ג'רום פאוול הוכרז כיו"ר הפד החדש; "הגרסה הרפובליקנית של ג'נט ילן"
נשיא ארה"ב בחר במועמד הסטטוס קוו - שצפוי להמשיך בקו המתון הנוכחי. פאוול המולטי-מיליונר יהיה יו"ר הפד הראשון מזה ארבעה עשורים שאינו כלכלן
ג'רום (ג'יי) פאוול הוא יו"ר הבנק הפדרלי המרכזי בארה"ב (הפד) הבא, כך הכריז היום (ה') נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שהודיע על מינויו של פאוול כשזה עומד לצידו, בגן הוורדים של הבית הלבן. טראמפ, נשיא הכאוס, שהגיע לוושינגטון כדי לנער את הממסד, בחר הפעם דווקא במועמד הסטטוס קוו, שצפוי להמשיך בקו המתון הנוכחי של הבנק המרכזי האמריקאי. כפי שהגדיר זאת אחד האנליסטים: "פאוול הוא הגרסה הרפובליקנית של ג'נט ילן", יו"ר הפד הנוכחית.
פאוול (64), מכהן בחמש השנים האחרונות כחבר מועצת הנגידים של הפד, אליה מונה בתקופת הנשיא הקודם ברק אובמה. בתקופת כהונתו הוא תמך במדיניות הריבית האפסית שנקט הפד תחת ילן, וגם בתוכניות ההקלה הכמותית של הבנק המרכזי, במסגרתן הוזרמו טריליוני דולרים לשווקים. בחודשים האחרונים, הוא גם הצהיר על תמיכתו במדיניות הנוכחית, של העלאה מתונה, הדרגתית ו"סבלנית" של הריבית.
פאוול, במילים אחרות, נחשב ל"יד יציבה", שמינויו למשרה העוצמתית ביותר בכלכלה העולמית לא יטלטל את הכלכלה או השווקים. זה שיקול מהותי. טראמפ מתגאה שוב ושוב באבטלה הנמוכה, בצמיחה היציבה, ובבורסה הגואה. למדיניות הפד יש חלק משמעותי בכל אחד מאלה, ומינוי של יו"ר פד "ניצי" יותר, שיעלה ריבית מהר יותר, היה יכול להביא לנפילות בשווקים. זה הדבר האחרון שטראמפ רוצה.
אבל פאוול בכל זאת נבדל מילן, וגם מראשי הפד שקדמו לה. אם מינויו יאושר בקונגרס (כצפוי), פאוול עתיד להיות יו"ר הפד הראשון מזה ארבעה עשורים שאינו כלכלן. והוא גם יהיה יו"ר הפד הראשון שמגיע מרקע של בנקאות השקעות. פאוול, בוגר אוניברסיטת פרינסטון ובעל תואר למשפטים מג'ורג'טאון, דילג במהלך הקריירה שלו בין המגזר הפרטי לציבורי: הוא החל את דרכו כעורך דין, עבד בשנות השמונים בבנק ההשקעות דילון ריד, דילג אל משרד האוצר בממשל ג'ורג' בוש האב, ומשם המשיך לקבוצת קרלייל, ענקית ההשקעות והפרייבט אקוויטי. ב-2005 הצטרף למכון מחקר, שממנו הגיע לפד. המסלול הזה הפך את פאוול לחבר מן המניין באלפיון העליון. הונו, לפי חישובי "בלומברג", עשוי לעמוד על לא פחות מ-112 מיליון דולר, מה שהופך אותו ללא עוררין לחבר העשיר ביותר במועצת הנגידים של הפד.
פאוול, כאמור, מייצג יציבות, אפילו במישור האישי. "אף פעם לא ראיתי אותו מאבד את קור הרוח שלו", העיד עליו נשיא הבנק הפדראלי של דאלאס לשעבר, ריצ'ארד פישר, שסיפר גם שמעולם לא הצליח לגרום לפאוול לשתות יותר משתי כוסות יין בארוחת ערב. ואילו בפרופיל של פאוול ב"וושינגטון פוסט" העידו עליו מכריו שהוא "נורמלי באופן מעצבן". הוא רוכב לעתים על אופניו לעבודה (מרחק של 13 ק"מ), מנגן בגיטרה, ומשחק גולף. לפגישות הוא מגיע מצויד בקלסרים גדושים בחומר רקע.
במהלך כהונתו כבכיר בפד פאוול אמנם תמך בעקביות במדיניות המוניטרית אותה הובילה היו"ר ילן, אבל לא הרבה להתבטא בתחום. הוא עסק לא מעט בקרביים של המערכת הפיננסית, למשל בטיפול ב"התרסקות הבזק" בשוק האג"ח האמריקאי ב-2014. לפי חלק מההערכות, העובדה שפאואל אינו כלכלן, ובוודאי אינו מומחה בעל שם למדיניות מוניטרית, עתידה גם להשפיע על סגנון המנהיגות שלו: הוא לא בהכרח יסחוף אחריו את מועצת השווקים הפתוחים של הפד (הקובעת את שער הריבית בארצות הריבית), אלא ינסה לגבש קונצנזוס.
דווקא כאן, כפי שהצביע יותר מפרשן אחד, עשויה להסתתר נקודת התרופה של פאוול. מדיניות הפד הוכיחה את עצמה בהתאוששות של השנים האחרונות, ובמובן הזה, העובדה שפאוול עתיד להמשיך בה, היא סימן חיובי. אבל העשור האחרון הוכיח גם שהפד עשוי להידרש למנהיגות יצירתית שתדע לנקוט צעדים חסרי תקדים. ובמישור הזה, ידע כלכלי עשוי להיות קריטי. בן ברננקי, שעמד בראש הפד ב-2008, הוא חוקר נודע של השפל הגדול. כשפרץ המשבר הגדול ביותר ב-80 השנים האחרונות, והפד מיצה את כל הכלים הקונבנציונליים העומדים לרשותו, ברננקי לא היסס להשתמש בכלים לא שגרתיים, ולהטביע את המערכת הפיננסית בכסף, כדי למנוע חזרה על הקריסה הגדולה של 1929.
גם ג'נט ילן, היורשת של ברננקי, היא כלכלנית בעלת שם, וגם היא נאלצה לנווט את הפד בטריטוריה לא נודעת. למשל, כיצד לצאת מסביבת הריבית האפסית, בלי להרוס את ההתאוששות בכלכלה באמריקאית, ואיך להתחיל להיפטר מהר הנכסים הפיננסיים שאותו צבר הפד בשנים האחרונות, מבלי לזעזע את השווקים. וככל שניתן לשפוט, היא עשתה זאת בהצלחה מרובה. שיעור האבטלה בארצות הברית, 4.2%, עומד על שפל של 16 שנה, הצמיחה עקבית, וגם האינפלציה עומדת על 1.6%, קרוב ליעד הרשמי של 2% (גם אם היא נותרת חלשה באופן עיקש).
מכאן עולה השאלה המתבקשת, שצצה מלא מעט כיוונים בשבוע החולף: למה בעצם לא למנות את ילן לעוד כהונה בפד? זהו הרי הנוהג. עד כה, כל ראשי הפד שהשלימו כהונה אחת מונו לעוד כהונה. ילן היא יו"ר פד מוערכת, וטראמפ עצמו תיאר אותה כ"מצוינת" השבוע. אם פאוול הולך ממילא להמשיך במדינוית של ילן, למה לא למנות את מי שהתוותה את המדיניות הזאת וגם מצוידת ביותר כלים להתמודד עם הלא נודע?
סיבה אפשרית אחת היא הפיקוח על המערכת הפיננסית. טראמפ תומך בהקלת הרגלוציה על וול סטריט. ילן, לעומת זאת, היא מהארכיטקטיות של הידוק פיקוח על המערכת הפיננסית, וגם קראה בפומבי בחודשים האחרונים לא להקל את הרגולציה על הבנקים. פאוול, לעומתה, מאמין בשחרור מסוים של הרסן. ועדיין, לא ברור עד כמה הוא מוכן לישר קו עם הבית הלבן. כשהעיד בסנאט בחודש יוני, הוא אמר שבתוכנית הרגלוציה של טראמפ "יש כמה רעיונות שלא הייתי תומך בהם".
ייתכן, לכן, שהתשובה פשוטה יותר: ילן היא מינוי של אובמה, וזה מה שחרץ את גורלה. כפי שטראמפ הכריז בעצמו בראיון בשבוע שעבר, כשנשאל על מינוי ילן לעוד קדנציה: "אתה רוצה להשאיר את החותם שלך. ואולי זה אחד הדברים שקצת עומדים לרעתה".
מי שעודד את טראמפ למנות את פאוול, לפי הדיווחים, הוא סטיבן מנושין, שר האוצר האמריקאי. מנושין הוא יוצא גולדמן זאקס, וכך גם גארי כהן, ראש המועצה הלאומית לכלכלה (שקיווה בעצמו להתמנות ליו"ר הפד). כך שכאן טמון מכנה משותף אחד לחברי הצמרת הכלכלית של טראמפ. שר האוצר, היועץ הכלכלי הבכיר, יו"ר הפד המיועד: כולם מולטי-מיליונרים יוצאי וול סטריט.
לפנייה לכתב/ת 
