האם מונגוליה תחזור לגדולה? תלוי בסין
בשנים האחרונות כלכלת מונגוליה ראתה הכל: היא הייתה הבטחה עם צמיחה של 17% ומיד לאחר מכן התרסקה והצטמצמה ל-0.3%. אבל דווקא עכשיו, למדינה הקטנה שבין הפטיש לסדן של רוסיה וסין יש פוטנציאל לחזור לגדולה. אז כיצד יכולה ההשתלטות הסינית על העולם לעזור לכלכלת מונגוליה להיות שוב הדבר הטוב הבא? התשובות בפנים
רק לפני שנים מעטות נחשבה מונגוליה לאחת ההבטחות הגדולות של כלכלת העולם. במהלך השנים 2011-2012 צמחה הכלכלה המקומית ב-17.3% - הצמיחה הגבוהה ביותר באותו זמן בעולם כולו. מונגוליה חוותה באותם ימים בום כלכלי ועסקי, כאשר כל חודש התגלו בה מרבצים של מינרלים אחרים, כמו נפט, פחם, מוליבדן, בוקסיט, זהב, יהלומים ועוד. דיברו עליה כעל הדבר הבא, המדינה העניה שתהפוך לעשירה בזכות המכרות ואוצרות הטבע.
כתבות נוספות מאת טל רשף
אך עברו השנים ומאז הכל התהפך. בשנה שעברה מונגוליה צמחה ב-0.3% בלבד, שהם פחות מאחוז גדילת האוכלוסייה, כלומר הצטמצמות ריאלית של הכלכלה, והשנה לאחר התאוששות, היא צפויה לגדול ב-1.4%, וגם זה לא הרבה במדינה עם ילודה של 2.5 ילדים בממוצע למשפחה. מה קרה שם בינתיים? ולא פחות חשוב מכך, לתשומת ליבו של מנהל הפיתוח העסקי הישראלי, מה צפוי לקרות שם בהמשך הדרך?
בשנת 2012 התפרסמה בטור זה סקירה של כלכלת מונגוליה שתיארה את הצמיחה במדינה ואת הציפיות לעתיד. מאז קרו כמה דברים בתחום המחצבים, מחירי הנפט נפלו ואיתם גם מחירים של מחצבים רבים אחרים, כולל הפחם, ומעיין ההכנסה העצום שיצר תקוות עצומות וגל השקעות החוץ פשוט התייבש.
בסיס כלכלי צר לא יכול להחזיק מעמד
היום, כאשר מחיר חבית נפט מסתובב סביב 50 דולר, כלכלה שמבוססת על מחצבים ניראית פחות אטרקטיבית. בסיס כלכלי צר הוא בעיה שמדינות נוספות פגשו בשנים האחרונות, ניגריה שסובלת מגרעון וביטול של פרוייקטים עקב היעדר יכולות מימון, ונצואלה מתנהלת עם מדפי מזוןריקים והתושבים שלה מגיעים לפת לחם, הרובל של רוסיה, מפיקת הנפט הגדולה, קרס בשנים האחרונות וכך גם מונגוליה. מה יש לה מלבד מחצבים? נופים מרהיבים ומורשת תרבותית מרתקת, אך היא מרוחקת יותר מדי ממדינות המערב על מנת להפוך ליעד תיירות מרכזי ומניב הכנסות, יש לה נוודים החיים על משק חי, קצת מלאכה, מעט מאוד תעשיה וזהו. כמו שאמרנו, בסיס כלכלי צר.
למעשה, זאת אחת משלוש הבעיות המרכזיות שרודפות את מונגוליה. הבעיה השניה היא מדיניות הממשל. היום נמצא על כס הנשיאות ראש המפלגה הדמוקרטית, צחיאגין אלבגדורג', שמנסה לתקן את אשר קלקלו אנשי המפלגה היריבה שהפסידו לו בבחירות בשנת 2016. כאשר אלה היו בשלטון הם ניסו למקסם את הכנסות המדינה על חשבונן של החברות המפעילות את מירות, פתחו הסכמים חתומים על מנת להגדיל את התמלוגים ובכך גרמו לבריחה של משקיעים.
הבעיה השלישית היא סין. הביטו במפה, מונגוליה נמצאת בין רוסיה מצפון וסין מדרום. המונגולים מתלוצצים שכך גם נראה נתח בשר המצוי בין שתי מלתעות הזאב. לאורך השנים שחלפו מאז התפוררותה של האימפריה של ג'נגיס חאן, ימי התהילה האחרונים של המונגולים, היא נשלטה מרבית הזמן בידי סין, מלבד בתקופות בהן היא נשלטה בידי רוסיה, או יותר נכון - ברית המועצות.
החיסרון של להימצא בין שתי מעצמות תוקפניות, שאתה נתון תמיד לגחמות ולשאיפות שלהן. מצד שני, היתרון שהן נמנעות מלנגוס בך יתר על המידה כדי שלא להכעיס יותר מדי את המעצמה האחרת.
סין מהווה עבורה בעיה כי מונגוליה תלויה בה יותר ויותר. סין היא המקור העיקרי של יבוא, למעשה גם מרבית היצוא המונגולי שאינו לסין חייב לעבור דרך האימפריה הקומוניסטית. מדובר בעיקר במחצבים לא ניתן לשנע אותם בתובלה אווירית. למונגוליה אין גישה לים ומה שנותר לה הן רכבות ומשאיות העוברות דרך מישורי סין בדרך אל נמלי האוקיינוס שממזרח.
למרות האיזון בדמותה של רוסיה מצפון, שליטתה של סין בא לידי ביטוי כאשר מונגוליה אירחה את הדלאי-למה, המנהיג הבודהיסטי הטיבטי, לרגל ועידה בעיר הבירה שלה. בייג'ינג שלחה מחאה חריפה אך בכך לא הסתיימה הפרשה, החל מאותו רגע החלו כל המטענים המיוצאים ממונגוליה דרך סין להיות מעוכבים למשך ימים ארוכים במעברי הגבול, הלוואה סינית של יותר מ-4 מיליארד דולר שממשלת מונגוליה הייתה זקוקה לה כאוויר לנשימה עוכבה לצורך בחינה מחדש והדברים לא השתפרו עד שממשלת אולאן באטר לא פירסמה התחייבות ברורה שהדלאי-למה לא יגיע אליה יותר.
כן, מונגוליה מנסה לשחק את הקלפים שלה בין בייג'ינג למוסקבה, אבל עם כל שנה שעוברת שכלכלת סין צומחת ב-6% נוספים וכלכלת רוסיה מצידה שוקעת במיתון, הולך המאזן ביניהן ומתערער, ומונגוליה הופכת לתלויה יותר ויותר בשכנתה מדרום.
דרך המשי החדשה - איזור סחר חופשי במרכז אסיה
הממשל החדש נראה נחוש בדעתו לפעול באופן רציונאלי, ואלה הן חדשות טובות עבור המדינה, אך הרבה תלוי במחירי המחצבים שיעלו או ירדו, ובקשר שבין שלוש המדינות שהוזכרו כאן. לפני חודשים אחרונים, בדיוק ביום שבו הלכו אזרחי בריטניה להצביע ובחרו להתנתק מהאיחוד האירופי, נחתם בשקט יחסי הסכם משולש בין המדינות - הסכם היוצר מסגרת פרוייקטים ושיתופי פעולה ביניהן בתחומי תחבורה, מכרות וכוח חשמלי.
זה צעד ראשון בתהליך שמובילות רוסיה וסין ליצירת אזור סחר חופשי של מרכז אסיה, וכאשר רוסיה וסין מזמינות את מונגוליה להצטרף - היא מצטרפת, פשוט כי אין לה ברירה. ההסכם יביא למונגוליה ערך מוסף, היא תוכל להיעזר בו על מנת להבטיח את היעילות והנוחות של שליחת מחצבים משטחה אל נמלי הים, הוא יסדיר ענייני מים וכוח הידרו אלקטרי עם רוסיה שיספקו למונגוליה חשמל זול וצפוי כי זה יהיה סנונית ראשונה בדרך המובילה לאזור נטול מכס שיתרום לכלכלת מונגוליה ובעיקר לייצוא שלה ולעמלות שהיא תגבה מהמטענים העוברים דרכה מזרחה ומערבה.
מעבר לכך, המשמעות עבור השכנות שלה תהיה גדולה עוד יותר. הן בונות חזון של מערכת אוטוסטרדות ומסילות ברזל שיסתעפו משטחן אל כל רחבי אירופה ואסיה ויהפכו אותן לעמוד השידרה של הסחר העולמי של המחר - דרך המשי החדשה אשר מכוונת ליטול את הבכורה בתחום זה ממערב אירופה וארה"ב.
מונגוליה נמצאת בליבו של האיזור שיהפוך לנתיב הסחר העולמי המרכזי. היא תיהנה מהמחצבים העצומים שבבטן האדמה שלה, וכאשר דרך המשי החדשה תצא לדרך ומחירי המחצבים יעלו שוב, היא כנראה תשוב להיות הבטחה כלכלית גדולה.
הכותב מומחה להבנה בין-תרבותית של שווקים בעולם, מעניק ייעוץ עסקי ובין תרבותי לפעילות בשוקי העולם, ואימון מנהלים לכניסה לפעילות בשווקים מתעוררים של חברות ישראליות.
לפנייה לכתב/ת 
