סוחר השלדים לשעבר ירון ייני הודה והורשע בהפרת אמונים ועבירות על חוק ני"ע

סוחר השלדים ופעיל שוק ההון לשעבר ירון ייני הודה והורשע היום (ה') במסגרת הסדר טיעון בעבירת מרמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירת דיווח לפי חוק ני"ע.

במסגרת ההסדר הודה ייני שהוציא בניגוד לחוק מקופת חברת 'עטיה גרופ', שפעלה בתחום הנדל"ן למגורים בחו"ל, 1.7 מיליון דולר אשר שימשו לפירעון חוב של חברה פרטית בבעלותו.

על פי ההסדר שאליו הגיעה הפרקליטות עם ייני, המיוצג על ידי עו"ד ירון ליפשס, מכתב האישום המקורי שהוגש נגדו נמחקה העבירה החמורה יותר שיוחסה לו: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

העונש כפוף לאישור ביהמ"ש המחוזי ת"א

העונש שנקבע בהסדר עומד על חצי שנה של עבודות שירות, והוא כפוף לחוות דעת של הממונה על עבודות השירות ולאישורו של שופט בית המשפט המחוזי בת"א, חאלד כבוב.

חקירת הפרשה שהובילה לכתב האישום נגד ייני ידעה עליות ומורדות. היא נפתחה ביולי 2010 נגד ייני ונושאי משרה בחברה, בהם יו"ר עטיה גרופ יוסי עטיה. החקירה שהסתעפה "נתקעה" מספר שנים, בין היתר בשל הליכי חיקור דין שהתקיימו בארה"ב בקשר לעטיה שהתגורר בבוורלי הילס שבקליפורניה. עטיה שנחקר כחשוד בארה"ב בשלהי 2012 שמר על זכות השתיקה.

באמצעות עו"ד יעל ענתות ממחלקת ני"ע בפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה), נטען בכתב האישום שייני שימש בשנת 2007 בעל שליטה ומנכ"ל חברת עטיה גרופ בע"מ (אז נקראה עדיין קידרון). החברה הוחזקה על ידי חברת אפסווינג, שבאמצעותה ייני ניהל את פעילות השלדים הבורסאיים.

ערב חתימתה של עטיה גרופ על הסכם מיזוג עם חברת אמוולקו שנסחרה בארה"ב, ובעל השליטה בה היה יוסי עטיה, וכן עם חברת AP הפרטית בבעלות אחיו, שלום עטיה, חתם ייני על הסכם הלוואה שהעביר את מרבית נכסיה של קידרון, 2 מיליון דולר, לחברה בשם ווירג'.

על פי הסכם ההלוואה חברה זו הייתה עתידה להיות חברת הבת של עטיה גרופ לאחר המיזוג. אמוולקו של עטיה הייתה אמורה למשוך את הכסף, ולהעבירו אל אפסווינג של ייני בשל חוב שלה כלפיה.

בכתב האישום נטען שייני הסתיר את הסכם ההלוואה להעברת הנכסים לווירג' מוועדת הביקורת, מהדירקטוריון ומהאסיפה הכללית של קידרון שכאמור שינתה את שמה אחר כך לעטיה גרופ. כך יצא שבעת ההצבעה על הסכם המיזוג, לא ידעו גופים אלה על הסכם ההלוואה.

ייני, כך כתב האישום, גרם לכך שחברת עטיה גרופ לא תדווח על הסכם ההלוואה כנדרש על פי החוק. הוא הסתיר לכאורה את ההסכם ממוסדות החברה ומהציבור, מאחר וידע כי העברת הכספים תשמש בסופו של יום לפירעון חוב של אחת החברות המתמזגות, בגובה של למעלה מ-1.7 מליון דולר, לחברה פרטית בבעלותו. כלומר שעל פי כתב האישום ייני בעצם הוציא שלא כדין כספים מהחברות כדי לשרת חוב של חברה פרטית שבבעלותו.

ירון ליפשס ושחר קונפורטי, עורכי דינו של ירון ייני מטעם הסנגוריה הציבורית, מסרו בתגובה: "בבדיקה מעמיקה של חומר החקירה אותרו ממצאים משמעותיים, באמצעותם עלה בידינו לשכנע את הפרקליטות למחוק מכתב האישום את עבירת המרמה ולהסכים לענישה שלא תכלול מאסר, אלא עבודות שירות בלבד. משכך, ולאחר שטענתו הבסיסית של ירון, אותה זעק מן היום הראשון – כי לא רימה אף אדם ולא קיבל דבר במרמה – התקבלה על ידי הפרקליטות, הוא ראה לנכון לקבל אחריות ולהודות בעבירות דיווח, שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. הגיע העת, בחלוף עשר שנים מן האירועים נשוא כתב האישום, להניח את הפרשה מאחור, ולאפשר לירון לקבל את חייו בחזרה".