פונה ימינה: אמריקה הלטינית והבחירות בצ'ילה כמשל

ב-17 בדצמבר הלכו מיליוני צ'יליאנים לקלפי ובחרו בסבסטיאן פיניירה, מועמד הימין, לעמוד בראש המדינה בחמש השנים הקרובות. זו לא הייתה בחירה באדם בלבד - זו הייתה אמירת "לא" לקו אותו הנהיגה הנשיאה הקודמת, מישל בצ'לט, נשיאה מטעם השמאל.

פיניירה, שכיהן בעבר כנשיא המדינה, הוא מייצג מובהק של הימין הלטיני של השנים האחרונות: בן למשפחה קתולית אמידה ומשכילה, שאביו שימש כשגריר במסגרת השירות הדיפלומטי של צ'ילה, אקדמאי, פרופסור לכלכלה שעמד בראש מוסדות ואוניברסיטאות ודובר אנגלית שוטפת.

כתבות נוספות מאת טל רשף

הפרופיל שלו דומה מאוד לזה של מנהיגים אחרים שעלו בשנים האחרונות ברחבי היבשת, הן מבחינת הרקע וההשכלה והן מבחינת תפיסת העולם הכלכלית הימנית, המעמידה במרכז את מנגנוני השוק החופשי.

מדוע נבחר פיניירה? במידה מסויימת עקב חוסר שביעות הרצון של הקתולים האדוקים יותר מסוגיות כגון אישור הפלות, אישור חלוקת גלולות היום שאחרי לנערות ותחילתו של תהליך חקיקה להסדרת נישואי הומוסקסואלים, במידה מסויימת בגלל הרצון לראות אדם אחר בשלטון ולחוש בשינוי לאחר שלטונה של בצ'לט, ובמידה רבה עקב התנועה ימינה של היבשת כולה.

נשיא צ'ילה הנבחר, סבסטיאן פיניירה(צילום: AP)

רק לפני קצת יותר מעשור היה השלטון בחלק גדול ממדינות אמריקה הלטינית בעל מאפיינים של שמאל כלכלי - קיצוני יותר וקיצוני פחות. הסוציאליסטים קראו לכינונה של מדינת רווחה נדיבה יותר ויותר, להתנגדות למעורבות ארה"ב בנעשה ביבשת, ולשליטה משמעותית יותר של המנגנון הממשלתי במשק.

לצד דניאל אורטגה בניקרגואה ופידל קסטרו בקובה, עלו לשלטון מנהיגים מהשמאל בשורה של מדינות - לדוגמת ארגנטינה, ברזיל, בוליביה, אקוודור, ונצואלה וכמובן צ'ילה - וזה קרה ממש לא מזמן.

הם עלו ב"צונאמי" שכזה מפני שאמריקה הלטינית זוכרת את המשטרים השנואים של הגנרלים מהמאה הקודמת (בהם תמכה ארה"ב), מפני שהיבשת סובלת מפערי שכר עצומים בין בעלי האחזוות ובתי החרושת לבין הפועלים והאיכרים, ומפני שהשילוב של שתי הסיבות הללו הפנה את תשומת לבם של הבוחרים שמאלה.

המנהיגים הסוציאליסטיים היו שונים זה מזה: היו ביניהם מושחתים ופופוליסטיים, לדוגמת בני הזוג נסטור ו-כריסטינה פרננדס דה קירשנר בארגנטינה, לולה (לואיז אינסיו דה סילבה) בברזיל ו-אוו מוראלס בבוליביה; היו שניצלו את מעמדם בכדי לבנות דיקטטורה שתנציח את שלטונם, כמו הוגו צ'אבס בוונצואלה, והיו גם אנשים שוחרי דמוקרטיה וישרי דרך לדוגמת רפאל קוראה באקוודור ומישל בצ'לט בצ'ילה.

מרביתם איבדו את השלטון, למעט ונצואלה - בה משמש היום הרחוב כשדה קרב בין שוחרי הדמוקרטיה לבין תומכי מפלגת השלטון, ואקוודור - בה זכה בבחירות האחרונות לנין מורנו, המנהיג הסוציאליסטי החדש. זה קרה משום שעליית השמאל לוותה בדרך כלל בחוסר יעילות ובשחיתות, אבל גם משום שהעולם הלך והשתנה עם חלוף השנים.

עצרת בבחירות האחרונות לנשיאות צ'ילה, באמצע דצמבר(צילום: AFP)

הגלובוס של שנת 2017 שונה מאוד מזה של המאה שעברה. הגוש הקומוניסטי התרסק ונעלם במזרח אירופה, ואין מי שיתמוך בסחר החוץ של משטרים מהשמאל. הדומיננטיות של המערב נעלמת אף היא, והיום עולים על מפת הכלכלה והפוליטיקה כוחות חדשים: כוחות אסייתיים פרגמטיים, נטולי אידיאולוגיה של ימין ושמאל, שמגיעים להישגים כלכליים מרשימים - סין שהפכה למעצמה מובילה תוך 40 שנה, הודו שפורצת בימים אלה קדימה, ואיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN). המדינות הלטיניות, מצידן, מצליחות במקרה הטוב להפוך למגדלות סויה של השווקים הללו.

אזרח ממוצע של אחת ממדינות אמריקה הלטינית קם בבוקר, שותה קפה או מאטה, פותח את מדור חדשות החוץ בעיתון ורואה את העולם חוגג בלעדיו, במסיבה אליה הוא לא הוזמן. במדור חדשות הפנים הוא רואה דיווחים על שחיתות וחוסר יעילות - וזה מתחיל להימאס עליו.

מישל בצ'לט הייתה נשיאה טובה למדי, על פי רוב. המדינה שלאחר סיום שלטונה נהנית משקט ויציבות, עברה רפורמות חשובות בתחום הממשל, חברה בארגון ה-OECD, ונהנית מתוצר משק גלמי של כמעט 14אלף דולר נומינלי לאדם לשנה. אך זה לא מספיק.

בצ'לט לא הצליחה להעביר את שרביט השלטון הלאה, למועמד הבא ממפלגתה, משום שעוררה התנגדות קתולית עקב הליברליות החברתית שלה ומשום שצצו פרשיות של שחיתות בתוך הממשל שלה; אבל מעל לכל, משום שלמרות התנועה הכלכלית היציבה של צ'ילה קדימה בתקופת שלטונה, היא לא השכילה ליצור תנופה של התפתחות כלכלית מהירה.

הפגנת תמיכה בזכות לבצע הפלות, מול ארמון הנשיאות בסנטיאגו, צ'ילה(צילום: AFP)

צ'ילה צמחה כלכלית בשנים האחרונות בקצב שהגיע ל-2% לכל היותר. זאת, בזמן שכלכלות במזרח אסיה מייצרות מספרים של 6%, 7% ואף 8% ויותר. הצ'יליאני רוצה להצטרף לחגיגה, תוהה אם שלטון סוציאליסטי יכול לספק את הסחורה - ומצביע ימינה.

סבסטיאן פיניירה, הנשיא הנבחר, יצטרך לעשות את מה שמצפים מאנשי הימין האחרים שנבחרו לפניו ברחבי היבשת: מאוריסיו מאקרי בארגנטינה, חואן מנואל סנטוס בקולומביה, הוראסיו קארטס בפרגוואי, פדרו פבלו קוצ'ינסקי בפרו, ועוד. הוא לא יוכל לעשות קסמים, כפי שגם הם אינם יכולים, אך הוא יוכל לנסות ולעלות על הרכבת הטכנולוגית שמייצרת התפתחות מהירה במדינות אחרות, ולבנות בצ'ילה תעשייה עתירת טכנולוגיה.

לשם כך הוא יזדקק לטכנולוגיה ולחברות הייטק, וכאן נכנסת ישראל לתמונה. אמריקה הלטינית אוהבת היום את השם הזה, כפי שניתן היה לראות במהלך ביקור ראש הממשלה ביבשת לא מזמן, אמריקה הלטינית זזה ימינה, ואמריקה הלטינית צריכה את ה"סטרטאפ ניישן" על מנת לייצר צמיחה טכנולוגית וכלכלית. השם ישראל הופך לפופולארי יותר ויותר ביבשת, ואלו חדשות טובות.

הכותב הוא יועץ עסקי ובין תרבותי לשוקי אמריקה הלטינית  ומזרח אסיה, מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים  בחברות ישראליות, ומחבר הספר "מיסטריום" .