המעז מנצח: גבורתו של משה מלמדת אותנו לעשות שינויים

פרשת השבוע, הפותחת לנו את ספר שמות, ובו התהוות עם ישראל, יציאתו ממצרים ומעמד הר סיני, מביאה בפנינו את נרטיב ההעזה והאומץ. בהסתכלות מעוף הציפור על פרשת שמות, ישנם מספר סיפורים אשר חיבורם הלוגי מתחיל מלידת משה ועד עמידתו לפני פרעה ובקשתו לשלח את עם ישראל ממצרים. בהעמקה נוספת, ניתן להבחין בנרטיב חוזר ונשנה בכל סיפור, שאולי מנסה ללמד אותנו דבר או שניים על עצמנו.

טורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

הסיפור הראשון עוסק במיילדות העבריות, שלמרות הצו המלכותי של "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", הן ממשיכות ליילד: וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה: וַיֹּאמֶר בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה: וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹקִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים (שמות, פרק א', פסוקים ט"ו-י"ז).

המילדות לקחו על עצמן סיכון חיים (כי צו של מלך אין להפר) וזאת בשביל לנסות להמשיך את הדורות הבאים. בדרך זו כמובן, נולד משה, אלא שבסיפורו אנו מזהים לא רק את ההעזה המסופרת על המילדות. גם אימו של משה, יוכבד, מראה את עוזה: וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים: וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר (שמות, פרק ב', פסוקים ב'-ג'). האומץ להחביא את הילד שלושה חודשים ולאחר מכן להשיט אותו בנילוס - אינו מובן מאליו.

מיד לאחר סיפור התיבה, עוברת הפרשה למקרה שבגינו משה נאלץ לברוח מפרעה וממצרים - הריגת המצרי שהכה עברי: וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל _שמות, פרק ב', פסוקים י"א-י"ב). משה, שגדל בארמונו של פרעה, עושה מעשה שביודעין יש עליו עונש מיתה, ובכל זאת מחליט לבצע אותו.

לא עוברים 3 פסוקים, ומשה מתעמת עם רועי מדיין ומציל את בנות יתרו מההצקות של הרועים על הבאר: וַיָּבֹאוּ הָרֹעִים וַיְגָרְשׁוּם וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאנָם (שמות, פרק ב', פסוק י"ז). בשלב זה, אנו מתחילים להכיר את משה כמנהיג. המפגש בסנה הבוער ופגישתו עם אלוהים, בה הקב"ה מתאר את התהליך הכולל של גאולת עם ישראל. אך גם כאן - משה העז ומערער על מקומו כמנהיג: וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי (שמות, פרק ד', פסוק א'). טענה זו נשמעת מספר פעמים. ולאחר כל אלה, משה חוזר לפרעה במצרים יחד עם אחיו אהרון, עומד בפניו ובאופן חד משמעי מבקש לשחרר עם שלם מייסוריו.

ייתכן שאלברט איינשטיין למד פרשה זו, ומשם נוצר הביטוי המוכר שלו: "אי שפיות זה לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות". הנרטיב המופיע לאורך הפרשה מלמד אותנו על העוז והאומץ של אנשים שונים שרצו לייצר תוצאות אחרות מהרגיל.

אנשים רבים אומרים שקשה לגמור את החודש, שהממשלה גורמת לנו לחיות מעבר למה שאנחנו יכולים, שהבנקים וחברות האשראי מציעים הצעות בזמן הכי קשה לאדם ועוד ועוד סיבות ותירוצים למצב הכלכלי האישי שלהם. פרשה זו מלמדת אותנו שמצד אחד אפשר להמשיך להישאר משועבדים לסיבות, ומתוך כך המינוס שלנו בבנק הוא בסדר, החובות שלנו הם תוצאה של מדיניות כזו או אחרת ואין מה לעשות עם המצב. אך מאידך,  אם נלמד מאותם אלו שהעזו והיה להם אומץ לעשות משהו אחר - או אז, התוצאה אולי תהיה הפוכה ואחרת לגמרי.

איך מעזים? איך גורמים לעצמנו לעשות משהו אחר ממה שהורגלנו וממה שהרגלנו את עצמנו? כנראה ששינוי צריך לבוא בשלבים ולאט לאט. לכן, ההמלצה היא להתחיל בשינויים קטנים, החל מלהתקשר לחברת הסלולר ולהתמקח על החבילה ולחסוך 10-20 שקלים, לשבת עם דפי האשראי ולנסות להבין איך מפסיקים עם התשלומים  ועד ללכת למעסיק ולבקש העלאה בשכר.

השינויים הקטנים הם אלה שיתנו תחושה שאפשר אחרת (וגם יחסכו לא מעט). ומתוכם, יגדלו בנו האומץ והנחישות לקחת עוד ועוד שינויים, גם כשהמצב מאד קשה כלכלית - יש אפשרויות שונות לצאת ממקום זה. כל מה שצריך - זה להעז.

הכותב הוא מנהל מחוז מרכז והדרום בארגון פעמונים