יוסף ידע לנהל סיכונים. פרשת שבוע כלכלית

פרשת ויגש המתארת לנו את מפגש האחים המרגש בבית יוסף, את ההתאקלמות של אחי יוסף במצרים, המציגה בפנינו שתי תפיסות חיים כלכליות פוליטיות, האחד של אחי יוסף – רועי צאן שבאים לסחור במדינה זרה, לא לומדים את כללי המסחר, מנסים להשתלב בהמון המגיע למצרים. לעומתם, יוסף – חשיבה מאקרו כלכלית – הבנה של מרחב הקיום, תכנון עתידי, יחס חוב תוצר, בניית מנגנון לאומי לטיפול במצבי משבר והבנת הפוליטיקה הפנימית (אמנם הוא גם הוביל חלק ממנה, אך ישנם חלקים שהיה צריך ללמוד) ואולי הדבר החשוב מכל – המצאת המס על הרווח.

כתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית

את ההבדלים בין האחים ליוסף אנו רואים גם בהתנהלות שלהם מול יוסף והחשד שלכאורה הם מרגלים את הארץ (מב, ט) "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל" ובפרשתנו, כאשר יוסף מנחה את אחיו איך לגשת לפרעה ובפועל – איך הם ניגשים: (מו, לג): "וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם: וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן: וַיָּבֹא יוֹסֵף וַיַּגֵּד לְפַרְעֹה וַיֹּאמֶר אָבִי וְאַחַי וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם בָּאוּ מֵאֶרֶץ כְּנָעַן וְהִנָּם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן: וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה: וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ: וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.

מדיניות המיסוי שיוסף מפעיל במצרים לאחר שקנה את כל הנכסים והאדמות (הלאמה) – היא מדיניות המיסוי המוכרת כיום (עד 2012 אפילו באותם שיעורי מס):

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל הָעָם הֵן קָנִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם וְאֶת אַדְמַתְכֶם לְפַרְעֹה הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה: וְהָיָה בַּתְּבוּאֹת וּנְתַתֶּם חֲמִישִׁית לְפַרְעֹה וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם לְזֶרַע הַשָּׂדֶה וּלְאָכְלְכֶם וְלַאֲשֶׁר בְּבָתֵּיכֶם וְלֶאֱכֹל לְטַפְּכֶם: וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה.

יוסף מבין שמתן הזרע לאזרחים נועד לייצר תנועה מחדש של ייצור. בניסיון לייצר צמיחה מחודשת של האדמה. מצרים עדיין נמצאת במשבר כלכלי עמוק וגם לאחר קניית האדמות, יש לה צורך בגידול על מנת לשאת באחריות המדינה על תושביה. יוסף נדרש להמשיך להכניס למדינה הכנסות. המיסוי של יוסף על התבואות (תשואה או רווח) הם בשיעור של 20% מהרווחים. הוא אינו מבקש חזרה את הזרעים (את ההשקעה) אלא להמשיך לשלם למדינה מהרווחים.

בימינו, מדיניות המיסוי על החברות באה לטובת 3 מטרות: צמיחה, שמירה על האיזון הפיסקאלי והשפעה על אי השיוויון. גם ועדת טרכטנברג שעסקה בנושא יוקר המחיה הביאה בחשבון שלאורך השנים היתה ירידה בשיעור מס החברות וביקשה להעלותו ל25%. הוועדה טענה שהפחתת המס באופן עקבי אמנם מסייעת לצמיחה (השקעות מבחוץ) אך חוטאת לשתי המטרות האחרות: היא מגדילה את פער אי השיווניות.

וכך נכתב בדו"ח: "הקטנת מס החברות פעלה אף היא בכיוון רגרסיבי שכן רובו המכריע של ההון נמצא בבעלות בעלי ההכנסות הגבוהות – עשירון ההכנסה העליון החזיק בשנת 2009 בכ-29% מההון במשק, יותר מששת העשירונים התחתונים גם יחד...

"עקב היעדר נתונים מדויקים לגבי התפלגות ההון בישראל לא ניתן לבצע הערכה טובה של השפעת הקטנת מיסוי החברות על האי שוויון בהכנסה הכלכלית בישראל, אולם סביר כי צעדים אלו הרחיבו את הפערים הכלכליים" (פרק המיסוי, עמוד 84).

לפי הניתוח של חברי הוועדה, עקב המשבר העולמי לא סביר שהצמיחה תהיה גבוהה מספיק על מנת לפצות על הירידה בהכנסות המדינה כתוצאה ממתווה הפחתות המס, ועל כן הפחתות אלו יגדילו את הגירעון.

נראה שיוסף הבין לא מעט בניהול סיכונים ובניהול משברים כלכליים כאשר חשב לטווח ארוך וקבע מדיניות מיסוי שמסתבר (אולי בלית ברירה של האזרחים) היתה מקובלת גם האזרחים: וַיֹּאמְרוּ הֶחֱיִתָנוּ נִמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה:

ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך להתנהלות הכלכלית של משקי הבית? נראה שעקרונות המדיניות מתאימות גם לכל אחד ואחת מאיתנו: מטרותנו הביתיות הן לייצר עודף (ביחס לגירעון), לתת מענה לכל הצרכים שלנו בבית (לכל בני המשפחה) ולהסתכל קדימה לתכנון מושכל שישאיר אותנו עם נכסים בעתיד. אמנם יוקר המחיה עדיין נושף בערפנו ומקשה על ההתנהלות השוטפת, אך סוף מעשה במחשבה תחילה. תיעדוף נכון של ההוצאות וויתור היכן שלא צריך אמנם ירגיש לנו עכשיו קצת לא נח, אך לטווח ארוך – נהיה בצמיחה.

הכותב הוא מנהל מחוז מרכז והדרום בארגון פעמונים