פייסבוק וגוגל - חומת ההגנה של ישראל מפני איראן

לחברת ההחזקות ברקשייר האת'וויי של וורן באפט ישנן הכנסות שנתיות בסך כ-225 מיליארד דולר, לא רחוק מהתוצר השנתי של פינלנד. לאפל הכנסות שנתיות של כ-215 מיליארד דולר, מעט מעל התוצר השנתי של פורטוגל. לגוגל הכנסות שנתיות של קרוב ל-100 מיליארד דולר, כמו התוצר השנתי של אקוודור או מרוקו. למיקרוסופט הכנסות שנתיות של כ-95 מיליארד דולר, כמו התוצר של אנגולה, סודן או אוקראינה. לאינטל הכנסות של קרוב ל-60 מיליארד דולר, כמו התוצר של קוסטה ריקה או מיינאמר ולפייסבוק הכנסות של קרוב ל-40 מיליארד דולר, כמו התוצר של תוניסיה או ירדן.

אינטרסים תוצרת כחול-לבן

לכל חברות הענק שציינו יש אינטרסים בישראל, אינטרסים כבדים. למעשה, למעל 350 חברות בינלאומיות גדולות יש כיום אינטרסים כבדי משקל בישראל, אשר נובעים מהסיבה הפשוטה שהן השקיעו כאן הרבה מאד כסף ברכישת חברות, בעיקר חברות היי טק, ובפתיחת מרכזי פיתוח גדולים שעוזרים לכל הפעילות העולמית שלהן. חלק מהאסטרטגיה העתידית שלהן מבוססת על הצלחות שמתחילות פה, בישראל.

(צילום: Gettyimages)

כך משפיעות חברות הענק על מדינות המערב

הנהלה של כל חברה פועלת ללא לאות לקידום האינטרסים שלה. בעולם העסקי והקר, המטרה היא לצבור רווחים לטובת החברה עצמה ובעלי המניות.

לובי דלקים מאובנים (Fossil fuels lobby) הוא כינוי לארגון הגג של נציגי חברות הנפט, גז, פחם וחברות לאספקת חשמל, אשר מטרתו להשפיע על מדיניות הממשל בארה"ב ובמדינות אחרות. על לובי זה נמנות בין היתר חברות בינלאומיות מהגדולות בעולם כמו ExxonMobil, Shell, BP, Total S.A., Chevron, ConocoPhillips, ג'נרל אלקטריק ועוד. יתכן וההשפעה הדרמטית והידועה ביותר של הלובי הזה, היא ההימנעות של ארה"ב מקיום "פרוטוקול קיוטו" - הסכמה רחבה בין מדינות העולם על הפחתת פליטת גזי החממה על מנת לצמצם את התחממות כדור הארץ.

פגישת IPCC בנוגע לאקלים כדור הארץ(צילום: AFP)

192 מדינות חתמו. ארה"ב, שהייתה ביניהן, נסוגה בהמשך בטענה שליישומו עלויות גבוהות מדי. אך הדעה הרווחת היא שהנסיגה נבעה מלחץ של אותו לובי דלקים מאובנים. גם קנדה חתמה, אך בהמשך פרשה לחלוטין מן הפרוטוקול, כנראה בעקבות לחץ של חברות העוסקות בקנדה בהפקת דלקים מחולות זפת ובראשן: Suncor Energy, CNRL, ConocoPhillips, ExxonMobil ונוספות.

בדומה ללובי הדלקים, ישנו לובי אחר, חזק לא פחות, ששייך לתעשיות ביטחוניות בינלאומיות. ידוע למשל, כי תעשיית הנשק, התעופה והחלל הצרפתית משפיעה עמוקות על מערכת קבלת ההחלטות של ממשלת צרפת. כך למשל, הצרפתים הם אלו שהפעילו הכי הרבה לחץ על איראן שתחדל ממרוץ הגרעין שלה. מתברר שהסעודים אף הם מוטרדים מאד מאיום הגרעין האיראני, וצרפת, שהיא ספקית הנשק השלישית בגודלה לסעודיה (אחרי ארה"ב ובריטניה) החליטה לעזור. ליתר ביטחון, בשנת 2015 חתמו הסעודים על עסקאות ענקיות לרכישת ציוד צבאי ואזרחי מחברות צרפתיות בשווי כולל של מעל 12 מיליארד דולר. על חברות אילו ניתן למנות את איירבוס, Thales, DCNS ונוספות. 

כאשר האיראנים מאיימים

כאשר האיראנים מאיימים בהשמדת ישראל, האיומים רק שאינם מוצאים חן בעיני ישראל וידידותיה ממדינות העולם, הם גם אינם מוצאים חן כלל וכלל בעיני חברות המשקיעות כאן, דוגמת ברקשר התאוויי, אפל, גוגל, מיקרוסופט, אינטל ופייסבוק.

האינטרסים של חברות הענק מעניקות לישראל עוצמה אסטרטגית ממדרגה ראשונה, עוצמה שפעמים רבות ממעיטים בערכה. קיים משקל נכבד למאזן הכוחות באו"ם ולהשלכותיו הגיאופוליטיות על האזור, אך קיים משקל חסר ניכר בהתייחסות לאינטרסים של חברות הענק. רוב החברות המשקיעות בישראל אמריקניות, אך יש ביניהן גם לא מעט חברות סיניות, צרפתיות, הודיות, בריטיות, יפניות ועוד.

עם כל הכבוד לאו"ם, לחברות הענק העולמיות יש כיום השפעה רבה יותר מאשר רוב המדינות החברות בו. אמנם אין להן צבאות שהן יכולות לשלוח לאזורי סכסוך, אך גם לרוב מדינות העולם אין למעשה את היכולת הזו. לחברות ישנה היכולת להשפיע על מערכת קבלת ההחלטות של מדינות רבות. יש להן משאבים כספיים לשפר את סיכוייהן בג'ונגל האינטרסים העולמי.

וקוריוז לסיום: לישראל תוצר שנתי של כ- 335 מיליארד דולר (מקום 31 בדירוג העולמי). יש רק חברה עסקית אחת עם הכנסות גבוהות יותר: וולמארט.

הכותבים, נגה קינן וד"ר אדם רויטר, הם מחברי הספר "ישראל סיפור הצלחה"