זכייתו של ת'יילר מסמלת את תור הזהב של הכלכלה ההתנהגותית

אלה ימי חג לכל חוקר בתחום הכלכלה ההתנהגותית, ולא רק לפרופ' ריצ'רד ת'יילר שזכה השבוע בפרס נובל לכלכלה. תחום הכלכלה ההתנהגותית מקבל בפעם השנייה את ההכרה היוקרתית ביותר באקדמיה, פרס נובל.

לא במקרה תחום זה זוכה לעדנה בשני העשורים האחרונים אחרי שנים רבות שהיה הבן ה"חורג" של הכלכלה. אין ספק כי לפרופ' ת'יילר יש מקום של כבוד בהיכל התהילה של הכלכלה ההתנהגותית לאור תרומתו הרבה למחקר בתחום, אך גם ביישומו של המחקר בחיי היומיום.

אולי אחד הדברים שמייחדים את תחום הכלכלה ההתנהגותית, בשונה מתחומים אחרים, שהוא יותר פשוט להבנה עבור האדם הממוצע, אינו דורש משוואות מתמטיות מורכבות, מדבר לכל אחד מאיתנו בגובה העיניים ומשפיע על חיי היומיום שלנו באופן ישיר. מעבר לכך, הכלכלה ההתנהגותית נוגעת בכל תחומי המחקר בכלכלה ואף בתחומי מחקר אחרים כמו ניהול, שיווק, מדיניות ציבורית ועוד. למעשה, החוקרים בתחום צופים באנשים ומנסים להסביר את התנהגותם במעבדה, בניסויי שדה בשטח ובכל דרך אחרת ממנה ניתן להפיק מידע על ההתנהגות האנושית.

הכרזה על ריצ'רד ת'יילר זוכה פרס נובל בכלכלה(צילום: רויטרס)

הניסוי שהוביל לפנסיה הקצבתית

בדומה לאותם חוקרים, פרופ' ת'יילר המציא את תיאוריית החשבונאות השכלית הנפשית (Mental Accounting) אשר מדמה את מוחנו לקבוצה של סעיפים שונים (יש המדמים את המוח לארון עם מגירות), כך שכל סכום כסף שאנחנו מרוויחים נכנס לסעיף מסויים, ולפי שיוכו נחליט איך להוציא אותו.

אחד היישומים הכי חשובים הוא המעבר מפנסיה הונית לפנסיה קצבתית. הרי התיאוריה הכלכלית טענה שאין הבדל בין קבלת קצבה לאורך שנות הפנסיה (פנסיה קצבתית) לבין היוון הקצבה וקבלת סכום אחד מרוכז (פנסיה הונית). הטענה המרכזית של פרופ' ת'יילר, שלא ניתן להתייחס באופן זהה לקבלת סכום אחד בצורת מענק וקבלת סכום קצבתי, ששווה בערכו לסכום המענק, כיוון שאדם ישתמש בכספו באופן שונה בכל אחד מן המקרים.

הניסיון הראה כי אנשים שקיבלו את סכום הפנסיה כמענק בודד הוציאו את הכסף לרכישות או השקעות שלא צלחו ונשארו בסוף בלי כלום. יישום התיאוריה הוביל למעבר לפנסיה קצבתית ואף עידוד העמיתים לשמור את כספי הפיצויים לקצבה. בהקשר זה פרופ' ת'יילר היה מהראשונים שהראה שבני האדם נוטים יותר להתייחס להווה ומתקשים לחסוך לעתיד או אפילו להסתכל לטווח ארוך - מה שמצדיק התערבות ממשלתית שתחייב אותם לחסוך לפנסיה, כפי שנעשה בישראל.

מתחום מחקר שולי למרכזי ומוביל

אם שאלתם את עצמכם, למה כל כך קשה לכם לצאת מהקזינו עם רווח, גם לזה פרופ' ת'יילר נתן תשובה. הוא קרא לה.House Money Effect. על פי אפקט זה, כסף שאנו זוכים בו לא נתפש בעיננו, בשלב הראשון, ככסף שלנו, ולכן כשאנו זוכים בכסף בקזינו קל לנו יותר להמר על הזכייה שלנו ובסופו של דבר הסיכויים לרעתנו.

לו היינו צריכים להמר על סכומי כסף שבאנו איתם, ייתכן מאד ולא היינו עושים זאת. את האפקט הזה ניתן להשליך גם לאופן שבו פועלים אנשים שמנהלים את כספם של אחרים ולשאול, האם הם היו לוקחים את אותם סיכונים שהם לוקחים עם הכסף של אחרים לו היה זה הכסף שלהם?

לריצ'רד ת'יילר תרומה רבה מאד לפיתוחה של הכלכלה ההתנהגותית בפרט ותחום הכלכלה בכלל. הוא אחד מהאבות המייסדים של תחום פורץ דרך, שבתקופה קצרה (יחסית לאקדמיה) הפך מתחום מחקר שולי לתחום מרכזי ומוביל. אך לא פחות מהתרומה המחקרית, תרומתו של פרופ' ת'יילר היא ביישומו של תחום הכלכלה ההתנהגותית והפיכת הממצאים של המחקר בזמן קצר מאד למדיניות בתחומים שונים.

כפי שאני רואה זאת, תרומתו האמיתית של חוקר היא היכולת להעביר תחום מחקר מקבוצה לא גדולה של חוקרים באקדמיה לנחלת הכלל, ובעיקר לטובת הכלל. בסופו של יום, כל חוקר היה רוצה להפוך את העולם לטוב יותר, יעיל יותר ושוויוני יותר. פרופ' ריצ'רד ת'יילר עשה את זה ובגדול.