המחסום הטכנולוגי של מדינות ערב
למרות שבעבר הרחוק מדינות האסלאם היו מוכרות כפניני מדע ושגשגו כלכלית, השתלטותה המאסיבית של הדת והתרבות השבטית הביאו את רוב העולם המוסלמי להישאר מאחור ולא להמשיך קדימה כמו המערב והמזרח הרחוק. האם המצב יכול להשתנות?
מתהילה למפלה: לפני מאות שנים, העולם המוסלמי היה מוכר כפנינת המדע. באמצע ימי הביניים, המרכזים המוסלמים בעירק, ספרד ומצרים שימרו את הידע מימי יוון ורומא והצמיחו ענקי רוח דוגמת איבן-רושד ואיבן-סינא ושגשגו כלכלית, אך מאז זרמו מים רבים בפרת ובחידקל.
כתבות נוספות מאת טל רשף
בעולם מתקיימות עשרות מדינות ערביות המשתרעות מהקצה המערבי של אפריקה ועד קצה המזרח התיכון. הן שונות זו מזו במאפיינים רבים, אך יש להן מכנה כלכלי משותף ברור - אין בהן ולו אחת שהצליחה לבנות כלכלה המבוססת על המשאב האנושי, התעשייה והטכנולוגיה.
פרשנות חדשה לקוראן
מהי הסבירות שדבר שכזה ישתנה בעתיד ומדינות ערב תחזורנה להיות יעד מניב להשקעות? במציאות הישראלית זו שאלה טעונה, ויש המביאים לכך תשובות מן הימין והשמאל, אך זה שמעוניין להכיר את הפוטנציאל הכלכלי של המדינות השכנות לנו, חייב לתת על כך את הדעת בצורה מושכלת ובמנותק מהראייה הפוליטית.
קיימות מדינות ערביות עשירות, אלה הן מדינות הנפט שהתעשרו מאז שנות ה-70, עת הופיע המושג "פטרו דולרים", יתרות דולרים שמקורן ברווחי אותן מדינות. במקום בו יש נפט יש הצלחה כלכלית ובמקום בו הוא נעדר יש עוני, אך מדוע אין הצלחה כלכלית בלי נפט? מדוע מדינות ערב אינן יכולות ליצור את מה שיצרו מדינות צפון אמריקה, אירופה ומזרח אסיה? האם זה נובע מהיותן מדינות מוסלמיות והאסלאם עוצר את האדם המאמין מלפתח כלכלה טכנולוגית?
על מנת לבחון שאלות אלה, נפגשתי עם פרופ' אוריה שביט מאוניברסיטת תל אביב. שביט פרסם לאחרונה את הספר "חופש מדעי ופוליטי באסלאם" (בהוצאת ראטלדג'). לטענתו, הזרמים המרכזיים במחשבה האסלאמית הערבית מקבלים את המחקר המדעי האמפירי ואפילו ממליצים על עיסוק בו.
לא רק שהם לא רואים סתירה בין חיים מוסלמיים דתיים לעיסוק במדע, אלא הם מצביעים על דרכים לפתור סתירות שעלולות להיווצר מול גילויים מדעיים, לעתים על ידי מתן פרשנות חדשה למה שמופיע בקוראן.
כשאין צורך - אין המצאה
עם זאת, מחקרו החדש מציג סתירות פנימיות בתפישתן, ומעלה את הסברה כי מקור החולשה המדעית והטכנולוגית במדינות ערב אינו בזרמים הדתיים הקיצוניים, אלא דווקא באשליה כאילו חברה יכולה להישלט בידי הדת ולשמור על פתיחות בו זמנית. בחברה תיאוקרטית, מישהו צריך להיות הפוסק והמכריע וכאשר יש סמכות - אין תחרות, אין דינמיקה מחשבתית פתוחה ולפיכך אין קידמה.
ד"ר נחום שילה, מזרחן ומומחה לעסקים במדינות המפרץ, לא רואה רק סיבה אחת מאחורי התופעה, אלא מגוון גורמים העומדים בבסיס המדינות המדוברות. למשל, מדינות דוגמת אלג'יריה ועירק נקרעו לאורך ההיסטוריה בידי קונפליקטים שמנעו מהן למצות את הפוטנציאל שלהן ואילו מדינות הנפט העשירות לא נזקקות לפיתוח תעשייתי וטכנולוגי בגלל שהכסף זורם וכשאין צורך - אין המצאה.
ד"ר תמר עילם גינדין, חוקרת אירן מהמרכז האקדמי שלם ומרכז עזרי, רואה כיצד מתקיימת באירן השקעה רבה בטכנולוגיה ומצוינות, אך למרות זאת החוקרים האירנים המצליחים עושים זאת מחוץ לארצם. ככלל, עילם גינדין רואה את הפיגור הטכנולוגי הכלכלי כמתרחש בעיקר במדינות המוסלמיות הוותיקות.
היא נזהרת ומציינת שאינה מומחית לחקר האסלאם, אך עם זאת רואה רוח המנוגדת לחשיבה פתוחה ולקידמה בעולם תרבותי זה, גם אם לא מדובר בציווי מהשריעה (ההלכה המוסלמית - ט"ר). ככל שהמדינה מוסלמית זמן רב יותר, כך היא מפנימה יותר את אותה הרוח.
מדינות דוגמת אינדונזיה ואלבניה, שקיבלו את האיסלם בתקופה מאוחרת יחסית פתוחות יותר לחשיבה חדשה. אולי זה מסביר מדוע באותן מדינות התאפשרה בעבר פריחת מדענים, אך כיום זו אינה קיימת.
לא תופעה דתית, אלא תרבותית
בשנים האחרונות, מתקיימת התעוררות במספר מדינות מוסלמיות בלתי תאוקרטיות במהותן, תהליכים כלכליים טובים מתרחשים באינדונזיה ובמלזיה, באלבניה ובבוסניה - כולן מדינות מוסלמיות אך לא תאוקרטיות ולא ערביות. כמותן, גם טורקיה נהנתה משנים לא מעטות משגשוג כלכלי תחת שלטון מפלגת הצדק והפיתוח האסלאמית.
נראה כי תעשיה טכנולוגית ושגשוג כלכלי יכולים ללכת יד ביד עם האסלאם. בעקבות כך, ניתן להבין מדוע זה קורה במדינות אלו למרות היותן מוסלמיות, ומדוע זה לא יקרה במדינות הנשלטות על ידי הדת. אך אם כך, מדוע זה לא קורה במדינת ערב החילוניות?
כשמביטים במפה, אפשר לראות שכל המדינות המוסלמיות אשר הצליחו להתפתח כלכלית בשנים האחרונות, שלא על בסיס נפט, הן מדינות הנמצאות בשולי המעגל המרכזי של האסלאם, בין אם בדרום מזרח אסיה או בבלקן, והן מדינות שאינן מדבריות. אפילו בנגלדש העניה, השוכנת ממזרח להודו, מתחילה לפתח בשנים האחרונות תעשייה ולצמוח.
נראה שאין זו תופעה דתית, אלא תרבותית. כפי שהראה פרופ' שביט, האיסלם אולי מונע מכלכלות טכנולוגיות ומחקר מדעי לשגשג במדינות הנשלטות בידי הדת, אך לא במדינות ערביות חילוניות. לא הכל נובע מהדת ויש תרבות הניצבת מאחורי הדברים. יש ניגוד תרבותי בין הקידמה התעשייתית הטכנולוגית לבין התרבויות של השטחים המדבריים.
מחסום מי תהום עמוקים
תרבויות ששוכנות במדבר הן לרוב שבטיות, צומחות מקבוצות קטנות, נאמנות ללא סייג למנהיגי הקבוצה, שמרניות ומתנגדות להשפעות מן החוץ. התופעה הזאת ממשיכה להתקיים לאורך השנים ועוברת בזכרון ההיסטורי, גם כאשר תושבי מדינות, דוגמת אירן, סוריה ולוב, כבר החלו לעבור בהמוניהם ולהתיישב בערים.
אין זה קשור דווקא לאסלאם, ואפשר להבחין בכך גם במדינות הנוצריות המדבריות שמדרום לסהרה. תרבויות מדבריות מנוגדות לתרבות המערב, שמעלה על נס את היחיד ואת היוזמה שלו.
כמו כן, הן שונות מתרבויות מזרח אסיה, שהן תרבויות לאומיות יותר ועירוניות, בהן הנאמנות המרכזית היא למדינה ולא לשבט ובהן מחנכים לעבודה קשה ולימוד.
בין אם הפיגור הכלכלי והטכנולוגי של מדינות ערב נובע מהיותן בעלות תרבות מדברית, ובין אם מכך שהפנימו לאורך השנים את הרוח השבטית, כך או כך נראה שהמחסום שלהן בפני מחקר מדעי והקמת תעשייות טכנולוגיות נובע ממי-תהום עמוקים מאוד.
מחסומים תרבותיים לא נעלמים בקלות, אם בכלל. אם אלה אכן מקורות התופעה, אזי צפוי שגם בעוד עשרות שנים, כאשר יתפשטו הקידמה והשגשוג ויקיפו את מזרח אסיה, הודו, המערב ואמריקה הלטינית, מדינות המדבר, ובעיקר הערביות שבהן, ישארו מאחור.
מכל אלה עולים סימני שאלה לאיש העסקים המעוניין להשקיע במדינות אלו ועולה גם השאלה, האם זה טוב או רע למדינת ישראל שמרבית התושבים שסביבה ימשיכו לחיות בעוני?
הכותב מומחה להבנה בין-תרבותית של שווקים בעולם, מעניק יעוץ עסקי ובין תרבותי לפעילות בשוקי העולם, ואימון מנהלים לכניסה לפעילות בשווקים מתעוררים של חברות ישראליות.
לפנייה לכתב/ת 
