מתכוננים לפנסיה: לחיות טוב ולהשאיר משהו לילדים
תוחלת החיים שלנו עולה מדי עשור ומשמעות הדבר הוא שעם היציאה לפנסיה אנחנו צריכים להתכונן למצב בו החסכונות שלנו צריכים להישמר ליותר זמן. כיצד מצליחים לחיות את החלומות ששמרנו לתקופת הפנסיה אך גם לשמור ממון ליום גשום ולירושה של הילדים?
בשיתוף בנק הפועלים
תוחלת החיים בישראל בשנת 2016 עומדת על 80.7 שנים לגברים ו־84.2 שנים לנשים, כך פרסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. משמעות הדבר בהקשר של תכנון תקופת הפרישה הוא שעל האזרחים הוותיקים לבחון בתשומת לב את הנושא בהגיעם לגיל הפרישה (65), ובמילים אחרות, לשאול: כמה שנים עלינו לממן ממועד הפרישה.
על פי נתונים אלו, לגברים צפויים 19.5 שנות חיים, ולנשים 21.7 שנים. אך מאחר שאין איש יודע את "יום פקודתו", וייתכן שיתמזל מזלו ושנות חייו יהיו בדומה לז'אן לואיס קלמן, שיאנית גינס שחיה 122 שנים, חשוב לתכנן גם מעבר לסטטיסטיקה.
על פי הלמ"ס תוחלת החיים נמצאת במגמת עלייה מתמדת של כ־2־2.5 שנים בממוצע בכל עשור, מגמה המצריכה יותר ויותר מקורות מימון ומעבירה יותר ויותר אזרחים ותיקים לקבוצת ה"פי"ל" (פחות ירושה לילדים).
נתון מעניין נוסף שצריך להילקח בחשבון - בפרסומים אלה יש לראשונה התייחסות לא רק לתוחלת החיים, אלא ל"תוחלת החיים הבריאים" (Healthy Life Years). נתונים אלה מסייעים לתכנון טוב יותר של המקורות הכספיים שלהם נדרש בתקופות קשות של תחלואה ומוגבלויות. האתגר המרכזי של האזרח הוותיק הוא לתרגם את החלומות ואורח החיים שאותם תכנן לממש בתקופת הפרישה - ליעדים ומקורות כספיים.
כבר נאמר שהדרך הקלה ביותר להפוך את תקופת הפרישה לנסבלת יותר מבחינה כלכלית היא לדחות את מועד הפרישה, אך זה איננו בידיים שלנו. החוק קובע כי גיל הפרישה המוחלט לגבר ואישה יהיה 67, ומעבר לכך הכל תלוי ברצון המעסיקים.
האתגר המרכזי, בנוסף לשינוי מבנה ההכנסות וההוצאות בתקופת הפרישה, הוא לשמר את רמת החיים - על רקע המעבר ממשכורת והטבות נלוות לקצבה שהיא במקרה הטוב כ־70% מהמשכורת.
מעבר להיבטים החברתיים, הפסיכולוגיים והבריאותיים המייחדים את תקופת הפרישה, האתגר הוא להבין כיצד ניתן לממן את תקופת הפרישה המודרנית, המאופיינת בהתפתחות אישית, תרבות פנאי מגוונת, לימודים וטיולים - לצד איכות חיים וסיוע למשפחה.
לא פעם אנשים שפורשים נעדרים אוריינות פיננסית, ידע וכלים לניהול החסכונות שצברו במהלך עשרות שנות העבודה, ונתונים גם במלכודת "העושר המדומה", כתוצאה מקבלת מענקים ופיצויים במועד הפרישה. לכן, יש צורך בהתייעצות עם יועצים פנסיוניים אובייקטיביים, שיסייעו להם בתהליך קבלת ההחלטות. המפתח לשמירה על רמת חיים בגיל פרישה הוא תכנון: הגדרת יעדים ומטרות, ובהתאם לכך תכנון והקצאה של המקורות למימושן.
מתכוננים בעזרת ארבעה רבדים
קיים מודל, המכונה מודל 4-L של wade pfau (מודל ארבעת הרבדים), שיכול להבהיר ולתת הכוונה לתכנון תקופת הפרישה (המודל מזכיר מאוד את פירמידת חמשת השלבים של מאסלו, שבה נדרשים לספק את הצורך שברובד הנמוך ביותר, לפני שעוברים לרמה שמעליו):
הרובד הראשון: Longevity (אריכות חיים) - מימון צורכי המחיה הבסיסיים: הוצאות מזון וחשמל, הוצאות כלליות ושאר צרכים. המקורות הכספיים המיועדים למימון הרובד הזה הן קצבאות הביטוח הלאומי (כ־2,296 שקל בחודש כולל תוספת ותק) וקצבאות מקרנות פנסיה ומביטוחי מנהלים.
הרובד השני: Llifestyle (סגנון חיים) - תרבות הפנאי, תחביבים, לימודים, טיולים לחו"ל וכו'. לכך ניתן לייעד מקורות הוניים כמו קרנות השתלמות, קופות גמל הוניות שנצברו לפני 12/2007, היוונים (משיכות חד־פעמיות מתוכנית קצבה) וכן נכסים פיננסיים, פיקדונות, ניירות ערך וכו'.
הרובד השלישי: Legacy (ירושה) – העלייה הדרמטית בתוחלת החיים מחייבת הקצאת יותר מקורות לרובד הראשון ולרובד השני, כך שחלק החסכונות שנועדו לרובד השלישי - ירושה לדור הבא - הולך ונשחק ככל שאנחנו חיים יותר. חלק מהוותיקים רואים בירושה נושא חשוב ולכן נוטים לוותר למענה על חלק מסגנון החיים - לנפוש פחות, למשל, ולהשאיר יותר לדור הבא.
הרובד הרביעי: Liquidity (נזילות) – רזרבה של כספים נזילים המיועדים להוצאות חד־פעמיות, בלתי צפויות, שעלולות לצוץ במהלך שנות הפרישה הארוכות.
אין ספק שהיציאה לפנסיה היא כמו התחלה חדשה של חיים שאמורים להיות נינוחים יותר, עם יותר פנאי לעשייה אישית וחברתית, וכמובן זמן משפחתי. אולם כדי להגיע למועד מוכנים לבאות, כדאי ליצור תכנית מוגדרת, להיעזר בארבעת הסעיפים המצוינים לעיל, וגם לחקור ולבדוק מה קורה אצל אנשים אחרים, חברים שכבר יצאו לפנסיה, לקרוא כתבות ברשת ואף להתייעץ עם אנשי מקצוע.
דני גיגי הוא מנהל מחלקת ייעוץ פנסיוני בבנק הפועלים
הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"
בשיתוף בנק הפועלים
לפנייה לכתב/ת 
