וַיִּדֹּם אַהֲרֹן: שליטה עצמית למען עתיד טוב יותר

ביום השמיני - יום השיא - של הקמת המשכן כולם נערכים לירידת השכינה בהתרגשות גדולה ובהקפדה על כל הפרטים הקטנים הנדרשים. לאחר כל הקרבת הקורבן ותהליך הכפרה על העם: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיֵּרָא כְבוֹד יְהוָה אֶל כָּל הָעָם: וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם ((ויקרא, ט', כ"ג-כ"ד) והאש יוצאת ואוכלת את הקורבן.

כתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית

ואז מגיעה הטרגדיה הנוראה של בניו של אהרון הכהן, נדב ואביהו, אשר מכניסים אש זרה שלא צוו למשכן והאש שורפת אותם. קולמוסים רבים נשברו על מנת להבין את מעשה נדב ואביהו: האם זהו מעשה חסר אחריות, האם התעלות וקדושה יתרה, האם חוסר הבנה או רק טעות אנוש?

מרבית הפרשנים נוטים לכתוב כי בנקודת ההתעלות של היום השמיני, נדב ואביהו לא עמדו בפרץ והרגישו צורך פנימי עז להכנס לקודש, שעלה להם בחייהם. תגובתו של אהרון הכהן אינה מובנת מאליה, נאצלת ובעיקר מלמדת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן (ויקרא, י', ג'). אהרון שותק בדממה. לדממה יש כוח גדול מאשר לדיבור.

לקראת סוף הפרשה, מגיעה פרשיית החיות הטמאות והטהורות. לכל אחד מסוגי החיות והסימנים השונים (שרצים, דגי הים, עופות, בהמות, חיות). גם כאן, הסימנים מוקפדים מאד וחייבים להתקיים במלואם על מנת לטהר חיה. נראה שהמשותף לשתי הפרשיות נוגע לשליטה עצמית.

כל שנדרש מנדב ואביהו בשיא ההתרגשות היה לעצור רגע, לחשוב מה נכון ומה צריך לעשות. אהרון הכהן, במקום לצעוק ולהתפרק על כך ששני בניו נשרפו - הוא נודם, עוצר לרגע, שולט. וכך גם הציווי על אכילת חיות טהורות וטמאות. לא אוכלים כל מה שבא ליד. לא כל הנוצץ - זהב. צריך לעצור, לחשוב, לשלוט במצב.

שליטה עצמית באה לידי ביטוי בהתנהלות הכלכלית בשני רבדים. בימינו, בעולם המדיה הדיגיטלית, אדם חשוף לאלפי מסרים ביום, חלקם במודע וחלקם חודרים לתת המודע ומשפיעים עלינו בהמון תחומים, ביניהם גם בהחלטות פיננסיות בצרכנות, דיור, תקשורת, רכב, הלוואות, אשראי ועוד ועוד.

שליטה עצמית - היכולת להוציא את שצריך  

החשיפה מייצרת כל כך הרבה גירויים שדורשים התמודדות. אולי הכלי החזק ביותר להשתלט על המידע הוא להיות מודע לו. לעיתים קרובות, אנשים מתכחשים לאותה חשיפה ולהשפעה שיש לה עלינו. הם טוענים שהמסרים והפרסומות לא משפיעים עליהם - דבר שהוכח במחקרים רבים כלא נכון. ההתכחשות מביאה את האדם להחלטות מוטות. עצם הידיעה וההבנה שהחשיפה קיימת, יכולה לאפשר לאדם לעצור, לחשוב, לשלוט במעשיו יותר.

הרובד השני הוא הרצון לא לעשות חשבון ברגעי שיא. אם זוג מתכנן את יום חתונתו, הרי שעל פי רוב ירצו השניים (או לפחות אחד מהם) לא להשתמש בתזרים מסודר ביום הכי חשוב בחייהם ולשפוך הרבה מאד כסף, שבהסתכלות שבדיעבד יכול יהיה לשמש את בני הזוג לעתידם. דווקא ברגעי שיא, בנקודות בהן הרגש אומר לא לעשות חשבון - יש לעצור, לחשוב ולשלוט.

שליטה עצמית אינה בהכרח הסתפקות במועט, אלא היא יכולת להוציא את מה שצריך ולא לפעול רק על פי הרגש. לרוב, החלטות כלכליות המתקבלות לפי הרגש (ראה ספרו של פרופ' דן אריאלי: לא רציונלי ולא במקרה) הינן החלטות שייתכן ונותנות תחושה טובה, אך יש בהן להזיק לכיס באופן לא בריא.

כפי שאמרו חכמינו: סייג לחכמה - שתיקה. אהרון הכהן הגדול ידע לדומם עצמו מתוך חכמה, ולפעול באחריות רבה כלפי עצמו, בניו הנותרים (אלעזר ואיתמר) ועמו.