשב הייחודיים צחקו כל הדרך אל הבנק. התחייבות הממשלה להעביר במושב זה את החוק לביטול הייחודיים לא התממשה בגלל שנת התקציב המקוצרת והשנה הבאה שכבר תהיה חופפת את השנה האזרחית מ-1 בינואר עד 31 בדצמבר. בקיץ 1992 נערכו הבחירות לכנסת ה-12. המערך ניצח ובמושב החורף הראשון של ממשלת רבין השנייה קבר ח"כ זבולון המר סופית את "שרץ הייחודיים".
החוק החדש שעבר הכתיב נוהל מהפכני, שוויוני ושקוף לחלוקת התמיכות לעמותות. זאת בתנאי שיעמדו באמות מבחן פומביות שיפרסמו משרדי הממשלה האחראים לתחומים הפעילות החינוכיים והחברתיים. כל משרד יקבל תקציב לתמיכות במוסדות ציבור, שיעוגנו בתקציב המדינה. מאז נחלק התקציב בין העמותות הזכאיות לתמיכה על פי מסמכי הפעילות והמאזן של כל עמותה. החלוקה אמורה להיות עניינית ללא משוא פנים כלשהו.
ספיגת הייחודיים נמשכת גם בתמיכות הממשלתיות שבהסכמים הקואליציוניים אחרי כל בחירות ובתחזוקת הקואליציות בין הבחירות. תמיכות אלה הופיעו בתקציב המדינה השנתי תחת סעיפים מיוחדים וגלויים אך נפרדים מחוץ לבסיס התקציב שמבטיח קביעות. כספי התמיכות נכללים בתקציב גם ב"כיסים" המוסווים תחת סעיפים מוגדלים אך גמישים בחלקם לצרכים פוליטיים. המפה ידועה רק לפקידי האוצר.
שינוי המטרות בתקציב חייב באישור הממשלה וועדת הכספים. סוד גלוי הוא שבכיסים אלה נחבא מלאי החירום של האוצר לאתנני הממשלות שמחוץ לתקציב להמרצת ראשי ועדות, ולקניית תמיכות של סיעות וח"כים לקיצור דרכן של הצעות חוק ממשלתיות לספר החוקים. האתנן נקבע בהתאם לדחיפות הצרכים ולכוח המיקוח המפלגתי.
אבל בכנסת למדו מהניסיון להשתמש בנשק הזה גם בתמורה להסרת חסימות ממשלתיות שאינן נוחות למפלגה או למגזרים בקהלי הבוחרים. דן תיכון, לימים יו"ר הכנסת, קרא לכספים האלה "דמי מעבר" לאמור, "שודדי התיבה האבודה" לא נעלמו מהעולם. כמו סיפור התמיכות בתקציב החדש הם חזרו לבמה בתחפושת כשרה ומהוגנת. אותה גברת בשינוי אדרת שמדריכה את הדורות הבאים איך ללכת בלי ולהרגיש עם.
לפנייה לכתב/ת 
