הודו לפקיסטן: "אנחנו מכשירים רופאים - אתם טרוריסטים"
שרת החוץ של הודו נדרשה לשאת דברים על בימת האו"ם בעיקר בגלל הקמפיין התקשורתי של פקיסטן נגד מדינתה. גולת הכותרת של דבריה הייתה הצהרה המשווה בין שתי המדינות ואת ההישגים שלהן לאחר שנים של פעילות תחת שלטון נפרד. כך הצליחה כלכלת הודו להתרומם במקום שבו פקיסטן נכשלת
ביום סתיו ניו-יורקי קריר, שבוע לפני סוף חודש ספטמבר, עלתה ונעמדה על בימת הנואמים בהיכל העצרת הכללית של האו"ם אישה נמוכת קומה לבושת סארי ששערה מסורק בפסוקת לצדדים וטיקה הודית מסורתית במרכז מצחה. היא הישירה מבט לעבר שולחן המשלחת הפקיסטנית ואמרה ברהיטות ובלי להניד עפעף: מדוע לאחר 70 שנות עצמאות, כאשר הודו הפכה לענקית IT עולמי ומכשירה רופאים ומהנדסים במספרים עצומים, אתם מכשירים בעיקר טרוריסטים?
כתבות נוספות מאת טל רשף
האמירה כוונה לשכנה המוסלמית של הודו. שתי המדינות החלו את דרכן מאותו מקום בדיוק, הן היו שני חלקים של יחידה מדינית אחת עד לקבלת העצמאות, אבל הגיעו עם הזמן להישגים שונים לחלוטין. היא נגעה בנושא שיש לו משמעות רבה מבחינת גאווה לאומית ומאבק על דעת קהל עולמית, אבל יש לו לא פחות מכך משמעויות כלכליות מרחיקות לכת.
בימת העצרת הכללית של האו"ם מהווה זירה לנאומים מרשימים ובנויים היטב שנציגי מדינות נושאים על מנת להשפיע על המיצוב של מדינתם. כזה היה נאומו של ראש ממשלת ישראל ישראל לאחר ביקורו במדינות אמריקה הלטינית, וכזה היה, ימים אחדים מאוחר יותר, נאומה של סושמה סוואראג', שרת החוץ של הודו. מרבית ההודים לא שמעו את נאומו של נתניהו ומרביתנו לא שמענו את נאומה של השרה סוואראג'. זה היה נאום בעל משמעות רבה על רקע הקמפיין התקשורתי של פקיסטן נגד מדינתה..
שלטון נפרד
עד סוף שנות ה-40 של המאה הקודמת היה כל המרחב שבין אפגניסטן במערב, בורמה במזרח וסרי לנקה בדרום, יחידה אחת תחת השלטון הבריטי. סיום השלטון הקולוניאלי ותחילת העצמאות העלו את המודעות השאיפות הפוליטיות הנפרדות של בני הדתות השונות בתת היבשת. החלק הארי שבמרכז ובדרום האזור, שבו רוב של בני הדת ההינדית, הוגדר כיחידה המדינית הנושאת את השם הודו (בהראט או הינדוסטן בידי מרבית תושביה) ואילו החלקים שבצפון מערב וצפון מזרח, שבהם רוב מוסלמי, קיבלו עצמאות תחת השם פקיסטן, ומאוחר יותר נפרדה מתוכם גם בנגלה-דש שבמזרח למדינה עצמאית.
בתחילת דרכה, תחת משנתו של גנדי,
דשדשה כלכלת הודו במקום בדומה לשכנתה. עד אותה תקופה נהנו כל חלקי הודו המקורית ממצב דומה מבחינת פיתוח אבל אז החל לאט לאט להיווצר הפער. נכון להיום הדברים של שרת החוץ ההודית משקפים בצורה די נאמנה את המציאות. בהודו, תוצר המשק הגולמי לאדם לשנה עובר את ה-6,500 דולר לשנה בעוד שבפקיסטן הוא מדשדש סביב ה-5,000 דולר והפער צפוי רק להמשיך ולגדול על פי תחזיות כלל הגופים הבלתי תלויים הבוחנים אותו.
יתרה מזאת, צפוי כי הפער הכלכלי בין שתי המדינות יגדל במהירות הולכת וגוברת. בשנה שעברה הציגה כלכלת הודו את הצמיחה הכלכלית המהירה ביותר ביבשת אסיה, שעקפה את סין ומדינות דרום מזרח אסיה, והשאירה הרחק מאחור את פקיסטן עם צמיחה שאינה גדולה בהרבה מקצב הצמיחה של האוכלוסיה שלה.
כן, כמו שאמרה שרת החוץ, הודו היום היא מעצמה עולמית בתחום שירותי ה-IT עם חברות מרשימות דוגמת Tech Mahindra, אינפוסיס ו-Tata consulting services (או TCS). לעומתה כלכלת פקיסטן נשענת בעיקר על חקלאות, והיא למעשה לא מציעה דבר בעל רמת תחרותיות גבוהה למשק הכלל עולמי. בשנת 2016-2015 היא ייצאה ב-20.8 מיליארד דולר וייבאה ב-44.76 מיליארד, מה שמייצג גירעון מסחרי מצטבר בקצב עצום והיקף מצומצם של יצוא המעיד על יכולותיה בעולם הסחר של היום.
קל לתלות באופן כמעט אוטומטי את הגורם לפער הזה ברקע הדתי, במיוחד אם אנו זוכרים את הפיגור הכלכלי של מרבית מדינות האיסלם בעולם, אך מבט מעט יותר מעמיק מראה כי התמונה מורכבת יותר.
הדת אינה הגורם העיקרי
ראשית כל יש לזכור כי עד להיפרדותן היו חבלי הארץ השונים הללו בעלי תוצר משק גולמי דומה לאדם לשנה, למרות ההבדלים הדתיים בין האוכלוסיות, ותמונה זאת המשיכה להתקיים עוד מספר עשרות שנים מאוחר יותר. דבר זה נתמך בעובדה שיש מדינות איסלם לא ערביות הרושמות צמיחה כלכלית מרשימה בשנים האחרונות דוגמת אינדונזיה, מלזיה, אלבניה ובוסניה. כפי שכבר צוין בעבר, הבעיה הכלכלית לא מלווה את כלל העולם המוסלמי, אלא רק את החלק הערבי שבתוכו. על מנת לזהות היכן מצוי שורש ההבדל בין המדינות יש לבחון מתי החלה הצמיחה הכלכלית המהירה ההודית שפתחה פער מול פקיסטן.
מאז הקמתן צמחו כלכלות שתי המדינות באופן בלתי יציב עם עליות ומורדות חדות שבהן לעתים מובילה הצמיחה של פקיסטן, כמו בתחילת שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, ולעתים מובילה הצמיחה ההודית. החל מאמצע שנות ה-90, התחילה הכלכלה ההודית לצמוח באופן עקבי בקצב מהיר יותר מזה של שכנתה הצפון מערבית. למעשה, שנת 1992 היתה האחרונה עד כה שבה צמחה כלכלת פקיסטן בקצב המהיר מבין השתיים.
בתקופה זאת מתממשות הרפורמות שהנהיג ראש הממשלה רג'יב גאנדי יחד עם שר האוצר שלו מנמוהן סינג החל מסוף שנות ה-80, רפורמות שעיקרן הוא היפתחות כלפי שוקי העולם, ביטול מונופולים בשוק הפנימי ויצירת תחרות. כל אלה, כמובן, מקבלים דחיפה נוספת ומוגברת בשנים האחרונות לנוכח הרפורמות המפליגות עוד יותר של ראש הממשלה הנוכחי נרנדרה מודי והפרוייקטים העצומים שלו שנועדו להצעיד את המדינה למיצוב כמעצמה עולמית.
כן, פקיסטן עברה רפורמות מסויימות לאורך השנים, אך הן לא הולכות רחוק עד לפתיחת אמיתית של השוק, פגיעה אפשרית במרכזי שליטה מונופוליים וחדירה משמעותית של כוחות שוק מן החוץ. עקב כך היום, בשנת 2017, הודו ניצבת על איזון תקציבי בעוד שפקיסטן סובלת מגירעון שנתי של למעלה מ-4%, היקף השקעות החוץ בהודו הוא פי 14 מאשר בפקיסטן, בלי כל יחס להבדלי גודל האוכלוסיה ביניהן, והחוב הציבורי של הודו עומד על 52% מהתמ"ג בעוד שזה של פקיסטן עובר את ה-64%.
מדוע יצאה הודו לרפורמות בעוד פקיסטן צעדה במקום?
ההבדל העיקרי נעוץ כנראה באיכות השלטון. שתי המדינות אמנם נהנות משלטון דמוקרטי ומאוכלוסיה גדולה וצעירה, אך סובלות משחיתות וקשיי שלטון שהגיעו בשתיהן לרצח של ראשי המדינה. לצד המשותף ביניהן בהודו הדמוקרטיה היא עקבית בעוד שפקיסטן נעה הלוך ושוב בין שנות דמוקרטיה לשנות דיקטטורה צבאית.
בהודו נראה שההמשכיות של הדמוקרטיה איפשרה לה לפתח בהדרגה את מעורבות הציבור הרחב בקביעת המדיניות ועקב כך חידדה את מודעות השליטים לצורך בשיפור כלכלי בפקיסטן לעומת זאת לרוב תפסו מקום מרכזי יותר סיסמאות פופוליסטיות וסדר יום דתי, שבא על חשבון השאיפה לשפר את מצב הכלכלה, והנכונות לקחת לשם כך סיכון פוליטי.
המקרה של שתי התאומות הסיאמיות הללו שהופרדו בלידתן צריך להוות אבן בוחן עבור כל איש פיתוח עסקי של חברה ישראלית הפועלת מול שוקי העולם. אדם בתפקיד כזה צריך להחליט באיזה שוק להשקיע את מרבית המאמץ, ואחד הפרמטרים העיקריים הוא צפי התפתחות כלכלית לקראת העתיד. מדינה הצומחת כלכלית מגדילה את היקף מעמד הביניים הרוכש מוצרי איכות, מגדילה את שולי ההון הפנוי ומגדילה את תקציבי הרכש של מוסדות המדינה ושל החברות הפועלות בה.
המקרה של שתי המדינות האחיות מראה עד כמה יש צורך לבחון, לצד פרמטרים אחרים, את יציבות השלטון ואת מחויבותו לרווחת העם כחלק מהערכת צמיחה כלכלית בעת בחירת שוקי יעד. קיימות דוגמאות אחרות המעידות על כך, למשל הצמיחה של כלכלות אמריקה הלטינית מאז המעבר לדמוקרטיה עקבית לקראת סוף המאה הקודמת. או למשל הצמיחה של סין מאז ירידת שלטון היחיד של מאו ותחילת המעבר העקבי של שלטון משליט לשליט הנבחר בידי מוסדות המפלגה.
טל רשף – יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי מזרח אסיה, מכשיר עובדים ומאמן מנהלים לעסקים בהודו , מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות, ומחבר הספר "מיסטריום" .
לפנייה לכתב/ת 
